CFOs: עיקר בעיית הזמן נובעת מצורך באיסוף נתונים
יותר ממחצית ממנהלי הכספים הבכירים בארגונים אמריקניים ובריטיים אומרים, כי האתגר הגדול ביותר שלהם, הוא הזמן העומד לרשותם לאסוף נתונים מתאימים כדי לבצע חיזוי מדויק. כך עולה מסקר שערכה אקסנצ'ר, חברת הייעוץ העסקי והשירותים הטכנולוגיים הגלובלית בארה"ב.
המחקר תוכנן לאתר את הנושאים והמגמות המשפיעים על החלטות בחטיבות הכספים בארגונים, וכלל ראיונות עם 200 בכירים בארה"ב ובריטניה, אשר אחראים להחלטות הפיננסיות ולקופות בארגוניהם, בתריסר ענפי תעשייה.
כאשר התבקשו לבחור את התחום שמציב את הבעיה הגדולה ביותר לחיזוי, המספר הגדול ביותר של משיבים ? 51% - בחרו ב"הזמן הנדרש לאיסוף נתונים". שתי הבעיות הגדולות הבאות שאובחנו היו: "להשיג הסכמה על יעדים ועל מה שצריך לבצע", ו"כלים לא מספקים לאיסוף נתונים", שצוינו על ידי 45% ו-44% מהמשיבים בהתאמה.
באופן דומה, כאשר התבקשו לבחור מתוך רשימה של מרכיבי תקציב ותהליך החיזוי, אשר מרביתם ירצו לשנות או לשפר במהלך 12 החודשים הקרובים, 58% מהמשיבים ציינו את "הזמן הדרוש לאסוף נתונים", בין שלוש הדאגות העיקריות שלהם. "כלי איסוף נתונים" ו"תהליך שבו הנתונים נאספים" היו הנושאים הבאים בסדר החשיבות, כל אחד מהם עם 48% מהמשיבים שציינו נושאים אלה בין שלושת הדאגות העיקריות שלהם.
"בעוד חברות מסוגלות היום לייצר יותר נתונים מאי פעם, הודות לשיפורים טכנולוגיים, נתונים אלה עדיין אינם מגיעים לאנשים הנכונים במהירות מספקת", אמר מיכאל סאטקליף, managing partner בחטיבת הפיננסים וניהול הביצועים באקסנצ'ר. "הבעיה מדאיגה במיוחד CFOs, אשר תלויים באופן גובר בנתונים מדויקים כבסיס לפיתוח אסטרטגיות לניהול פיננסי שיוצרות ערך לטווח ארוך לבעלי המניות".
סאטקליף מאמין שממצאי הסקר מעלים את השאלה, האם יש לבחון מחדש את התהליכים והכלים הבסיסיים המשמשים לאיסוף וניתוח נתונים? "השקעות ניכרות נעשו בפונקציה הפיננסית כדי להקל באיסוף נתונים מדויקים יותר, ולשפר את חובת הדיווח של ה-CFO, אך עדיין רוב החברות אינן משיגות את יעדיהן בכל הנוגע לתפקוד החטיבה הפיננסית", הוא אמר. "נתונים לא שלמים, היעדר קונצנזוס לגבי יעדי חיזוי וכלי איסוף מיושנים, כבר אינן בעיות הנוגעות רק לפונקציה הפיננסית ? אלה הם נושאים שכל תחום בארגון צריך לתת להם מענה".
"בעוד בכירים בתחום הפיננסים בארה"ב ובריטניה הסכימו ברובם לגבי בעיות ושיפורים נדרשים בחיזוי, עלו מהסקר הבדלים משמעותיים בין משיבים באזורים גיאוגרפיים אלה, לגבי הדרך בה ארגוניהם הושפעו בזמני אי-ודאות כלכלית.
? 15% מהבכירים בתחום הפיננסים בבריטניה ? לעומת 4% מעמיתיהם בארה"ב - אומרים כי עסקיהם הושפעו משמעותית מההפכפכות הכלכלית.
? 22% מהבכירים בתחום הפיננסים בבריטניה, לעומת 10% מעמיתיהם בארה"ב, דחו או התעלמו משדרוגי תוכנה כמו CRM, כלי דיווח ומשאבי תכנון ארגוני נוספים.
? 44% מהבכירים בתחום הפיננסים בארה"ב אמרו, כי דרישות חדשות להתאמה לתקנים השפיעו על הצלחת חברתם, לעומת 22% מעמיתיהם בבריטניה שסברו כך.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.