אסף חברה של אשתו בדרך הביתה - ודרש הכרה בתאונה שעבר בדרך

נגר עצמאי מהצפון שנפגע בתאונת דרכים קשה, הפסיד בבית הדין לעבודה את תביעתו להכרה באירוע כתאונת עבודה, ואיתה את הזכות לדמי פגיעה מהביטוח הלאומי. הסיבה: בדרך הביתה מפגישת עבודה באשקלון, הוא סטה לרמת גן כדי לאסוף חברה של אשתו, ולאחר מכן עצר לארוחת צהריים במסעדה. בית הדין האזורי לעבודה בנוף הגליל-נצרת קבע השבוע כי מדובר בסטייה והפסקה של ממש, ודחה את התביעה.

אלי לוי, יליד 1990, נגר ובעלים של נגרייה במושב מיטב, יצא באוגוסט 2023 מביתו במושב בלפוריה לפגישת עבודה עם לקוח בסוכנות יונדאי באשקלון, לצורך מדידות ותכנונים לפרויקט נגרות. בדרך חזרה הביתה, אשתו קיבלה טלפון מחברתה, שהיתה ברמת גן לצורך השתלמות, וביקשה שיאספו אותה. לוי נסע לרמת גן, אסף את החברה, ואחר כך עצר לאכול. בהמשך, על כביש 65 באזור עפולה, התרחשה התאונה - לוי כנראה נרדם על הגה והתנגש ברכב שלפניו. כריות האוויר נפתחו, והוא נפגע בגופו. בטופס התביעה שהגיש לביטוח הלאומי, מסר לוי כי התאונה אירעה "במהלך יום עבודה". הביטוח הלאומי דחה את התביעה בינואר 2024, וקבע כי "סטייתך מהדרך המקובלת במטרה להיכנס לרמת גן ולמסעדה לעניינך האישיים, מהווה סטייה והפסקה של ממש".

הבעיה המרכזית שעמדה בפני בית הדין לא היתה רק המסלול, אלא הגרסאות המתחלפות של התובע. כשנשאל מתי יצא מאשקלון, מסר בהודעה לחוקר ובתשובות לשאלון שיצא בין 13:30 ל-14:00, ואילו בתצהיר שהגיש לבית הדין הוא טען שיצא כבר ב-12:00. כשהתבקש להסביר את הסתירה, טען כי, "השוני שאני לא אמור לזכור באמת את השעות... זה היה יום מאוד ארוך שהייתי בחוץ מהבוקר".

אבל האיכון שנשלף מהטלפון הנייד שלו חשף תמונה שונה לגמרי: ב-07:39 הוא יצא מביתו לכיוון מכון ווינגייט, לא לאשקלון. שם הוא שהה עד 13:07. באשקלון אין אפילו ביקור אחד לאורך ציר הזמן של אותו היום. השופטת לובנא תלחמי סוידאן כתבה בפסק הדין כי, "עיון בציר הזמן אינו מלמד על כל עצירה או שהייה באשקלון. התובע לא הצליח להציג ולו ראשית ראיה שיש בה על מנת לסתור את הממצא". לוי אמנם הציג לחוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי תמונות שצילם לטענתו בסוכנות יונדאי, אך הוא לא הגיש אותן כראיה בהליך. הלקוח מאשקלון, בשם גלעד, לא הובא לעדות. גם אשתו לא העידה, אף שהיתה ברכב לאורך כל הדרך.

• שופט כדורגל סובב את הקרסול - פנה לביטוח לאומי; האם זו תאונת עבודה?
• איפה נגמרת הדרך לעבודה ומתחיל הבית של העבוד?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"גילה טפח והסתיר טפחיים"

בית הדין לא חסך בביקורת כלפי האיש. "התובע לא הציג גרסה סדורה אלא הוא גילה טפח והסתיר טפחיים ביחס למסלול, זמנים, מהות ומטרת נסיעותיו", נכתב בפסק הדין. אל הסתירות בשעות נוספה עוד תמיהה: לוי הוסיף בגרסה חדשה שלא הוזכרה בשום מסמך קודם, כי בבוקר התאונה הוא הגיע בתחילה לנגריה ורק משם יצא לאשקלון, אך גם זה לא בא לידי ביטוי באיכון של הסמארטפון שלו. גם שעת התאונה לא היתה ברורה. בטופס התביעה הוא מסר שהיא התרחשה ב-16:20, בהליך הוא טען 15:50, אך ציר הזמן הראה שהוא כבר היה בביתו ב-16:15.

על פי הדין, תאונה בדרך מהעבודה הביתה מוכרת כתאונת עבודה, אבל לא אם חלה בנסיעה "הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת". בית הדין קבע כי הנסיעה לרמת גן, שארכה לפחות שעה, אינה סטייה של "מאות מטרים" כפי שטען לוי, אלא "סטייה והפסקה של ממש, חרף ריפוי הסטייה על ידי חזרה לתוואי הדרך המקובלת". המטרה, כך נקבע, היתה אישית לחלוטין ולא קשורה לעבודה.

לגבי העצירה לאכול, בית הדין קבע שגם היא מהווה "הפסקה של ממש" - שעה שלמה שבה ישב לוי במסעדה. כפי שנפסק בפסיקה קודמת שאוזכרה, "הפסקה ברצון המבוטח של 40 דקות עד שעה מהווה הפסקה של ממש". ואם לא די בכל אחת מהן בנפרד, "גם אם היינו קובעים כי ההפסקות בדרך חזרה למעונו, הן ברמת גן והן בפיורי אינן מהוות, כל אחת בנפרד, הפסקה של ממש", כתבה השופטת, "הרי הצטברותן של שתי ההפסקות, עולות כדי הפסקה של ממש".

• מה ניסתה מכשירי תנועה לעשות לשאריות של אוטומקס?
• קנו דירה חדשה מתמ"א 38, קיבלו שנתיים וחצי של סיוט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בית הדין הדגיש כי התובע נמנע מלהעיד שלושה עדים מהותיים: אשתו, החברה שלה שהוא אסף, והלקוח מאשקלון. ההימנעות הזו, בלי כל הסבר משכנע, נזקפה לחובתו. "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית", צוטט ספר הראיות בפסק הדין שפורסם, "שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב". התביעה נדחתה. בשל העובדה שההליך הוא מתחום הביטחון הסוציאלי, לא הוטלו הוצאות משפט.