תוכנית האוצר: שש עם דודו פרץ

השביתה השישית. האם היא מגיעה? היינו כמעט בטוחים שכן. הנשיא האמריקני, לינדון ג'ונסון אמר פעם: "אם תיתן לבריון להיכנס לחצר ביתך, ביום המחרת הוא יהיה על המרפסת שלך, וביום שאחריו הוא יאנוס את אישתך במיטתך". בכל פעם שבאוצר 'משחקים אותה' קשוחים עם עובדי הנמלים, חוצים ועדי הנמלים שלהם עוד שלב בדרגות הבריונות והממשלה, שהתרגלה למאזן אימה אלים ומדאיג מצד המתנחלים, בורחת מהם תוך שהם רודפים אחריה ופותחים בשביתות פראיות.

קומץ של כמה אלפי עובדים מחזיק בידיו 60% מכח היצוא של מדינה שלמה. והמדינה רופסת, חלשה, חלשלושה אמיתית. הצלחה לא רעה וכל זאת, בלי איומים על "מלחמת אחים" ובלי טיעונים סוציאלים תקפים, תוך שהם מאוגדים בהסכמי השכר החזקים ביותר במשק המאפשרים להם להמשיך ולרדוף אחר השררה, לנהל חמולות נפוטיסטיות של רבבות עובדים, במחירים שאין להם עוד אח ורע במה שמכונה העולם המערבי. אנחנו כבר לא שם.

בשבוע שבו מעיפה מתנחלת זעקנית מח"ט של הצבא מהתנחלות, עם לא יותר מאשר זעקות, לא נותר לנו אלא להבין כי כל איומי האוצר הם איומי סרק של פחדנים. למדינה אין מקל ואת הגזרים כבר חמסו ממנה.

בפעם הקודמת דיברו באוצר על הפעלת מספנות ישראל, על שיתוף פעולה עם נמלי ירדן ומצרים, על הבאת עגורנים לפריקת מכולות מאסיה למספנות בחיפה. הכל היה הפרחת מילים באויר ברגעי פחד, ללא תכנון אמיתי. הרי אין כאן תכנון אמיתי. ביבי חורק שיניים, מדבר כמו תאצ'ר, והבריונים בנמלים לוקחים את הקופה. הבטיחו להם הרים וגבעות והם רוצים את כל הממלכה. על הזכות של ללחוץ על הכפתור שמעלה ומוריד את המכולה, המדינה נכנעת ופורסת בפניהם שטיח אדום.

נבקש להזכירכם, כי בפעם הקודמת הם השביתו את הנמלים, ובית המשפט פסק להחזירם לעבודה. הוא פסק לחזור בבוקר, אבל ליו"ר ההסתדרות פרץ התחשק אז לכנס עוד מסיבת עיתונאים, אז הוא החזיר את העובדים לעבודה בצהריים. זה היה החריץ בדלת. אם לא יהיו הפתעות - הפעם יחצו בנמלים קוים נוספים. הממשלה תיתן להם. נערי האוצר חכמים ויושבים שם בבנייני הקריה בירושלים, ומאיימים: "ניישם את הרפורמה החל מה-18 בפברואר" (קובי הבר, הממונה על התקציבים, ביום ד' אחר הצהריים). מה אכפת להם? מהמרפסת שלהם בירושלים לא רואים שום נמל.

כך נשאר מקום רק לנשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ללכת ולדבר על ליבם של דודו פרץ מנמל חיפה ואלון חסן מנמל אשדוד - שלא ישבתו שוב. הוא הצליח למנוע את השביתה ללילה אחד או שניים. וגם זה הישג גדול. כי התעשיינים מתחילים להבין מי מדבר ומי עושה. כי המשחק של האוצר הוא להחזיק בנבוט של קרטון ביד. לאיים לתת ביס, עם השיניים התותבות ביד. אם שוב תתרחש שביתה בנמלים, היא תהיה השישית בשנתיים האחרונות. התעשיינים מעריכים, כי הן גרמו לנזק של 19 מיליארד שקל למשק. אבל על אובדן האמינות בחו"ל, אותו חו"ל של משקיעים שנתניהו מנסה כל כך לפתות להגיע לכאן - על זה צריך שנים של פיצוי.

אם באוצר לא הכינו חלופות לעובדי הנמלים, ואין להם אומץ לקחת כמה אלפים שמחזיקים את התמ"ג בביצים ולהיכנס לנמלים עם שוטרים, אז מוטב להם שיותירו בידיהם את הנמלים ויעזבו אותנו מהפרחת הססמאות הקפיטליסטית הזאת. הכי מתאים לסיים בציטוט של המאצ'ו היהודי האחרון, אלי וולך: "אם אתה רוצה לירות, תירה. אל תדבר". הם יודעים לשבות ביבי, לך יש את הכח לעשות משהו אחר?

מאת: חזי שטרנליכט.