מפעל פלדה מתכת
צילום: Istock

מלחמת הסחר: חד-אסף תצמצם ייצור הפלדה - תעבור לייבוא

דירקטוריון החברה קיבל את ההחלטה בעקבות מחירי הייבוא הזולים משמעותית ממחירי הייצור, בעקבות עודפים שנוצרו במזרח אירופה וטורקיה. המהלך יביא לפיטוריהם של 45 עובדים
ארז ליבנה | (2)

אפקט של מחלמת הסחר: חברת חד 0.49% הודיעה על תהליך התייעלות, שיכלול צמצום ניכר בייצור הפלדה במפעליה ומעבר לייבוא, שלטענתם, לא יפגע בהיקף המכירות הכולל של החברה.

 

בישיבת דירקטוריון החברה הוחלט על תכנית ההתייעלות, על רקע הפער הניכר שבין עלות יצור הפלדה המקומי לבין המחירים הנמוכים בהם ניתן לייבא את הפלדה מחו"ל. פער זה קיים מזה מספר חודשים והוא הולך וגדל באופן שמקטין את כדאיות הייצור בארץ.

 

פער זה נוצר, להערכת החברה, על רקע הטלת מכסים (בשיעור של כ-25%) בארצות הברית על פלדה המיובאת לשטחה מכל מדינות העולם (למעט מקסיקו וקנדה), והטלת מכסות ומכסים במדינות אירופה שהוטלו על פלדה המיובאת לאירופה ממרבית מדינות העולם. הטלת המכסים והמכסות הביאו לעודפי היצע במזרח אירופה ובעיקר בטורקיה – שהביאו לירידת המחיר של הברזל המיובא.

 

על פי תכנית ההתייעלות, יצומצם הייצור במפעלי ייצור הפלדה של הקבוצה. יישום תכנית ההתייעלות יביא להקטנת התפוקה של מפעלים אלו בהשוואה לתפוקתם הנוכחית, ויצריך בשלב זה (ולאחר שהחברה פעלה לשם ביצוע פיטורים בהיקף מינימלי ככל האפשר) פיטורים של כ- 45 עובדים. עם זאת, עלול להיות סבב פיטורין נוסף. 

 

"בהעדר מכסות או מכסים בארץ להגנה על התוצרת המקומית (בניגוד למקובל בארה"ב ובאירופה), הפלדה המיובאת נמכרת בארץ במחירים הנמוכים באופן משמעותי מעלויות היצור המקומי", קבעו בדירקטוריון.

 

"בנוסף, עקב העדר מגבלות, כגון מכסות או מיסים, על יצוא הגרוטאות מישראל, אשר מיוצאות בעיקר לטורקיה, נוצר בארץ מחסור בגרוטאות הנדרשות לשם ייצור הפלדה."

 

לשם המשך פעילות עיבוד הברזל של הקבוצה במפעלי העיבוד בהיקפים הנוכחיים, החברה תגדיל, בהתאם לצורך, את רכישות הברזל מייבוא. מנגד, החברה פעלה ופועלת לקידום הגנות על הייצור המקומי, שיאפשרו להערכתה להגדיל את כדאיות ייצור הפלדה בארץ.

חד-אסף עוסקת בייצור,עיבוד ומסחר במוצרי ברזל,רשתות מרותכות, ברזל לבנין ובייבוא ושיווק עץ ומוצריו. שווי החברה נאמד ב-153 מיליון שקלים. 

דוברת חוד אסף מסרה בתגובה כי, בניגוד למדיניות המכסות ו/או המכסים הנהוגה תקופה ארוכה בארה"ב ובמדינות אירופה להגנה על התוצרת המקומית מדינת ישראל טרם אימצה מדיניות זו. כתוצאה מכך, נמכרת הפלדה המיובאת לישראל במחירים הנמוכים משמעותית מעלות של יצור פלדה מקומי מה שגרם ליצירת פער מחירים ההולך וגדל,  המקטין את כדאיות הכלכלית של ייצור הפלדה בישראל. בנוסף,  העדר מגבלות (כגון מכסות או מיסים) על יצוא הגרוטאות מישראל והמחסור בגרוטאות הנדרשות לשם ייצור הפלדה תרמו אף הן להגדלת פער המחירים

קיראו עוד ב"שוק ההון"

אי לכך, בראייה שקולה ובכובד ראש נאלצת החברה לנקוט בתכנית התייעלות. שבבסיסה משקיעה החברה רבות על שמירת היקף המכירות הכולל באמצעות צמצום היקף יצור הפלדה בארץ לצד הגדלת מרכיב היבוא. כחלק מכך, יצומצם הייצור במפעלי הקבוצה מה שיביא להקטנת התפוקה במפעלים, ויצריך בשלב זה פיטורים של כ- 45 עובדים. זאת, לאחר שהחברה פעלה לשם ביצוע פיטורים בהיקף מינימלי ככל האפשר. 

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    איפה משרד הכלכלה , הסחר ? תתעוררו!! (ל"ת)
    חיים 19/08/2019 18:16
    הגב לתגובה זו
  • מוקי 20/08/2019 09:28
    הגב לתגובה זו
    אין להם מה להתערב . המכסים מורידים את המחיר גלובלית . רווח נטו .
רשף טכנולוגיות מרעומים
צילום: רשף

הבעיה הגדולה של ארית - חמישה חודשים בלי הזמנה אחת

מחצית שנייה נהדרת לארית, אבל מה יהיה בהמשך? ניתוח ביזפורטל על צבר ההזמנות מראה שלא התקבל אפילו הזמנה אחרת במשך מספר חודשים

מנדי הניג |

ארית מנסה להנפיק את החברה הבת רשף לפי שווי של 4.3 מיליארד שקל. השוק לא מסכים - המניה של ארית נפלה ביום חמישי ב-20% וסימנה להנהלת ארית שאין לה ברירה, אלא להוריד את השווי או לבטל את ההנפקה. הסיפור די פשוט - ארית מחזיקה ברשף, רשף היא 98% מפעילותה. ארית בעצם מוכרת מניות של עצמה ומנסה להיות חברת החזקות. השוק לא אוהב חברות החזקה, הוא מתמחר אותן בדיסקאונט על הערך הנכסי של החברות בת התפעוליות. ארית כעת ב-4 מיליארד שקל ואחרי העסקה בה היא תמכור 11% מרשף ותנפיק 10% לציבור היא תחזיק כ-80% מרשף.

רשף תהיה חברה עם כמה מאות מיליונים בקופה (תלוי בגיוס) וגם ארית שנוסף על המזומנים ממכירת מניות ברשף היא צפויה להעלות את רווחי רשף למעלה - אליה. הסכום משמעותי מאוד, זה יכול להגיע  ל-800 מיליון שקל ויותר, צריך לזכור שהמחצית השנייה של השנה מצוינת בתוצאות העסקיות. הערכה היא שהרווח מגיע ל-200 מיליון שקל. התזרים אפילו יותר. 

נניח באופטימיות שלארית יהיה 1 מיליארד שקל בקופה אחרי הנפקה והיא תחזיק ב-80% מחברה שנניח לשם הדוגמה תהיה שווה 4 מיליארד שקל אחרי הכסף (כלומר כ-3.6 מיליארד לפני הכסף). היא בעצם תהיה עם נכסים של 4.2 מיליארד שקל - קחו דיסקאונט סביר והגעתם לפחות מהשווי שלה בשוק אחרי ירידה של 20% ל-4 מיליארד שקל.

הכל תלוי כמובן בשווי של רשף. אם השווי יקבע על 4.3 מיליארד שקל, אז יש הצדקה מסוימת לשווי שוק הנוכחי של ארית, גם לא בטוח. אבל כאמור הסיכוי לכך נמוך. 

בכל מקרה, הדבר החשוב ביותר בארית וברשף לקביעת השווי הוא הצבר הזמנות לביצוע. הוא קובע את היקף המכירות בהמשך.

נתחיל בחצי הכוס המלאה. המחצית השנייה של 2025 פנומנלית והנהלת החברה מסרה שהרווחיות תהיה דומה לרווחיות במחצית הראשונה. המכירות בכל השנה יתקרבו ל-500 מיליון שקל, - כ-350 מיליון שקל במחצית השנייה. זה אומר סדר גודל של 200 מיליון שקל בשורה התחתונה, וזה גם יכול להיות יותר. זה יביא את הרווח ל-300 מיליון שקל בשנה, קצב רווחים אם המחצית השנייה משקפת של 400 מיליון שקל.

אלא שיש גם חצי כוס ריקה והיא חשובה יותר. הצבר בירידה, החברה לא קיבלה הזמנות בחודשים האחרונים. 


הצבר נפל

בדיווח לבורסה במסגרת הדוח הכספי למחצית הראשונה החברה מעדכנת כי הצבר שלה נכון לסוף יוני 2025 מסתכם ב-1.3 מיליארד שקל: 


השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.