המחשבה המובילה בתורות הפילוסופיות של המזרח הרחוק היא שהכול קשור להכול. לדוגמה, הגשם שיורד, מאפשר ליבולים לגדול, שבתמורה מאפשר לחקלאים לאסוף את היבולים, לשלח אותם לשווקים ואלה יגיעו אליכם הביתה. כמובן שכדי שהמלפפון יגיע למקרר שלכם, צריך משאיות (שדורשות מפעל לבנייתן), דרכים (שאותן צריך לסלול), דלק (שאותו צריך להפיק ולזקק) וכן הלאה וכן הלאה.

הכול קשור להכול.

וכך גם בעולם המאקרו-כלכלי. ציוץ אחד של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מוביל לזעזוע בשווקים, שמוביל לתגובה סינית, שמובילה לזעזוע בשווקים, שמובילה להפחתת ריבית של הפד', שמובילה לפיחות ביואן והגלגל ממשיך ומתגלגל מתגובה לתגובה – בשילוב ברבורים אפורים כמו הברקזיט ומיתון אפשרי בגרמניה – עד שייווצרו תנאים ל-"סערה מושלמת" בכלכלה העולמית.

אבל למה השוק מגיב כפי שהוא מגיב? והאם זה מוצדק - או שמדובר בשמרנות ו/או בקריאה לא נכונה של המפה?

מדריך - הבורסה יורדת: מה לעשות עם תיק ההשקעות שלכם? 

הדוקטרינה הטראמפיאנית

אם נתעלם לרגע מכל ציוץ קופצני ואגרסיבי של טראמפ ונבחן את הדוקטרינה שעל בסיסה הוא נבחר (Make America Great Again) ושאותה הוא גם מנסה ליישם, על פניו, לא אמורה להיות הפתעה כלשהי – להפך, טראמפ בסך הכול מיישם את המצע שלו; גם אם בצורה לא סטנדרטית, בלשון המעטה.

הטענה המרכזית של טראמפ, ולא שלא בצדק, גורסת כי ברמת המאקרו ארצות הברית נמצאת במצב שהסכמי הסחר שעליהם היא חתומה אינם פועלים לטובתה. המעבר לייצור בסין וגניבת קניין רוחני שיטתי סיני מחברות אמריקאיות – שהפך את סין למתחרה הגדולה ביותר של ארצות הברית בעולם – והסכמים מיושנים שנכרתו לאחר מלחמת העולם השנייה ועם פירוק ברית המועצות והגוש הקומוניסטי, כיום ארצות הברית נמצאת במצב חסר.

• טראמפ משגר מסר לסין אך משאיר את טייוואן בערפל אסטרטגי
• מה אמר טראמפ על הסכם נורמליזציה עם סעודיה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למה חסר? כי מצד אחד, המוח (הדירקטוריונים ומרכזי המו"פ) של תאגידי העל נמצא אולי בארצות הברית, אבל הכוח שלהן, האגף היצרני, לא. התאגידים אולי מרוויחים, אבל החברה האמריקאית ככלל מפסידה.

הן מבחינת היכולת לפתח אוכולוסיות מוחלשות שצריכות את העבודות של המגזר היצרני והן מבחינת המיסוי, שנעלם בעקבות רישומן של החברות מחוץ לארצות הברית וניצול של חורים במיסוי הבינלאומי. זה, לדוגמה, הבסיס האמיתי לקריאה של טראמפ לחברות האמריקאיות לחזור הביתה לייצור בארצות הברית. פחות תלות בשווקים חיצוניים ויותר תלות עצמית.

האספקט השני הוא כוחה הבינלאומי הנשחק של ארצות הברית. מצד אחד, ארצות הברית מעניקה סיוע לבני בריתה באירופה ובמזרח הרחוק, כמו גם העדפות מסחריות מסוימות, אך אינה זוכה לאותו היחס בחזרה וכך המשק האמריקאי "נדפק" פעמיים.

• "פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
• מכה בכנף למונית האווירית: ארצ'ר אוויאיישן צנחה לאחר הפסד רבעוני
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

מצב חסר אמרנו.

אז עכשיו ארצות הברית מנסה בעגה אמריקאית "ליישר את מגרש המשחקים" (Level the playing field) לטובתה – כיאה למעצמה החזקה בעולם.

אז למה בעצם משפיעה המלחמה על השווקים?

אומרים שהמושלם הוא האויב של הטוב. ובעולם המושלם של טראמפ הוא ירה לכל הכיוונים, לא רק לסין, אלא גם לבעלות בריתה הקרובות ביותר של ארצות הברית באירופה, במקסיקו וקנדה ואפילו ישראל. טראמפ השתמש ברעיון שהיה טוב בבסיסו, אבל בשימוש מסיבי בניסיון ליצור מצב מושלם, הפך לצונאמי המאיים על הכלכלה העולמית. 

אם היה מנתב את זעמו רק כלפי סין, לא בטוח שהכלכלה העולמית הייתה מגיעה להיכן שהיא נמצאת היום. אבל הוא הכניס את כל העולם לכוננות ספיגה. כך, לדוגמה, אם יבחר להטיל מכסים על תעשיית הרכב האירופאית, הצפי הוא לפגיעה של חצי טריליון דולר בתעשיית הרכב העולמית (!). 

איך? נניח שמחיר של רכבים תוצרת אירופה יעלו בארצות הברית, הדבר יוביל לצפי בהפחתה ברכישות רכבים אירופאיים בשוק הגדול ביותר בעולם, מה שיוביל לסגירת פסי ייצור, פיטורים המוניים ודחייה של בניית דגמי רכב חדשים באופן רוחבי בכל תעשיית הרכב האירופאית - כשתעשיית הרכב האמריקאית לא תוכל להשלים את הפערים שייווצרו בעקבות זאת.

צריך גם לקחת בחשבון את הפגיעה בתעשיות ההיקפיות של תעשיית הרכב, כמו לדוגמה חברות ישראליות שמספקות לתעשיית הרכב, לרבות חברות ותיקות כמו רבל, תדירגן וגם מובילאיי, שמספקת אמצעי בטיחות חשוב לחלק ניכר מתעשיית הרכב האירופאית וצפויה בעקבות זאת לקבל צבר הזמנות קטן יותר, שיפגע בצמיחה וברווחיות החברה.

תגובת השרשרת בתעשיית הרכב

הכוונה להעלות מכסים על ייבוא רכבים מאירופה היא תגובת שרשרת לכוונה המקורית להעלות את המכסים על מחיר הפלדה שמיובא מסין. 

ברגע שהמכסים על פלדה עלו, תעשיית הרכב האמריקאית שמייבאת פלדה מסין בבעיה - עלויות חומרי הגלם שלה מתייקרים. מה עושים כדי לקזז את הפגיעה? מקשים על הייבוא מאירופה, ועוזרים לחברות המקומיות בשוק המקומי. זה עוד לא מבטיח, קיזוז מוחלט של "הנזק", אבל ככה בניסוי ותהייה, טראמפ מנסה להגיע לשיווי משקל נוח מבחינתו. 

הבעיה היא שלא בטוח שטראמפ לוקח בחשבון את כל הפרמטרים. נניח שאכן הוא יעזור לתעשיית הרכב המקומית - והייבוא יקטן. אז מה? האם זה אומר בהכרח שהיקף המכירות של התעשייה ייגדל? כנראה שלא - אירופה לא תישב בשקט. היא גם תפעל להקשות את ייבוא הרכבים האמריקאיים. טראמפ עלול לההגיע למצב של בידוד, בניגוד לעשרות שנים שבהם המוטו היה שכל העולם הוא "כפר גלובלי קטן".

וזו רק תעשייה אחת. 

ספקולציות וחוסר רצון להפסיד

בשוק ספקולנטי, כמו זה הקיים כיום, זה מספיק. למה? כי הדבר הכי גרוע בשוק זה חוסר ודאות. חברות, כמו אנשים, לא אוהבים לקחת החלטות במצבים כאלה, כי אי-אפשר להתכוננן למה שלא יודעים. וכשלא יודעים על מה עוד יוטלו מכסים, המחשבה המיידית היא להפחית את הסיכונים. כלומר, להפחית השקעות או לא להשקיע בכלל. 

הבעיה המרכזית עם התגובות של השוק למלחמת הסחר, שהן פבלוביות במקרה הטוב וחסרות מחשבה במקרה הרע. כמו במקרה של אמזון ומניות הקמעונאיות בשבוע שעבר, אפצ'י של הענקית האמריקאית בצורה של מייל בעברית והמניות של קבוצת עזריאלי, ביג ומליסרון צונחות.

האם יש בזה היגיון? לא כל כך. אבל כשהשוק מושתת על רווחים מהירים ואף אחד לא רוצה להפסיד בשום טווח – לא בקצר ולא בארוך – זה מוביל לאנדרלמוסיה בשווקים. וכך כל ציוץ של טראמפ, הופך לעצירת השקעות בסקטור אחר.

בסוף הכול נתקע.

איך זה משפיע על ישראל?

מראש כבר סיכמנו שהכול משפיע על הכול. וגם ישראל, שאינה מתקיימת בתוך בועה ומהווה נדבך בתוך השוק הגלובלי, מושפעת מהמצב. כמאמר האימרה הצה"לית, שצה"ל משתין עליך אתה טובע, כך גם כששתי הכלכלות הגדולות נמצאות במצב של "קרב השתנות" הדדי, חברות ישראליות (והעובדים הישראלים) כבר משלמות את המחיר ורבים עלולים לטבוע.

רק בשבוע שעבר פרסמנו שבעקבות המכסים על הברזל שהשיתה ארצות הברית על אירופה, חברת חד -1.18%  החלה לייבא מטורקיה וממזרח אירופה גרוטאות לייצור ברזל, בשל עודף שנוצר שם והוזיל משמעותית את מחיר הברזל המיובא לארץ. זה הוביל לסגירה חלקית של מפעל הייצור פה בארץ ולפיטוריהם של 45 עובדים, כשהדירקטוריון לא שולל גל פיטורים נוסף.

במקביל, פרסמנו כאן על האופטימיות של אמיר וידמן מנכ"ל המלט להתאוששות החברה, לאחר שמלחמת הסחר פגעה בשוק הסמי-קונדוקטורים העולמי ועקב כך ברווחיות החברה. כנראה שזו אופטימיות קצת מוקדמת מדי – לפחות בטווח הקצר.

אז החברות הישראליות העוסקות בשווקים המוגדרים כ-Low Tech כבר מושפעות ממלחמת הסחר, גם אם הצרכן הישראלי טרם הרגיש זאת בכיסו.

ברמת המאקרו, במקרה של מיתון, מדינות שחייבות לישראל כספים בהסכמי סחר, עלולות לבקש דחייה או הקטנה בתשלומי החוב בשל העובדה שהמשק שלהם בהאטה, מה שיכניס פחות כסף לקופת המדינה בטווח הקצר, שיוביל לטפיחת הגירעון הקיים ולהוצאה ציבורית מופחתת, שעלולה, במקרה הגרוע ביותר להוביל למיתון (מה שלא נראה סביר כרגע).

אז מה עושים?

אם מסתכלים בעיניים מפוכחות על המצב, בטווח הקצר אולי ישנה מתיחות בין שתי המעצמות החזקות בעולם, אבל עצירת ההשקעות היא תוצאה של קריאה לא נכונה של המפה הכלכלית.

זה מה שבעצם הוביל אותנו למצב בו אנחנו נמצאים. לאו דווקא כי יש ירידה, אלא שלצערנו הקונספציה של מציאות הופכת מהר מאוד למציאות עצמה.