דעה

בתור התחלה: ההסברה הישראלית צריכה חצי ליטר בירה

יועץ התקשורת זאב ינאי בטור על הנשק הסודי באמצעותו הפלסטינים כובשים בהתמדה את הזירה התקשורתית וגם: כיצד כולנו יכולים לעשות זאת
זאב ינאי | (14)

לא מזמן אספתי מבית המלון התל-אביבי את פול (שם בדוי מטעמי בטחונו האישי). פול הוא עיתונאי, סופר ואיש רוח מאוד מכובד במדינה אירופאית שמאוד לא מכבדת את ישראל. בבוקר הוא התעורר בעיראק בה הוא סיקר את המלחמה, בצהריים הוא חטף פלאפל בתחנת הביניים בירדן וארוחת הערב הייתה באחריותי.

בירה ישראלית וסטייק אנטריקוט היו הבסיס לשיחה שנמשכה אל תוך הלילה על מלחמות ושלום, טור דה-פראנס והספורט הלאומי של אירופה הלקאת ישראל. אחרי הערב הזה", הוא הבטיח, לי לא תהיה בעיה להסביר לקוראיי את הלגיטימציה הישראלית להגן על גבולותיה". גם לגולדסטאר הוא הבטיח סיקור אוהד.

האמירה שההסברה הישראלית כושלת הפכה מפופולארית לקלישאה. כל הסיבות כבר ברורות, כל האחראים כבר יודעים שהם עוטים על גבם מטרה, כל הפתרונות כבר ידועים (ומינויו של אורן הלמן לראש לשכת העיתונות הממשלתית מעורר הרבה תקוות לשיפור המצב). אבל הסברה לא נעשית רק על-ידי הממשל, ולישראלים יש הרבה מה ללמוד מהטריק הבסיסי כל-כך של הפלסטינים.

הטריק הפלסטיני הוא בירה

ישראל היא בין המדינות המעניינות ביותר בעולם. או שלפחות זה הרושם שנוצר כשמגלים שהיא בין מושבות העיתונאים הזרים הגדולות בעולם. את המדינה הקטנטונת הזו, שלוקח שעה וחצי לחצות לרוחבה (אם נתעלם מפקקים, תאונות ונהגים סקרנים שבוהים בתאונה בנתיב הנגדי ויוצרים פקקים), מסקרים יותר מ-1,000 עיתונאים זרים. 800 מהם ממוקמים בירושלים ו-200 מהם יושבים ברבת עמון, קהיר ורמאללה.

מה שהפלסטינים עושים כשנוחת בארץ עיתונאי זר, זה מה שעושה כל יח"צן כשמגיע לסביבה עיתונאי חדש הם מרימים טלפון ומזמינים אותם לבירה. כן. לבירה. ולפעמים גם כנאפה בא בחשבון. לא לביקור קלישאתי בכותל וב"יד ושם". לא לסיור בקו התפר ובמחנות צה"ל (שנתפס לעיתים כמיליטריסטי על-ידי הכתבים הזרים). לא להרצאה משמימה במשרד ממשלתי. הם מזמינים אותם לבירה.

כששני אנשים יושבים לבירה הם נפתחים. נוצרת חברות. דעות מוחלפות באופן לא רשמי והשכנוע הרבה יותר קל. בשלב הבא הם מאמצים את העיתונאי אל מעגל החברים שלהם, מזמינים אותו לאירועים חברתיים ולחגים בביתם ובקהילה. העיתונאי הזר הופך להיות חלק מהאוכלוסייה המקומית. הפלסטינית לא הישראלית. הקהילה הזו הופכת להרבה מעבר למעגל חברים עבור העיתונאי. היא הופכת לסביבה עימה הוא מזדהה מעצם היחסים הללו. היא הופכת למקור בלתי-נדלה למידע ולסיפורים אנושיים, שאותם אף גורם רשמי הספון במשרדו לא יוכל לעולם להגיש לכתב.

הפלסטינים מנצחים במלחמה התקשורתית כי הם יודעים לאמץ עיתונאים זרים אל קרבם. כי הם יודעים לארח. כשאני שואל פעם אחר פעם עיתונאים ישראלים או גורמי ממשל העוסקים בהסברה מדוע איננו מאמצים את הכתבים הזרים אני מקבל תשובה ברורה. הישראלים, בניגוד גמור לתפיסתנו העצמית, קורקטיים. אנחנו שומרים על הקשר עסקי בלבד ואיננו רואים את החברות אפילו כאפשרות. זאת, אגב, תוצאה של פרדיגמת "כולם נגדנו, ואין מה לעשות".

אבל יש מה לעשות

ההסברה איננה הטריטוריה הבלעדית של משרד החוץ ודובר צה"ל. להיפך, ההסברה היא נחלת כולנו, והיא בבסיסה דבר פשוט. ההסברה היא עניין פשוט עוד יותר כאשר אנחנו אנשי תקשורת (עיתונאים או יועצי תקשורת) שנחשבים בעיני העיתונאים הזרים לאובייקטיביים, בעלי מקורות אמינים ובעלי ידע ויכולת ניתוח. עיתונאים זרים, כמו כל אדם, מחפשים בני שיח אינטליגנטים עם עולמות תוכן קרובים אליהם וזה אנחנו.

בשורה התחתונה, הזמינו את העמיתים הזרים שלנו לבירה. הזמינו אותם לכנסים של העיתון. הזמינו אותם לערבים מיוחדים שתיזמו עבורם. אל תשמשו כדוברים רשמיים (כי זה האינסטינקט) - היו עצמכם. הראו שיש עמדות רבות בחברה הישראלית, הראו את האדם הקטן שחי כאן, הראו להם את הצדדים שהתמונה הדו-מימדית המוצגת בתקשורת איננה מסוגלת להציג.

חשוב לזכור שבירה זו רק ההתחלה, והיא חלק ממערך הסברה כולל. אמנם היא לא הטקטיקה שתהפוך את היוצרות במאבק על תדמית ישראל, אבל היא כן יכול לגרום לעיתונאים ולמובילי דעת קהל זרים להבין יותר את הצד הישראלי.

בסופו של דבר, המאמץ קטן והרווח של כולנו ענק. ובינינו - אין כמו בירה קרה.

תגובות לכתבה(14):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 13.
    מנסיון אישי, נכון ועובד (ל"ת)
    אביב 11/07/2011 12:20
    הגב לתגובה זו
  • 12.
    דברים כדורבנות. יישר כוח. (ל"ת)
    להב 10/07/2011 23:15
    הגב לתגובה זו
  • 11.
    צודק- הכל עניין של הכרות וקשר אישי (ל"ת)
    יונית 10/07/2011 16:11
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    באמת זה לא קיים כלל? 10/07/2011 15:43
    הגב לתגובה זו
    אני עוןבדת בעמותה שעושה בדיוק את זה- "מחבקת" עיתונאים זרים. החל מבירה ועד ארוחות במסעדות פאר, מסיבות, אוחות שישי וחגים וכל מה שבאמצע. הייתי ממליצה לך לעקוב טוב ולראות מה החבר החדש שלך כתב אחרי הפגישה איתך. לצערינו, לעיתים זה שונה לחלוטים ממה שהוא אמר... :(
  • אין 100% בשום פעולה אך עדין זה עוזר,מנסיון... (ל"ת)
    איילת 10/07/2011 16:12
    הגב לתגובה זו
  • 9.
    כל כך נכון - זוית נכונה - שיתפתי בקיר שלי (ל"ת)
    מוזי אנידג'ר 10/07/2011 15:11
    הגב לתגובה זו
  • 8.
    שלגיה 10/07/2011 15:04
    הגב לתגובה זו
    כותב יקר, לא חידשת דבר, שנים שסטודנטים ישראליים נפגשים עם כל מינ יאנשים על בירה, שנים שדיפלומטים ואנשי ממשל יוצאים לבלות עם כתבים ואורחים בכירים שונים, זו לא טקטיקה חדשה, היא פשוט חדשה עבורך. בכל מקרה, טוב שאתה מייעץ על שיטת הפעולה הזו, כי אכן היא עובדת. מניסיון. רב. והרבה ליטרים של בירות (וודקה)
  • 7.
    ג'ניפר 10/07/2011 14:21
    הגב לתגובה זו
    ומניסיון- הכל נכון ולא פופוליסטי בכלל!!!!
  • 6.
    איתי 10/07/2011 13:51
    הגב לתגובה זו
    ניתוח פשטני, פיתרון שעשוי להתפרש כקריאה לפעולה. אם בירה היא מוטיב, כפי שזה נכתב זה יוצא כאילו לדברי הכותב בירה היא האמצעי. לא חכם ולא מקצועי בלשון המעטה. ניסיון להציע דרך קלה ליישום ו"סחבקית", אבל אם לוקחים את זה כמות שזה, הביקורות גם יהיו בהתאם להכנסת אורחים זולה כפי זו המתוארת
  • 5.
    נושא כתבה חשובה :) (ל"ת)
    איציק מאור 10/07/2011 12:36
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    יעלי בן-עמי 10/07/2011 12:27
    הגב לתגובה זו
    עכשיו רק נותר לי להכיר עיתונאים זרים... :-)
  • 3.
    לא מדויק ופופוליסטי - מוזר שפורסם (ל"ת)
    עודד 10/07/2011 12:23
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    המסביר לצרכן 10/07/2011 11:09
    הגב לתגובה זו
    בגדול זאב צודק. אחת הבעיות העיקריות בהסברה הישראלית היא שהמסרים שלה פונים תמיד כלפי פנים. כלומר, מנסים לשכנע את הכתבים הזרים במסרים שבעצם מכוונים לישראליםיהודים פרו ישראלים. זה קצת כמו לנסות למכור מותג יוקרה באמצעות מבצע 2 ב10... כדי לשפר את ההסברה צריך ללמוד ולהכיראת המקורות האידיאולוגים של אלו שמזדהים עם הפלסטינאים ולהתמודד עימם
  • 1.
    מדוייק ונכון מאין כמוהו (ל"ת)
    איריס 10/07/2011 10:53
    הגב לתגובה זו
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)

רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים זורמים לקופה

רבבות רבות של עסקים ישלמו מסים על חלוקת רווחי עבר, חלק יעדיפו לשלם את הקנס; עד סוף נובמבר 3,000 בעלי מניות יבקשו בהתאם להוראת שעה לפרק את החברה שלהם כדי לדחות מסים; בקרוב: סימולטור באתר רשות המסים שיעשה סדר לגבי חבות המס שלכם - ביזפורטל עושים סדר בחוק כנראה הכי לא חוקי ולא הוגן שחוקק בישראל בשנים האחרונות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה רווחים כלואים

החוק על מיסוי הרווחים הכלואים מקומם מכמה סיבות. בראש וראשונה כי הוא לא היה אמור לחול על עסקים לגיטימיים, יצרנים, כלכליים. הוא היה אמור לחול על עסקים שיצרו מבנים של תכנון מס מתוחכם שבעיקר דוחה את המס על השכר. לא הוגן שכל העובדים במשק ישלמו מס, אבל עשירים יקימו חברה שדרכה יצליחו לברוח ממס וישלמו רק 23% מס על הרווחים. אם כולם משלמים עד 50%, אז בטח שעשירים צריכים לשלם 50%. 

אלא שרשות המסים שהתחילה בהתמקדות בגופים האלו ובעיקר בשיטה שנקראת - חברות ארנק, לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים ומיסתה את כולם. כמעט כולם - חוץ מהעשירים. זה אפילו מקומם מהנקודה הקודמת. דווקא את העשירים שמשתכרים מעל 30 מיליון שקל ודווקא מבני שותפויות עם מעל 5 שותפים היא הוציאה מתחולת החוק. במילים אחרות, רצו למסות את אלו שמתכננים לברוח ממס, ובסוף מיסו את כולם והוציאו דווקא את אלו עם תכנוני המס, לרבות משרדי רואי החשבון ועורכי הדין הגדולים שהתחמקו מהמס הזה. 

המס הזה מסדר למדינה את הקופה ומקטין את הגירעון. הוא צפוי להביא 10 מיליארד שקל השנה ובכנס של יועצי המס, נציגי רשות המסים אמרו שהם בפרוש רואים את זה קורה, למרות כל הספקות שהיו בתחילת הדרך. זה המקום להדגיש כי רשות המסים מצליחה הרבה יותר מהתחזית. היא תגבה ב-30 מיליארד שקל יותר מהתחזית וכך היא בעצם "מצילה" את הגירעון. הכלכלה הישראלית חזקה גם בזכות גבייה חזקה. ההוצאות אומנם עלו מאוד בשנתיים של מלחמה, אבל המסים קיזזו חלק גדול מהעלייה הזו (שי אהרונוביץ מציל את הגירעון התקציבי; גביית המסים זינקה ב-16.6%)

רו"ח כארים כנעאן, ראש מטה מנהל רשות המסים, אמר בכנס של יועצי המס כי עד כה הוגשו מעל 1,200 בקשות לניצול הוראת השעה שמשמעותה בגדול סוג של שינוי מבנה החברה (פירוק, חלוקה) שבמסגרתו יש הקלות במס. מעביירם את הנכסים לבעל השליטה ודוחים את המס ובמקביל יש הקלה גם במס רכישה.

"אנחנו בקצב של 100 בקשות ביום, נגיע ל-3,000 עד סוף נובמבר", מעריך כנעאן. הבקשות האלו דווקא דוחות מס, אבל כנעאן מסביר כי צפי הגבייה נותר 10 מיליארד שקל; כשאתם רואים גירעון תקציבי נמוך, תזכרו שזה בזכות רשות המסים לרבות גביית מס על דיבידנדים (חלוקתם מפחיתה, מונעת את המיסוי על רווחים ראויים לחלוקה). רשות המסים בעצם אומרת דבר מאוד פשוט - הרווחתם בעבר - תשלמו את הרווחים האלו כדיבידנד, אל תאגרו רווחים בחברה. חלוקת דיבידנד מחויבת במס - בעל השליטה מחויב ב-30% וזה במקרים רבים עולה לאור מס על עשירים (הרחבה: מס על עשירים)

יאיר נתניהו (רשתות)יאיר נתניהו (רשתות)
תתביישו

"אל תיגעו בכסף שלנו" הדיל המפוקפק של נתניהו ולפיד

יאיר נתניהו יקבל משרה נחשקת בעלות שכר של 80 אלף שקל, צוות ולשכה. יאיר לפיד ימנה מקורבים לתפקידים בכירים - בושה; ולמה על זה הציבור לא יסלח  

מנדי הניג |

כנראה שחלק גדול מהעם מתייחס בסלחנות או באדישות כשנתניהו מקבל סיגרים מחבר. חלק גדול מהעם גם מעריך שמשפטי נתניהו הם כלום ושום דבר. מבלי להיכנס לשאלה אם יש צדק בדברים או לא, מה שברור הוא שעשרות רבות של מיליוני שקלים הושקעו מצד הפרקליטות במשפטים, וכשלוקחים את הזמן והמשאבים של כל המערכות שהיו מעורבות, כולל משטרה, בתי המשפט, מקבלים עלות של מאות מיליוני שקלים. 

אז מה? - צדק צריך להיעשות  גם אם עולה הרבה כסף. אין מחיר לצדק. הבעיה שלא בטוח שזה מה שחושב העם ואם בסוף התהליך הארוך והמייגע הזה נתניהו ייצא עם "מכה קלה", כמה סעיפי אווירה, אז אמון הציבור בפרקליטות ובמערכת המשפט יירד עוד יותר מהשפל שהוא נמצא בו היום. לא בטוח איך המשפטים האלה יסתיימו אבל מה שבטוח שהם כבר משאירים תחושה חמוצה. העם יזכור איך הפרקליטות התעקשה להכניס את נתניהו לדיון שעתיים אחרי שנחת מפסגה היסטורית בוושינגטון, או שהשופטים היו צריכים להיחשף לפרטים מסווגים הקשורים למערכה הבטחונית כדי שיואילו לשחרר את ראש הממשלה לאשר את התקיפות.

המעמד של בית המשפט והיוקרה שלו נפגעה אבל להבדיל משופטים ועורכי דין שמעמדם הציבורי ייפגע, הפוליטקאים לא יפגעו - אף אחד לא מצפה שהם יהיו הוגנים וישרים. לא נעים לומר, אבל, קבלת מתנות, שיחות עם עיתונאים, שיחות עם בעלי עיתון כדי להשפיע על סיקור, אלו לא דברים שפוליטיקאים לא עושים. העם סולח על זה, כל עוד זה לא על חשבונו, כל עוד לא פוגעים ומזלזלים בכבודו. אם מנצלים ו"גונבים" אותו, אז הוא זוכר את זה בקלפי. 

בסוף, כולם אנשים והכל אישי. מנסים לסדר עכשיו עבודה מכובדת ליאיר נתניהו בעלות שכר של 70-80 אלף שקל בחודש. זה היה אמור להיות בהסתדרות הציונית או בקק"ל. אלו ג'ובים עשירים בלי שליטה עם ייעוד-מטרה טובה, אבל עם שחיתות פוליטית גדולה. אלו גופים שמספקים ג'ובים למקורבים רבים, כולל בני משפחה. סכומי עתק שאמורים לשמש לטובת הציבור נגנבים בדרך הזו. אבל לא נראה שמישהו עשה זאת בצורה בוטה כמו הפעם. 

זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין בסיסי יותר - כבוד. בלי טיפת כבוד עצמית, בלי טיפת כבוד כלפי המשפחה שלו ובלי טיפת כבוד כלפי הציבור, ניסה יאיר נתניהו להיות בתפקיד מכובד ולקבל שכר בעלות של 70-80 אלף שקל.