סד"א/סמכותו של בימ"ש לדון בבקשה לעיון חוזר/עליון
עובדות וטענות: המערערת, חברה קבלנית הנשלטת ומנוהלת על ידי זאב בר, ביקשה לנכות מס תשומות בסכום של כ-1,200,000 ש"ח. המשיב לא קיבל את הניכויים וההשגה אשר הוגשה בעניין נדחתה. על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שמע את העדים ובחן את מכלול הראיות בתיק. כשהגיעה השעה למסור את הסיכומים, המערערת אכן הגישה את סיכומיה אולם המשיב לא הגיש את סיכומיו וביקש מספר כולל של שש הארכות מועד, בהסכמת המערערת, אשר הוגשו כולן באיחור. בקשתו השישית נדחתה ובית המשפט המחוזי קבע כי: "לפי תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, יש לראות את המדינה, שלא הגישה סיכומים במועד, כבעל דין שלא התייצב לדיון ולפיכך החלטתי לקבל את הערעור". המשיב הגיש בקשה לביטול ההחלטה בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. בית המשפט המחוזי דחה על הסף את בקשת המשיב לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. נקבע, כי המשיב לא עמד במועד להגשת הבקשה (30 יום), כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר ובה נטען, כי הבקשה לביטול ההחלטה על פי צד אחד לא הוגשה באיחור וזאת בשל פגרת חג הסוכות שחלה בין מועד החלטת בית המשפט לבין מועד הגשת בקשת המשיב. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיב וכתוצאה מכך אף את סיכומיו. מכאן הערעור. לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון ולקבל את בקשת המשיב לעיון חוזר. לטענתה, תקיפת החלטה זו היתה צריכה להיעשות בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור. אשר על כן, פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בחוסר סמכות.
דיון משפטי:
כב' הנ' א' ברק:
האם קבלת בקשת המשיב לעיון חוזר נעשתה כדין? התשובה היא בחיוב. במקרה הנדון דחיית בקשת הביטול על הסף נעשתה מתוך טעות "טכנית" - בית המשפט סבר, כי הבקשה הוגשה באיחור אף על פי שהיא הוגשה במועד שנקבע לה בתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות אלה, הבקשה לעיון חוזר מהווה "ספיח" לבקשה לביטול החלטה. היא אינה עוסקת בטיעונים לגופה של הבקשה לביטול ההחלטה ואף אינה מעלה טענה חדשה לעניין ביטולה. כל תכליתה היא בהעמדת בית המשפט על הטעות "הטכנית" שנפלה בהחלטתו. טעם נוסף לראיית קבלת בקשת המשיב לעיון חוזר כפעולה בדין, טמון בשיקולים של יעילות הדיון. עניינה של בקשת המשיב לעיון חוזר הוא בתיקון טעות "טכנית" ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו של הצד שכנגד. הדרך היעילה ביותר בנסיבות המקרה לתקן את ההחלטה היא על ידי הגשת בקשה לעיון חוזר. אכן, הגשת בקשת רשות ערעור שכל כולה בטענה כי בית המשפט שגה במניין הימים היא נטולת הגיון ונראית, על פניה, בלתי רצויה, הגם שהיא אפשרית. מכל מקום, גם אם נניח כי בית המשפט לא היה מוסמך להיעתר לבקשת המשיב מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי שבנסיבות המקרה אין מקום לבטל את החלטת בית המשפט ועל ידי כך להביא לבטלותו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. זאת שכן במקרה הנדון, קבלת הבקשה לעיון חוזר לא הביאה לקיפוח זכויותיה הדיוניות והמהותיות של המערערת. בית המשפט המחוזי שמע עדויות ובחן את מכלול הראיות. המערערת הציגה את טענותיה. לפיכך, אין מקום כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך מהטעם שלא היה מוסמך, כטענת המערערת, לדון בבקשה לעיון חוזר.
הערעור נדחה
המערערת תישא בהוצאות בסך 20,000 ש"ח
בחור במכולת, נוצר באמצעות AIהפתעה - "צעירים בארץ עם ידע פיננסי טוב מהמבוגרים"
בניגוד למדינות ה-OECD שבהן המבוגרים בעלי אוריינות פיננסית שעולה על הצעירים, בישראל זה הפוך - כך קובע מחקר של בנק ישראל
מחקר חדש של בנק ישראל מגלה כי למרות שהממוצע הארצי של אוריינות פיננסית בישראל דומה למדינות ה-OECD, הפערים הפנימיים בין קבוצות האוכלוסייה גדולים משמעותית. בחברה הערבית קיימת בעיה חריפה במיוחד, עם ציון של 54 נקודות בלבד לעומת 67 נקודות בקרב יהודים לא-חרדים - פער של כמעט 13 נקודות שמעיד על חסמים מבניים.
מחקר מקיף שנערך אשתקד במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשיתוף עם בנק ישראל, בחן את רמת האוריינות הפיננסית בקרב 4,586 אזרחים בוגרים. התוצאות מצביעות על כך שבעוד המדד הכללי של אוריינות פיננסית בישראל הסתכם ב-64 נקודות - זהה לממוצע מדינות ה-OECD - קיימים פערים מובהקים בתוך החברה הישראלית.
"רמת האוריינות הפיננסית בישראל דומה לממוצע מדינות ה-OECD, ולא נמצאו פערים בין ישראל לממוצע ה-OECD במדד הכולל והן ברכיביו השונים", כותבים החוקרים ספי בכר, מאיה הרן רוזן ורמסיס גרא. עם זאת, הם מזהירים כי "קיימים פערים מובהקים באוריינות הפיננסית בין קבוצות האוכלוסייה בישראל: יהודים לא-חרדים זוכים לציונים הגבוהים ביותר, ואילו בחברה הערבית הציונים נמוכים גם לאחר פיקוח על משתנים שונים".
החברה הערבית: פער שלא נעלם גם אחרי התחשבות בגורמים דמוגרפיים
במדד הכללי של אוריינות פיננסית, האוכלוסייה הערבית קיבלה ציון של 54 נקודות בלבד, לעומת 67 נקודות ביהודים לא-חרדים ו-62 נקודות בחרדים. "בהשוואה בין קבוצות אוכלוסייה נמצא, כי בחברה הערבית קיים פער שלילי ומובהק בשני משתני התוצאה, גם לאחר שליטה על מאפיינים דמוגרפיים ורמת ידיעת השפה העברית", מציין המחקר. "ממצא זה מצביע על קיומם של חסמים נוספים בחברה הערבית, בדומה לממצאים של הצוות הבין-משרדי לגיבוש תוכנית לאומית להגברת ההכלה הפיננסית".
- הישראלים משלמים בזמן, אך חשים חוסר ידע פיננסי
- תוכנית חיסכון לכל ילד - יותר מניות, פחות אג"ח
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתונים מראים כי רק 13% מהאוכלוסייה הערבית עוברים את סף המינימום של 70 נקודות שנקבע על-ידי ה-OECD כציון הנדרש להתנהלות פיננסית מיטבית, לעומת 53% ביהודים לא-חרדים. בידע הפיננסי - הבנת מושגים כמו אינפלציה, ריבית ופיזור סיכונים - הציון של הערבים עמד על 20 נקודות בלבד, לעומת 31 נקודות ביהודים לא-חרדים.
