בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק כי על המוסד לביטוח לאומי להשיב לתובעת, חברה שהעסיקה את אשתו של בעל המניות בחברה, דמי ביטוח לאומי ששולמו בגינה, לאור קביעת המוסד בהגיע האישה לגיל קצבת זקנה כי לא התקיימו בין האישה לבין החברה יחסי עבודה כי אם עזרה משפחתית. נקבע כי המוסד לא היה רשאי להתנות את תשלום ההחזר לחברה בכך שהתובעת תתקן את הדיווחים מול מס הכנסה ותעדכן את השכר ששולם לאישה כשכר ששולם לבעלה, בעל המניות בחברה.

השאלה המשפטית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

התובעת 1 העסיקה את התובעת 2 כמזכירת החברה החל ביום 1.10.1998 ועד ליום 31.12.2009. בתמורה שילמה לה שכר חודשי בסך 5,000 ש"ח ברוטו, שממנו נוכו תשלומי מס הכנסה ודמי ביטוח. בחודש יוני 2009 הגיעה התובעת 2 לגיל 62, גיל הפרישה כהגדרתו בסעיף 3 לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 ובחודש ינואר 2010 פנתה לסניף נהרייה של הנתבע לקבלת קצבת זקנה. הנתבע שלל את בקשתה בנימוק: "על פי נתוני החקירה והסימוכין שצירפת לתביעתך לקצבת זקנה, נודיעך בזאת שאנו רואים בתרומה זו עזרה משפחתית ולא רואים בך כעונה להגדרת 'עובד שכיר'....". לאחר שהניסיונות לבטל את החלטת הנתבע לא צלחו, דרשו התובעות מהנתבע להשיב להן את דמי הביטוח ומס הבריאות ששילמו לשווא, ואולם הנתבע, בהסתמך על חוזר ביטוח פנימי מס' 1363, התנה את השבת הכספים בתנאים מוקדמים כגון הצגת אישור ממס הכנסה כי הוצאות השכר הופחתו ותשלום דמי ביטוח על ההכנסה שנוצרה לחברה עקב שינוי מעמדה של התובעת 2. מכאן התביעה.   

דיון

בשלב הראשון של הדיון יובהר כי מוסכם על הצדדים שהחברה התובעת זכאית להחזר תשלומי ביטוח לאומי ששילמה עבור התובעת 2. זכאות קמה מששולמו דמי ביטוח לאומי לאורך שנים ומשנקבע בהגיע התובעת לגיל קצבת זקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה. השאלה העומדת לדיון היא האם היה הנתבע רשאי להתנות את תשלום ההחזר לחברה בכך שהתובעת תתקן את הדיווחים מול מס הכנסה ותעדכן את השכר ששולם לתובעת 2, כשכר ששולם לבעלה, בעל המניות בחברה. בראש ובראשונה, בעלה של התובעת לא צורף כנתבע בהליך. ככל שהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") טוען כי יש לייחס את השכר ששולם לתובעת כשכר ששולם לבעל המניות שהוא בעלה, היה על הנתבע לצרפו כצד להליך. אין מדובר בפגם טכני כי אם בפגם מהותי, מן הטעם שטענותיו של בעלה לא נשמעו כלל. חלק מהטענות פורטו בתצהירו, אך מכיוון שהוא אינו צד להליך לא ניתן לדעת בוודאות שאלה טענותיו. הובהר כי בחברה הועסקו בני משפחה נוספים.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהחלטת המל"ל הייתה כי מדובר בעזרה משפחתית ולא ביחסי עובד מעביד. במהלך העסקים התקין של חברות מועסקים בני משפחה בעסקים משפחתיים. לעתים מדובר בהעסקה שהיא באופן ברור ומוחלט העסקה במסגרת יחסי עובד מעביד ולעתים מדובר בהעסקה חלקית אשר לא מן הנמנע שתוגדר בדיעבד כעזרה משפחתית, כפי שאירע במקרה שלפנינו. בעניינו אין מדובר בהעסקה פיקטיבית. לא זו הייתה קביעת הנתבע. הקביעה הייתה כי מדובר בעזרה משפחתית, משמע, בוצעה עבודה בהיקף כלשהו אשר לא הגיעה לכדי יחסי עובד מעביד.  

• חשבים משיקה מוצר חדש : הסורק - שירות התראות משפטיות
• חשבים מציגה מהפיכה טכנולוגית בעולם דיני העבודה והשכר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מכך עולה בבירור כי אין מדובר בכוונת זדון או מרמה מצד החברה או מצד התובעת. שעה שנקבע כי העבודה של התובעת 2 בחברה אינה נכנסת לגדר יחסי עובד מעביד, בראש ובראשונה עליו להשיב לחברה את דמי הביטוח הלאומי ששולמו עבור תובעת 2. שונה הדבר אם היה מדובר בתרמית, קרי בהוצאת משכורות מהחברה שלא כדין ובאופן פיקטיבי. נוסף על כך, בית הדין לעבודה אינו מחויב לקבל קביעות של פקיד השומה אלא עצמאי לקבוע את קביעותיו על פי דינים החלים עליו. גם מטעם זה אין להתנות את החזרת דמי הביטוח בכך שהחברה התובעת תגיש דוחות מתקנים למס הכנסה. עיון בהוראות הפנימיות של המוסד לביטוח לאומי מעלה כי הן חורגות באופן מפורש מהמצוין בסעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") באשר הן מתנות את ביצוע ההחזר דמי הביטוח שנגבו ביתר בהצגת אישור ממס הכנסה על זקיפת הכנסה לאדם אחר, שאינו החברה התובעת. מדובר בתנאי שאינו מופיע בחוק. לאור האמור קיימות במקרה שלעיל נסיבות המצדיקות את ביטול ההנחיה הפנימית. זאת ועוד, עולה כי החברה איחרה את המועד לפנות ולתקן את השומות, ולטענת הנתבע, משהתברר שהתובעות אינן יכולות לפנות לרשויות המס כדי לתקן את הדיווח לשנים הרלוונטיות, בוצע התיקון אצל הנתבע. משמע, הנתבע עשה דין לעצמו וזקף הוא בעצמו את שכרה של התובעת כאילו היה מדובר בהכנסת עבודה אצל בעלה. ברי שלקביעה זו אין בסיס ואין כל הצדקה, והיא אינה כתובה לא בהוראות החוק ולא בהוראות החוזר הפנימי. לפיכך על הנתבע להחזיר לחברה התובעת את דמי הביטוח הלאומי ששילמה עבור התובעת 2, ללא תנאים.

תוצאה

התביעה התקבלה. הנתבע חויב בהוצאות בסך 4,000 ש"ח.

בבית המשפט: האזורי לעבודה בתל אביב

לפני: כב' השופטת הדס יהלום

ניתן ביום: 26.10.2015