נתון שהתפרסם השבוע ע"י הלמ"ס גילה את העובדה הבאה: כ-51% מכלל העסקים הפעילים בישראל (כ-500 אלף) בשנת 2012 לא העסיקו כלל שכירים. כלומר 258 אלף חברות בישראל הן למעשה "חברות של איש אחד".

מבירור שערך Bizportal עולה כי מתוך אותו מספר של 258 אלף חברות של איש אחד, הרוב הגדול (90%) אלו 'עוסקים מורשים' (הכנסה שנתית של עד 200 אלף שקלים, או 16 אלף שקל בחודש), אבל השאר - כלומר 24 אלף חברות, הן חברות של ממש עם מחזור שנתי של מאות אלפי שקלים. ההערכה היא שחלק לא מבוטל מאותם 24 אלף "עסקים של איש אחד" - זה למעשה ניסיון של שכירים להפחית את תשלומי המס והביטוח הלאומי.

כיצד זה עובד?

עו"ד ליאור נוימן, שותף מנהל מחלקת המיסים במשרד עו"ד ש. הורוביץ' מפרט, "שכירים המשתכרים במשכורות גבוהות יחסית (נניח 25-30 אלף שקלים בחודש ומעלה) אינם זקוקים לכל הכסף לצורכי צריכה שוטפת (בעיקר אם יש גם בן/ת זוג שמכניסים משכורות גם כן). הם מושכים כמשכורת את החלק מהשכר לו הם זקוקים למחיה השוטפת (תחת מדרגת מס פחות גבוהה של שכיר), השאר נותר בחברה לביצוע השקעות לאחר תשלום מס חברות של 25% במקום מס בשיעור של 50% ויותר בידי היחיד".

מתי ומדוע החלה התופעה?

"ביולי 2002 ביקשה מדינת ישראל להעשיר את קופת המדינה והחליטה במסגרת הוראת שעה לתקופה של שנה להסיר את תקרת השכר החייבת בביטוח לאומי כך שבמקום ששכירים ישלמו ביטוח לאומי על שכר המוגבל בתקרה (שעמדה על 5 פעמים השכר הממוצע במשק כ- 35,000 שקל דאז) - הם ישלמו דמי ביטוח לאומי על מלוא שכרם".

"החלטה זו הביאה לנטל מס אפקטיבי בלתי נסבל של כ-60% לבעלי אותם משכורות גבוהות. התוצאה של החלטה זו מאז ועד היום פועלת כבומרנג אלפי שכירים התאגדו כחברות למתן שירותים ובמקום לקבל את תמורת עבודתם בתלוש שכר המירו זאת לחוזה שירותים בין החברה בבעלותם למעסיק".

"כאמור, למרות שהיה מדובר בצו שעה לתקופה של שנה", אמר נוימן, "בתום התקופה רק חלק קטן מאותם השכירים חזרו לעבוד כשכירים, אבל חלק ראו כי טוב והמשיכו לתת שירותים באמצעות חברות תוך הקטנת המס והביטוח הלאומי על תמורת עבודתם כך איבדה ומאבדת מדינת ישראל סכומי מס ותקבולי ביטוח לאומי רבים למשך שנים".

"נציין, כי הלקח לא נלמד לגמרי שכן באוגוסט 2009 שוב העלתה המדינה את תקרת הביטוח הלאומי משכר של כ-37,000 שקל לחודש לתקרה של כ-78 אלף שקל דבר ששוב תמרץ את המעבר של השכירים הבכירים לחברות".

ככה זה עובד

"השכיר מקים חברה בבעלותו ונותן באמצעותה את השירותים לחברה בה יכול היה לעבוד כשכיר אותו אדם מעניק כנגד שירותיו חשבונית עם סכום השווה לעלות המעסיק (השכר ברוטו בתוספת ההפרשות הסוציאליות) כך שמבחינתו של המעסיק אין שינוי כספי. מנגד, העובד מושך משכורת מופחתת מהחברה שבשליטתו כך שעל היתרה שלא נמשכה כשכר משולם בשלב זה רק מס חברות בשיעור של 25% במקום מס הכנסה וביטוח לאומי בשיעור שיכול להגיע עד כ-50%".

מאיזה רמות שכר כדאי לשכיר להפוך לחברה בע"מ?

"ככלל בתקופות שבהן תקרת השכר לביטוח לאומי היתה גבוהה מכ-35,000 שקל ויותר הרי שכדאיות המעבר לחברה היה אבסולוטי אפילו אם כל התמורה נמשכה מהחברה כדיבידנד שכן המעבר לחברה חסך מס אפקטיבי של כ- 15% בין שיעור של 45% (שכלל מס חברות + מס על דיבידנד מחולק) לתשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי בידי השכיר היחיד בשיעור אפקטיבי של 60% על שכר העבודה".

"גם כיום כשתקרת הביטוח הלאומי חזרה למקומה (עד סך של כ-40 אלף שקל), עדיין קיימת כדאיות לעבור לעבוד באמצעות חברה בע"מ תחת ההנחה שלא כל השכר נדרש לצריכה שוטפת ואותו מרכיב שכר מעבר לזה הנדרש לצריכה השוטפת נותר בחברה לביצוע השקעות לאחר תשלום מס חברות של 25% במקום מס בשיעור של 50% ויותר בידי היחיד".

את אותם כספים יכול בעל החברה בע"מ להשקיע ולמפנף להרחבת החברה או להשקעה בנכסים מניבים כאלה ואחרים שיגדילו את שוויה של החברה שבבעלותו.

האם המדינה חיה בשלום עם המצב הנוכחי?

"בתי המשפט הכירו בזכות ההתאגדות ובזכותו הלגיטימית של אדם לתת שירותים באמצעות חברה בע"מ למתן שירותים ולכן הגם שרשות המיסים אינה שמחה מהתהליך הנ"ל היא לא ניסתה עד כה לפסול אותו במהלך משפטי".

"רשות המסים הקימה ועדה למיסוי חברות דומות והיא מחפשת כבר מזה זמן דרך להכריח את החברות בהן נצברו אותם הרווחים העודפים לחלק את הרווחים ולהתמסות בגינם ולכן היא בוחנת שתי חלופות : הראשונה היא להכריח את החברות לחלק מחצית מרווחיהן בכל שנת מס. בחצי השני יוכלו החברות להמשיך ולהשקיע כרצונם".

"החלופה השנייה היא לחייב את החברות שלא חילקו דיבידנדים משמעותיים, בתשלום ריבית של 4% 8% עבור סכום המס הנובע מהרווחים הבלתי מחולקים שלהן ובכך לתמרץ את 'חברות היחיד' הללו לחלק את הרווחים שנצברו".

האם יש לשיטה הזו חסרונות?

"החסרונות ברמות השכר הגבוהות הינם זניחים. ראשית, הקמת חברה בע"מ כרוכה בעלות ראשונית בסיסית (בגין רישום החברה ברשם החברות ופתיחת תיקים ברשויות). כמו כן, לאורך חיי החברה מחויבת היא באגרה שנתית לרשם החברות, וככלל, היא מחויבת גם בעריכת דוחות מבוקרים על ידי רו"ח. על כל פנים, אין מדובר בעלויות משמעותיות".