בשבוע שעבר יצאה עצומה מאוד לא שגרתית בבריטניה. העצומה שהיא אמנם גימיק מבטאת את הלך הרוח בממלכה - העצומה קראה להכריז מלחמה על ניו זילנד ואז להיכנע, כדי שג'סינדה ארדרן, ראשת ממשלת המדינה שבאוקיאניה, תהפוך להיות ראשת הממשלה של בריטניה על פי החוק הבינלאומי. צריך לזכור שהבריטים הם שהקימו את ניו זילנד, כן...

העצומה הזו, שלא ברור כמה אנשים באמת חתמו עליה, נבעה מהטיפול הגרוע – בלשון המעטה – של בריטניה בהתפרצות המגפה. כזכור, המדינה החלה בהתחלה במדיניות של חיסון עדרי, אבל כעבור כמה שבועות, כשבתי החולים החלו להתפקע ולקרוס וראש הממשלה הבריטי, בוריס ג'ונסון, הורדם והונשם בשל המחלה, בריטניה שינתה כיוון.

אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בריטניה היא אחת המדינות שהכי הושפעו מהקורונה. נכון לכתיבת שורות אלה, בריטניה במקום ה-5 בעולם במספר הנדבקים עם למעלה מ-300 אלף מקרים מאובחנים. מבחינת מיתות היא במקום ה-3 בעולם עם כ-43 אלף מתים.

בניו זילנד, שאמנם זה אי בסוף העולם, ישנם רק 1,500 מקרים מאובחנים ו-22 מקרי מוות, נמצאת בתחתית המדדים העולמיים. חוץ מזה ניו זילנד חגגה שבוע שעבר את ניצחונה על המחלה - זהו אין שם נדבקים וראשת הממשלה יצאה בריקוד. אז זה בטח לא מקרה שהאנגלים רוצים שג'ונסון יעוף. הוא הביא את המדינה, את האימפריה הגדולה של פעם, למצב שבו הם לבד בעולם.

• מרחץ דמים ברכבת ללונדון: שני חשודים נעצרו לאחר מתקפת סכין
• מלחמת הרחפנים: בריטניה מכפילה השקעות בנשק אוטונומי
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

זה לא רק זה. השבוע פורסם שארצות הברית שוקלת להטיל מכסים על מספר סחורות אירופאיות. למרות היפרדותה של בריטניה מהאיחוד, ממשל טראמפ לא פסח על המדינה, שצפויה להיפגע אם וכשיוטלו המכסים והמסים. על זה נאמר 'עם כאלה חברים'.

אז נכון שביום שלישי ג'ונסון כבר הודיע על הסרתן של חלק מהמגבלות, כולל פתיחתם של הפאבים הכל כך אנגליים, אבל הטעם המר של המגפה והשפעותיה לא יימחק זמן רב. ליטרים על גבי ליטרים של בירה לא ימחקו את הטעם הזה. וזה עוד בלי לדבר על האפשרות האמיתית לגל שני. 

סקוטלנד כבר לא שותקת, אירלנד שוקלת איחוד

הבוז שרוכשת בריטניה לסקוטלנד הוא היסטורי. עוד מלפני ימי ויליאם וולאס – כן, כן, ההוא שעל פיו מבוסס הסרט 'לב אמיץ' – הבריטים מתעבים את הסקוטים. אולי זו הג'ינג'יות, אולי זה כי הם לוקחים את הבכורה על הוויסקי, אבל עד היום לא ברור מה מקור הסלידה הבריטית מהסקוטים.

• השוורים חוזרים: אסיה והחוזים בוול סטריט בעליות
• החוזים על וול סטריט עולים עד 1.2% - מתקרבים לסיום השביתה הגדולה במגזר הציבורי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

דוגמא אחת מלפני 6 שנים, הייתה שפוליטיקאי בריטי, אד מיליבנד שמו, קרא למוסדות בריטיים להניף דגלים של סקוטלנד. למה הוא עשה את זה? כי סקוטלנד בדיוק הייתה לקראת משאל עם פנימי בשאלה האם להישאר חלק מהממלכה.

גם במעון הרשמי של ראש ממשלת בריטניה העלו את הדגל. יותר נכון ניסו. פעם אחר פעם הדגלנים לא הצליחו לחבר את הדגל והוא נפל. עד שלבסוף הם הצליחו. בקיצור, הבריטים שמאוד אוהבים כבוד מבחינה היסטורית, נותנים לשכניהם מעט מדי מהמשאב הזה.

עכשיו לסקוטים נמאס. באמת נמאס. לפני 6 שנים בריטניה הצליחה להשאיר אותה בממלכה. עכשיו, עם העזיבה של האיחוד האירופי – זו שהתרחשה ממש לפני התפרצות הקורונה בעולם – לסקוטים יש פחות ופחות סיבות להישאר.

סקר של YouGov, מצא כי לראשונה מאז 2015 יש יותר סקוטים שמעדיפים לעזוב את בריטניה ולהישאר באיחוד. למה? הטיפול של הממשלה הבריטית בקורונה. למרות זאת, כרגע לא צפוי משאל עם – אבל זה לא אומר שלא נראה אחד כזה בקרוב.

נראה שגם באירלנד, יכולתה הנועלת של הממשלה הבריטית מראה שינויים טקטוניים ביחסים הפנים איריים. מה שמאות רבות של שנים של מלחמה בין הקתולים לפרוטסטנטים לא עשו, היציאה מהאיחוד והקורונה כן.

באופן היסטורי הפלגים האירים שונאים אחד את השני שנאת יוקדת, ובכל זאת, יש כבר לא מעט קולות שקוראים לאיחוד היסטורי. "ההתנהגות וסדר העדיפויות של הממשלה הבריטית יצרה גל של אנשים שסבורים שצריך לבדוק האם יש כדאיות באיחוד", אמר ניילס או דונגהייל, נציג השין פיין התומכת באיחוד אירלנד. "כל האירועים האלה בהחלט תומכים בטיעונים למען האיחוד", הוסיף.

אמנם לא הייתי ממהר לחגוג את האיחוד האירי – הדם הרע עדיין מבעבע – אבל ההבנה של חלק ניכר מהאירים על חוסר התוחלת שבהחזקת שתי ממשלות ושתי מערכות בריאות ושתיים מהכול בעצם – יכול להיות שלב נוסף בהתפוררות הממלכה הבריטית מבפנים. נראה אם המילים יהפכו למעשים.

אגב, מעבר למשמעויות המשפטיות והחוקיות של פירוק הממלכה, אחת השאלות הכי עקרוניות היא: מה יקרה לדגל הבריטי? הוא גם כבר לא יוכל להישאר אותו הדבר. אז יכול להיות שבשנים הבאות נראה גם דגל חדש. אולי ישימו שם את השיער המתנפנף של ג'ונסון. נראה כמה הבריטים יאהבו אותו אז. 

הנתונים הכלכליים שגורמים לפניקה בבריטניה

בתחילת החודש, קבע הבנק השוויצרי לומברד אודיה כי בריטניה נמצאת במשבר הכלכלי החמור ביותר מזה 300 שנה. סטפן מונייה, הכלכלן הראשי של הבנק, אמר שרק מדיניות חובת הבידוד תחתוך חלק ניכר מתקציב המדינה, שמכניסה 52 מיליארד ליש"ט בשנה למשק הבריטי.

לפני כשבועיים, הנתונים הראו עד כמה המצב בבריטניה חמור. באפריל נרשמה התכווצות של למעלה מ-20% בכלכלה הבריטית, השישית בגודלה בעולם. מדובר בהתכווצות של פי 3 ביחס להתכווצות במשבר של 2008. פסיכי.

אבל המצב היה רע גם עוד לפני כן. בשנת 2019, כן זאת שהסתיימה לפני חצי שנה, הצמיחה הבריטית עמדה על... 0%. 0 עגול. האימפריה לשעבר כבר החלה לאכול את דייסת הברקזיט הרבה לפני שהמילה קורונה השתלטה על חיינו. הצמיחה השנתית ב-2018 עמדה על 1.4%. פחות מחצי מארצות הברית (2.9%) וזה עוד אחרי הנפילות בוול סטריט בסוף השנה ההיא.

ביום רביעי השבוע, קרן המטבע הבינלאומית עדכנה את תחזית הצמיחה העולמית. אז החדשות הרעות הן שתחזית הצמיחה הגלובלית ירדה למינוס 4.9%. החדשות הרעות לבריטניה היא שתחזית הצמחה שלה נחתכה ביותר מפי 2, ל-10% התכווצות, יחד עם אירופה כולה. גרמניה צפויה להתכווץ רק ב-7.8%, איטליה, צרפת וספרד נמצאות באזור ה-12%.

החדשות הטובות הן שהצמיחה בבריטניה צפויה לעלות ב-6.3% ב-2021, בעוד גוש האירו צפוי לצמוח ב-6% בלבד. אבל המספרים האלה משקרים. הסיבה הראשונה היא שלאירופה יש את אירופה. לבריטניה אין אף אחד ואין לה הסכמי סחר בתוקף. זה שם אותה בשוליים. מה עוד שההקלה באמצעי הסגר השבוע עלולים לחזור לבריטניה ביתר שאת עם גל שני, שעלול להעיב על ההתאוששות גם ב-2021.

האם ימיו של ג'ונסון ספורים?

אם נחזור לרגע לתחילת הכתבה ולעצומה של ניו זילנד, לא פלא שהבריטים זועמים. אבל הם ידעו מה הם מקבלים כשבחרו בג'ונסון, הוא היה בסך הכול הברירה הפחות גרועה משתי ברירות רעות מאוד. נראה כמה הוא יצליח להתמודד עם כישלון הקורונה וכמה זמן יוכל להחזיק בכסאו לנוכח סדרת הכישלונות הבלתי נגמרת.

הבעיה היא שעכשיו גם העולם מבין את מה שהבריטים הבינו מזמן. מדובר, כמו טראמפ, בקוריוז. לטראמפ לפחות יש יכולת להשפיע. ג'ונסון הוא כמו הדודה הזקנה והרוטנת. הוא זורק מילים לאוויר, אבל אף אחד כבר לא מתייחס. לא באמת.

וכל עוד בבריטניה יימשך המשבר המנהיגותי – זה שנמשך פחות או יותר מאז ירידתה של מרגרט ת'אצ'ר, אשת הברזל הבריטית שירדה מכסאה כראשת ממשלה ב-1990 – הבריטים, שעדיין יהוו צומת כלכלי חשוב עבור העולם, ירגישו ביתר שאת את תוצאות המיתון הכבד שייפול עליהם.