אחד הקוריוזים המעניינים – יש לומר העצובים – של מערכת הבחירות המתחממת בארצות הברית, זו מועמדותו של הראפר השחור והמיליארדר, קניה ווסט. בעלה של אלילת הטראש-פופ, קים קרדשיאן – שכבר פרסמה פוסט באינסטגרם שבו אמרה שיש להתחשב במצבו של בעלה, בשל ההפרעה הדו-קוטבית שהוא סובל ממנה – באמת רץ ומתעקש שזה לא תרגיל ביחסי ציבור.   אין ספק שווסט הוא אישיות מיוחדת, אבל גם עוף מוזר. האיש הוא לא פחות מאייקון תרבות בארצות הברית. פרט למוזיקה יש לו ליין ביגוד, שבו מכר חולצת טי-שירט לבנה פשוטה, שלה קרא חולצת "היפ-הופ", ב-120 דולר לחתיכה. כן, כן, חולצה לבנה ב-120 דולר. ואנשים קנו. ההון שלו מוערך ב-1.3 מיליארד דולר, כשפרט לעיצוב אופנה, הוא מפיק מוזיקלי ויזם ומשקיע. בקיצור, פראייר הוא לא. אבל כנראה גם לא כל כך שפוי.   הוא תמיד אהב את אור הזרקורים מן הסתם, אבל נראה שבמרוץ הנוכחי והאבסורדי, הוא ממש נהנה. מועמד אמיתי הוא לא. מספיק להסתכל על חשבון הטוויטר שלו, כדי להבין שהוא עדיין אותו ווסט. אין מסרים. אין מנהיגות. אין קריאות פוליטיות. רק קד"מ לליין האופנה שלו. מבחינתו, הבחירות זה קוריוז לקורות החיים.   אבל ברמה הציבורית הוא בשלו. ווסט האשים השבוע את הדמוקרטים בוויסקונסין בריגול אחר הקמפיין שלו, כשמנגד, באתר VICE גילו שאסטרטגית ועורכת דין שקשורה לנשיא דונלד טראמפ, היא זו שמריצה אותו במדינה ודאגה ששמו יופיע על פתקי ההצבעה. התקשורת בארצות הברית גם מצאה כי המפלגה הרפובליקנית מקדמת את מועמדותו ודואגת שיופיע ברשומות כמועמד לפחות ב-5 מדינות.   ווסט בשירות טראמפ האם יש לו סיכוי לזכות? התשובה היא לא. הוא לא יופיע במספיק פתקי הצבעה במדינות כדי לצבור את 270 הצירים שנדרשים כדי לקבל את המינוי הנחשק בעולם. אז למה הוא עושה את זה? הסיבה היא אחת, אבל היא מורכבת משני חלקים.   ראשית וזה הבסיס להכול, ווסט הוא תומך גדול של טראמפ, כשהאחרון הזמין את הזוג ווסט-קרדשיאן לכמה מפגשים מתוקשרים בבית הלבן. זה לגיטימי לחלוטין. אבל כאן מגיעים לסיבה האמיתית. צבע העור שלו. המרוץ הנואל הוא ניסיון שקוף של טראמפ לגנוב קולות מהמועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, שהיה סגנו של הנשיא השחור ברק אובמה, אבל ביידן גם זכה בטיקט לנשיאות בזכות הקהילה השחורה, שבה מעמדו חזק במיוחד.   טראמפ כבר מקבל ביקורת כי הוא משתמש בחולה נפש לצרכיו הפוליטיים, אבל ווסט עצמו לא מתבייש במועמדות. להפך, בשיחה עם פורבס הוא הצהיר בגלוי שהסיבה שהוא מתמודד זה לפגוע בביידן.   בינתיים, ווסט חוטף מ-2 כיוונים מרכזיים. הראשונה היא אשתו, שלא ברור אם נישואיהם המתוקשרים יחזיקו מעמד זמן רב. השני זה ממעריציו והמצביעים הדמוקרטים, המהווים גם את קהל היעד העיקרי שלו. בשבוע האחרון, מאז התגלה הקשר הישיר למטה המפלגה הרפובליקני, ההאשטאגים חרם על קניה וחרם על קים הפכו לטרנדיים בטוויטר, בשל מה שנתפס כניסיון להתערב בבחירות. בקיצור, יש מצב שהוא יורה לעצמו ב-2 הרגליים, אבל הוא בשלו, מחייך.   ביידן בחר בקמלה האריס ועשה היסטוריה הלילה הודיע ביידן כי בחר בחברת הקונגרס קמלה האריס (55) כסגנית הנשיא שלו. האריס הצעירה יחסית בזירה הלאומית, היא נציגה ממדינת קליפורניה וזכייתה בטיקט – כלומר בכרטיס – הוא לא פחות מהיסטורי; גם אם היה צפוי בהרבה מאוד בחינות.   האריס היא האישה הראשונה שתהיה מועמדת לסגנית הנשיאות, אבל גם האישה הראשונה ממוצא אפרו-אסייתי-אמריקאי (הוריה הם מהודו והקריביים) שזוכה בטיקט. היא הרוויחה את מועמדותה, לאחר שעשתה קמפיין מרשים לראשות המפלגה הדמוקטית, אם כי לא הצליחה לשמר את המומנטום ופרשה לבסוף. בנוסף, האריס היא מהנשים היותר ביקורתיות כלפי ממשל טראמפ והיכולת הרטורית שלה, יכולה לתרום לקמפיין ביידן לא מעט – למרות חוסר ניסיונה היחסי בזירה הלאומית.   מבחינה אישית, לביידן והאריס היו התקלויות בעבר, בעיקר בקמפיין על ראשות המפלגה, אבל פרשנים פוליטיים בארצות הברית אומרים כי מבחינה פוליטית הם מאוד קרובים, כשהפער הגילי אמור לסייע לפנות ללא מעט בוחרים. בשורה התחתונה, שניהם נחשבים למרכז המפה הפוליטית, למרות שהם פתוחים לצדדים הפרוגרסיביים יותר של המפלגה הדמוקרטית.   אבל גם הגיל, כאמור, משחק פה תפקיד חשוב. ביום הבחירות, ביידן כבר יהיה בן 78, מה שהופך אותו למועמד הזקן בהיסטוריה של ארצות הברית. הוא כבר התייחס לעצמו כנשיא של תקופת מעבר, כשהמשמעות היא שגם אם ייבחר בנובמבר, הוא לא ינסה לרוץ בבחירות הבאות לנשיאות ב-2024 – מה שישים את האריס בפוזיציה להיות האישה השנייה המתמודדת על נשיאות ארה"ב אחרי הילארי קלינטון. אבל קודם צריך להיבחר כן.   מה הסקרים אומרים? עם כל הכבוד לסקרים על זהות המנצח הבא, נכון לכרגע, הסקר אולי הכי חשוב שפורסם לאחרונה, הוא סקר של NBC, שמצא כי רק 14% מהציבור בטוח באופן ודאי כי הבחירות ייערכו בצורה הוגנת. זו תעודת עניות לדמוקרטיה הגדולה בעולם.   בצד הרפובליקני של המפה, המצב והביטחון במוסדות הוא, איך אומרים, בקנטים. רק 9% מהרפובליקנים חושבים בוודאות שהבחירות יהיו הוגנות, כש-29% נוספים בטוחים במידה חלקית. מנגד, 67% מהמצביעים הרפובליקניים לא בטוחים או לא בטוחים בכלל בטוהר הבחירות הקרובות.   האמת שקשה להתווכח עם זה. במיוחד אחרי הדיווחים על התערבות רוסית בבחירות הקודמות, שהובילו גם לחקירת מטה טראמפ על ידי החוקר המיוחד וראש ה-FBI לשעבר, רוברט מיולר. מיולר אמנם זיכה את טראמפ משיתוף פעולה ישיר עם רוסיה, אך אי הסדרים שגילה הובילו אותו להצהיר, שאם טראמפ לא היה נשיא כבר היה עומד לדין על מעבר על חוקי הבחירות וחשש לטוהר המידות. אגב, מיולר הוא רפובליקני בנשמה.   אבל זה לא רק זה. במשך כל הכהונה שלו, טראמפ יצא נגד התקשורת והמוסדות האמריקאים, אלה שפעם היו קונצנזוס. חלק מזה, ראינו ביחס המשטרה לעיתונות במהלך ההפגנות לאחר מותו של פלויד ג'ורג'. גם הקריאות החוזרות והנישנות שלו נגד בחירות בדואר, שנגדן הוא טוען כי יובילו לזיוף מסיבי בבחירות, הובילו לשחיקה באמון הציבורי, לפחות מהצד הרפובליקני של המפה.   בכל מקרה, רשות הדואר האמריקאית, שפעם הייתה שק הבדיחות של ארצות הברית, היא כיום הרשות האמריקאית עם אחוזי התמיכה הגבוהים ביותר (91%), כשנראה שהמשמעות שלה במערכת הבחירות הקרובות הולכת להיות מהותית. 55% מהאמריקאים אמרו כי בכוונתם להצביע באמצעות הדואר, בשל המגפה שלא נעצרת. אז אם פעם צחקו על הדואר כרשות שמייצרת רוצחים סדרתיים – עם אחד מהמערכונים הכי קלאסיים בתוכנית סיינפלד האגדית – בבחירות היא תהפוך להיות לשון המאזניים של הדמוקרטיה האמריקאית. מי היה מאמין? לאחר שבעבר כבר דיברו על סגירת הדואר האמריקאי בשל חוסר רלוונטיות לעולם המודרני - הגלגל הסתובב.   

המגפה, התמריצים התקועים והאמינות של הבית הלבן נכון לכתיבת שורות אלה, ארצות הברית כבר חצתה את 5.3 מיליון נדבקים במחלה ומספר המתים מתקרב ל-168 אלף בני אדם. ביום שלישי לבד מתו מהמחלה 1,504 בני אדם, כשבכל יום מספר הנדבקים עולה בכ-50 אלף בני אדם. ההערכות הרשמיות, שהודהדו גם על ידי טראמפ, הן שעד ה-1 לנובמבר ימותו 200,000 אמריקאים מהמגפה. לפי ההתקדמות במספרים, הסיכוי הוא שנראה את המספר הזה מגיע הרבה יותר מהר מהתחזית. הכישלון כאן זועק לשמיים. זה הוביל את שני המועמדים, כן כן, גם את טראמפ, לבטל את כל עצרות הבחירות המסורתיות. ב-2020 לא נראה המוני מעריצים מחזיקים בשלטים או כפפות ענקיות, לא יהיה מסע מחוף לחוף ולא עימותים מתוקשרים עם קהל חי. הבחירות האלה נערכות בעיקר מעל מרקעי הרשתות החברתיות. אמנם המגמה הזאת התחזקה בבחירות במאה ה-21, אבל ללא ספק, מדובר בשינוי עצום ביחס לכל מערכת בחירות אחרת.    בינתיים, הדמוקרטים השולטים בקונגרס והרפובליקנים השולטים בסנאט, לא מצליחים להגיע להסכמות על חבילת התמריצים החדשה למשק האמריקאי. מה לעשות, מדובר בכלכלת בחירות וכל צד רוצה לראות ניצחונות שיוכל לתת לבוחריו - אבל, וזה לא פחות חשוב, לראות את הצד השני נכשל. זה הוביל את טראמפ לקדם חלק מההטבות וההקלות בצווים נשיאותיים. אבל הוא גם הבטיח הבטחות שלא יוכל לקיים, כמו לדוגמה אמר שבכל שבוע, מפוטרי המשבר יקבלו 400 דולר לשבוע. בסוף זה רק 300 דולר לשבוע. זה לא מעט, אבל כשאנשים צריכים את הכסף, פחות 400 דולר יכול להיות משמעותי מאוד.   חוסר ההסכמה הזו מחלחלת לשווקים והיא ככל הנראה האחראית העיקרית לירידות בוול סטריט בימים האחרונים. "האמינות של הבית הלבן מוטלת על הכף, ביכולת שלהם להוציא לפועל את חבילת התמריצים החדשה", אומר קריס רופקי, הכלכלן הראשי של בנק MUFG יוניון. "הבורסה אומרת שהחבילה החדשה שעליה הצהירו לא מספיקה כדי לעזור לכלכלה להתאושש. בפשטות, צריך יותר כסף בשווקים", סיכם.   אילו סקטורים ירוויחו במידה וביידן ינצח? אחרי בחירתו של טראמפ ב-2016, המניות של הבנקים זינקו לשמיים. למה? בשל העובדה שבימי אובמה, שירש את משבר הסאב פריים מג'ורג' בוש הבן, הוחלו חוקי רגולציה מחמירים יותר על הסקטור הפיננסי - האחראי הישיר לניפוח בועת הנדל"ן בשוק הדיור האמריקאי, שהובילו את הכלכלה העולמית להתרסק.   בחירתו של ביידן, צפויה להחזיר חלק מהרגולציות על הסקטור הפיננסי, אלה שבוטלו על ידי טראמפ, מה שצפוי, יחד עם הריבית הנמוכה, לפגוע מאוד בשורה התחתונה של מרבית הבנקים האמריקאים.   סקטור נוסף שצפוי להיפגע הוא סקטור האנרגיה המסורתית – כשעל חשבונו סקטור האנרגיה הירוקה והקיימות צפויה לפרוח. בניגוד לטראמפ, שקידש את המשך כריית הפחם, פצלי השמן ושאיבת נפט וגם הודיע על פרישה מהסכם פריז – ואף יצא לא פעם נגד משק הרוח, שחדר עמוק לשוק האנרגיה האמריקאי  – ביידן, כמו אובמה, צפוי להחזיר את ההשקעות המסיביות באנרגיות מתחדשות ולהעניק יותר תמריצים וסובסידיות ממשלתיות לחברות המתמקדות באנרגיה ירוקה או מתחדשת.   סקטור שצפוי להרוויח מבחירתו של ביידן הוא סקטור הבריאות. מיומו הראשון בתפקיד, טראמפ והמפלגה הרפובליקנית כולה ניסו למחוק את ההישג שהכנסת 30 מיליון אמריקאים לקבלת ביטוח בריאות. הם לא הצליחו לבטל את הרפורמה לחלוטין, מאחר ולא הציגו חלופוות נאותות, למרות הבטחות חוזרות ונישנות. הבחירה בביידן, אמורה להכניס לסקטור שקט תעשייתי.