השנה החדשה מביאה עמה בשורה חדשה לעולמינו הפיננסי, מהותה - החזרה לשגרה. אז נכון שאולי קצת קשה לדבר על חזרה לשגרה כאשר אנו עדים יום ביומו, באזור המגורים המשוגע שלנו, לטירוף חושים של הרג, העדר מוסר בסיסי, פחדנות ופוליטיקה במלוא עליבותה. אבל מה שיפה בעולם הכלכלי, זו דווקא היעילות היחסית בה דברים נקבעים, על פי אמות מידה כמותיות ואנושיות. בשוק ההון ובחיים בפרט, חייבים להתבונן על תהליכים ממעוף הציפור. ככל כשתתרחקו ולא תתמקדו בנקודה אחת, אתם תראו טוב יותר את התמונה המלאה.

העולם יוצא לו לאט לאט מהמשבר הענק שפקד אותו ב-2008. יחד עם זאת מתחיל להסתמן מי מהמדינות נהגו טוב יותר במשבר? מי מהכלכלות הובילה את העדר? ומיהן המדינות המוחלשות שהשתרכו להן מאחור? אבל מה שבעצם הכי חשוב הוא לאן השיירה הזו הולכת, האם על מישור? עלייה? או חלילה ירידה?

אני מאמין שאם מסתכלים על נתונים ללא משוא פנים, הדברים מאוד ברורים. השיירה בתהליך של טיפוס. אומנם הטיפוס איטי, שלפעמים נעצר ותופס מנוחה, לעיתים רועד מפחד כשעובר ליד תהום עמוקה או דוחף חבר שמתקשה לעמוד בקצב - אבל בכלליות, התמונה ברורה.

סיום המשבר מכוון אותנו למקומות מאוד ברורים, אם כי לא קלים לביצוע. אסטרטגיית השקעות מוצלחת נבנתה בשנים האחרונות על סיכון נמוך - אגרות חוב ארוכות ממשלתיות ואגרות חוב קונצרניות במרווחים נמוכים. במילה אחת, הייתה זו "הצלחה של הפינות", וכבר ידוע שפינות הן מקום נוח לתקופות מאוד יוצאות דופן. מצד אחד זה מרגיש נוח, מוגן לכאורה - אך בעולם ההשקעות מדובר במצב מאוד מסוכן.

עלייה בתשואות ארוכות הטווח . התרגלנו לראות רווחים בנכסים הפיננסים הסולידיים שלנו של כ-10% לשנה. רווחים שאינם באמת ריביות ששולמו, אלא יותר מקום בו אגרות החוב עלו כתוצאה משילוב של פחד, חרדה והורדת ריבית בעולם - כזריקת עידוד לכלכלות הסובלות.

כשנכס מתנפח מעבר ליכולת התשלום, השאלה היחידה שנותרה היא מי ישלם? הרי כפי שציינתי כאן, החברות לא באמת שילמו מחירים כאלו, גם לא המדינות, נהפוך הוא. לכן חייבים להכין את הנכסים הפיננסים שלנו לתקופה החדשה. זה כנראה לא יקרה מיד, אך זהו תהליך שכבר החל. דרך אגב, לאלו מכם שקוראים ותופס אתכם פחד כלשהו, אני חייב להגיד שזוהי תקופה מעולה לבנות תיק בריא, כך שיש כאן הזדמנות ענקית.

פיזור . הגיע הזמן להגיד - די. אין שום הגיון לשבת עם תיק השקעות כולו כאן, בפינה שלנו במזרח התיכון - זה לא מקצועי, לא חכם במיוחד ובעיקר לא נכון. פיזור בינלאומי, בעיקר של תיק המניות הוא קריטי.

השוק המקומי, כמו הכלכלה המקומית לא בשיא תפארתה לצערי.

חוסר בהשקעות, חוסר בתכנון ארוך טווח, עלייה במיסים, הכבדה רגולטורית יחד עם אווירת "עליהום" על העולם העסקי ופופוליזם תקשורתי, כל אלו לא בדיוק סימנים מעודדים, סתם עוד פינה.

נדל"ן . כמה אני שומע עוד ועוד אנשים שמתגאים בזה ש"קנינו דירה להשקעה". לאחרונה, אני מנסה להסביר, לעיתים לא בהצלחה, כי כמו כל דבר בכלכלה, הכל יחסי, ואין לי ספק כי הדירות בישראל כיום יקרות. יקרות מאוד. דירות בישראל כיום זו פינת השקעה מסוכנת. נקודה.

הגדלת הסיכון . התרגלנו? מרוויחים בלי סיכון? אגרות חוב ממשלתיות עולות בעשרות אחוזים? נו באמת. אני לפחות אומר לעצמי, ללקוחות וחברים, בסופו של דבר אין תשואה בלי סיכון בעולם נטול פינות. תזכרו את זה כשאתם מתכננים - רוצים תשואה? תגדילו סיכון, אין פתרון אחר. לרוב מדובר בהגדלת רכיב המניות (כל אחד לפי גילו, רכושו וטעמיו כמובן), אבל קיימות דרכים נוספות.

נהלו את הכסף . כל דבר לא מנוהל נופל לתהום האקראיות. זה לא דבר טוב. כסף, חיסכון והשקעה דורשים כיום רמה מקצועית גבוהה פי כמה ממה שהיה בעבר. הדרישה לדינמיות, מעקב יום יומי עם יד על הדופק, משאבים עצומים והרבה טיפול שוטף. היום מגוון המוצרים ברי הניהול הם רבים, כמעט לכל סכום ולכל לקוח. אז אל תתחבאו בפינה, מצאו לכם פתרון בו הכסף ינוהל.