SPL: אנחנו בחזית אחת עם יבמ בשוק האינטגרציה ל-MF
חברת התכנה SPL טוענת כיום, כי הפכה למתחרה המהותית של ענקית המחשוב - יבמ בארץ, בשוק פתרונות האינטגרציה למערכות הליבה (מיינפריים). SPL מצטטת היום דברים שפרסמה חברת המחקר גרטנר בעקבות רכישת סברטק הישראלית על-ידי Software AG, המיוצגת בארץ על-ידי SPL.
לפי גרטנר, שוק פתרונות האינטגרציה למערכות הליבה ימשיך לרשום מגמה של מיזוגים ורכישות נוספות. לטענת גרטנר, השוק מורכב, מלבד חברות גדולות ויוצאות דופן כמו יבמ, מיקרוסופט, ו-Software AG, ממספר רב של ספקים קטנים הנאבקים על קיומם - ולכן יתרון הגודל של חברות התוכנה הופך למשמעותי יותר ויותר.
אמינותם של ספקים אלו, כותבים בגרטנר - הופכת לחשובה יותר ויותר ללקוחות המתעניינים במוצרים אלו, והלקוחות יהיו בטוחים יותר אם ידעו, כי לפחות הספקים הגדולים ישארו בשוק זה לטווח ארוך. עם זאת מאמינה גרטנר, כי שוק מערכות המיינפריים של יבמ צריך יותר תחרות וחברה כמו Software AG יכולה לספק אלטרנטיבה.
ערן אלראי, מנכ"ל SPL מסר (א'), "כבר היום יש ל-SPL דריסת רגל משמעותית בשוק מערכות הליבה, ולראיה יוכיחו הפרויקטים הרבים שביצעה החברה בארגונים בישראל, והצפויים עוד להתבצע במהלך השנה הקרובה. רכישת סברטק תרחיב אף יותר את שוק האינטגרציה, דבר שיביא להעמקת נוכחותה של SPL בשוק זה".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
