סיווג תשלומים ששולמו מכח הסכם פשרה בין עובד למעביד

עמ"ה 1146/03 דוידוביץ אברהם ודוידוביץ שלומית נ. פקיד שומה נתניה

המערער 1 הועסק בחברת Computer Associates Israel Ltd C.A. (להלן - החברה), שהינה חברה ישראלית בבעלות חברת Computer Associates International C.A., אף היא חברה ישראלית (להלן - חברת האם), וזאת משנת 1991 עד לשנת 1999, עת פוטר.

המערער סבר כי הפיטורים התרחשו על רקע נקמה אישית של חלק ממנהלי החברות. התנהלות אותם מנהלים כלפיו גרמה לו, לדבריו, נזקים רבים. מלבד זאת טען המערער כי לא שולמו לו סכומים במישור יחסי עובד מעביד. לאור כל האמור, הגיש המערער כתב תביעה בבית הדין לעבודה כנגד החברה וחברת האם.

במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים הושג הסדר, הכולל סעדים שלא פורטו בכתב התביעה בבית הדין לעבודה ושהיו נתבעים בתובענה נפרדת אלמלא הושג אותו הסדר, לרבות סעדים נזיקיים.

ביום 15.4.2001 נחתם הסכם הפשרה לפיו התחייבה החברה לשלם למערער סך של 660,000 ₪ כמפורט להלן:

- סך של 55,000 ₪ בגין הפרשי שכר. - סך של 7,300 ₪ בגין ביטוח מנהלים וקרן השתלמות. - סך של 110,000 ₪ בגין הוצאותיו של המערער בניהול התובענה. - סך של 380,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש. - סך של 107,700 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית.

החברה שילמה את הסך הנ"ל למערער ודיווחה על מלא הסכום כשכר עבודה.

לטענת המערער, כוונת הצדדים היתה כי הסכום בסך 380,000 ₪ נועד לפצותו בגין נזקי גוף, נזקים נפשיים ועוגמת נפש.

לטענתו, אין המדובר בפיצוי בגין מניעת רווחים או בטובת הנאה שביחסי עובד ומעביד, כלשון סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א–1961 (להלן – הפקודה). תקבול זה, לדבריו, הוא ללא מקור. לו סווג התקבול כהכנסה, אזי לגישת המערער יש לפוטרו מכוח לשון סעיף 9(7) לפקודה הפוטר "כל סכום הון שנתקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה", לרבות חבלה נפשית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו פסק

בית המשפט אינו מקבל את עמדת המשיב כאילו כל הסכום כולו נובע אך ורק מיחסי העבודה שבין המערער והחברה.

אין ספק כי הסדר הפשרה סתם את הגולל על מכלול הטענות שהיו למערער כלפי החברה ובכלל זה טענות בקשר עם פגיעה בשמו הטוב ועגמת נפש מרובה.

יחד עם זאת, הסכום גבוה מדי בשביל לראותו כולו כפיצוי לא ממוני נזיקי. עיון בהסדר הפשרה מלמד כי הצדדים התכוונו כי הסך של 380,000 ₪ יהווה הן את הסעדים הממוניים והן את הפיצויים הנזיקיים – שאינם ממונים.

מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 156 לפקודה נקבע כי הסך של 221,500 ₪ מהווה תשלום דמי הסתגלות והיתרה הינה פיצוי לא ממוני בגין שאר נזקי המערער, לרבות עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב.

דמי הסתגלות הינם תחליף שכר ומקורם ביחסי העבודה. לפיכך, דמי הסתגלות חבים במס. דמי הסתגלות מצטרפים לסך סכום ההון – סכום חד פעמי – המשולם לעובד שעבודתו הופסקה כלשון סעיף 9(7א) לפקודה.

הסכום של 158,500 ₪ אינו חב במס מאחר ובית המשפט שוכנע כי הוא מהווה תשלום בגין נזקיו האחרים של המערער שאינם ממקור החב במס.

הערעור התקבל חלקית. לא ניתן צו להוצאות.

ניתן ביום 26.1.2005 בפני: כבוד השופט א. מגן. ב"כ המערערים: עו"ד י. שליסר; ב"כ המשיב: עו"ד ליס.