טראמפ פאוול
צילום: טוויטר

האם טראמפ יוריד את המסים בארה"ב ואיך זה ישפיע על וול סטריט?

הקדנציה השנייה של דונלד טראמפ עשויה להביא עמה שינויים משמעותיים במערכת המיסוי בארה"ב, ובראשן: הפחתת מס החברות שתהפוך את ארה"ב לידידותית עוד יותר לעסקים ולמשקיעים. מצד שני, קיימת דאגה מהשלכות על האינפלציה ורמת החוב הממשלתי.

עוזי גרסטמן | (1)
נושאים בכתבה דונלד טראמפ מסים

הקאמבק של טראמפ. הדולר מתחזק, הביטקוין מזנק, מניית הרשת החברתית של טראמפ מזנקת. הבורסה האמריקאית מזנקת. השווקים אוהבים את טראמפ כנשיא הבא של ארה"ב. יהיו סקטורים שייהנו במיוחד ויהיו סקטורים שיסבלו - הרחבנו כאן על התחומים שייהנו וכאלו שיפסידו - כוננות ספיגה בסקטור האנרגיה המתחדשת.

ויש עוד כמה נושאים כלכליים חשובים עם השפעה על השווקים. השווקים מתמקדים בציפייה למדיניות כלכלית שתתמוך בעסקים ובשווקי ההון, בדגש על הפחתות מסים והקלות ברגולציה. בשנת כהונתו הראשונה כנשיא ב-2017, הוביל טראמפ רפורמת מס משמעותית שהורידה את מס החברות מ-35% ל-21%, וזכתה לאהדה רבה בוול סטריט. כעת, טראמפ מציע לצמצם את שיעור המס ל-20% ואפילו ל-15%, תוך הבטחה לשמור על ארה"ב כמרכז כלכלי אטרקטיבי למשקיעים.

הפחתת מסים מתבטאת מיד בעלייה ברווחים. רווחים גבוהים יותר אמורים להתבטא בעליות בוול סטריט. השוק עושה את ההתאמה לפי התמחור שנראה לו הנכון (מכפיל רווח רלבנטי) ובהינתן עלייה ברווחים, המחיר אמור לעלות. 

 

צמצום מס החברות - יתרון למשקיעים או סכנה אינפלציונית?

הפחתות המס מציבות את טראמפ כתומך בעסקים ובעסקים קטנים, ומתנגדיו טוענים שמדובר בתוכנית שתגרום לחשש אינפלציוני. בתקופת כהונתו הראשונה, אמנם נרשמו עליות בשוק ההון אך לצד זאת האינפלציה בארה"ב עלתה. עם אינפלציה שגבוהה יחסית גם כיום, יש מי שמזהירים כי הפחתת המסים עלולה להוביל לחימום נוסף של הכלכלה, מה שעלול לעכב את הפחתות הריבית הצפויות.

רמת האינפלציה באוקטובר הגיעה ל-2.4%, מעל התחזיות של 2.3%, וליבת האינפלציה נסקה ל-3.3%. ככל שהמדיניות הכלכלית החדשה תגרום להמשך עליות באינפלציה, השוק עלול להגיב באי נוחות. נוסף לכך, הפחתות המסים עלולות להחמיר את בעיית החוב הלאומי של ארה"ב, שגבוה משמעותית לעומת התקופה הקודמת של טראמפ.

האם יש לממשלה הכלים לעמוד בהתחייבויות החוב?

התחזיות הכלכליות לעשור הקרוב מצביעות על כך שאם טראמפ יעמיק את תוכניתו להפחתות מס, הממשלה תידרש לתקציב מאוזן יותר כדי להמשיך ולממן את החוב העצום שלה. מנגד, טראמפ טוען כי הפחתות המס יתמרצו את השוק ויובילו לצמיחה שתכסה על הירידה בהכנסות הממשלתיות. תומכיו מציינים את העלייה בהכנסות ממס הכנסה אישי לאחר רפורמת המס הקודמת, כתוצאה מהצמיחה הכלכלית המוגברת.

אך גם אם טראמפ יצליח לקדם את הפחתות המס, שאלת מאזן הכוחות בקונגרס ובסנאט עלולה לעמוד לו לרועץ, והקשיים הפוליטיים עלולים להאט את קצב יישום הרפורמות ולהגביר את אי-הוודאות הכלכלית.

קיראו עוד ב"גלובל"

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אלון77 07/11/2024 06:22
    הגב לתגובה זו
    אנשים יקרסו, ככה פשוט. השרות הציבורילא עומד בעומס, האינפלציה שוחקת ותשחוק אנשים. מדהים לראות שהעניים תומכים במדיניות שטובה לעשירים, ולהיפך.
B2 (X)B2 (X)

10 הצבאות העשירים בעולם ואיפה ממוקם צה"ל?

מדינות העולם מגדילות את ההוצאות הביטחוניות לאור ריבוי המלחמות והמתחים, אז מיהם הצבאות העשירים בעולם - יש הפתעות 

הדס ברטל |

הוצאות הביטחון הן חלק משמעותי מתקציבים של מדינות וזה יילך ויגדל. מדינות נאט"ו יכפילו את תקציבי הביטחון שלהם ב-3-4 שנים, כשבמקביל קיימים חששות מהתלקחויות ועימותים גדלים. אנחנו אחרי סיום מלחמה ממושכת עם הישגים משמעותיים בכל הזירות. צה"ל הוכיח את עצמו במלחמה כשהוא גם הצבא הראשון שהתמודד בהצלחה עם איומי טילים, כטב"מים ורחפנים בהיקף גדול וממספר זירות. אין ספק שהכוח, מעמד והחוזקה של צה"ל מבין צבאות העולם עלה משמעותית, אבל כשבוחנים את החוזק לפי היקף ההשקעה הכספית, ישראל לא בטופ.   

הוצאות הביטחון בישראל מוערכות בכ-45 מיליארד דולר. ישנם דירוגים הממקמים את צה"ל במקום ה-12 ויש אפילו הממקמים אותו במקום 17. כנראה שמבחינת יכולות אנחנו בעשירייה המובילה

המחקרים והבדיקות על היקפי תקציבי הביטחון בעולם מציגים עלייה של 9% בהוצאות הביטחון בשנה שעברה לכ-2.72 טריליון דולר, כשהשנה זה צפוי להגיע ל-3 טריליון דולר. העלייה בתקציבי הביטחון היא התלולה ביותר מאז סוף המלחמה הקרה, ומיוחסת למתח הגובר באירופה, במזרח אסיה, במזרח התיכון ובמקומות נוספים בעולם. הנה עשרת הצבאות העשירים ביותר. 

1 #  ארצות הברית

תקציב ביטחון: 997 מיליארד דולר (2024)
אחוז מהתמ"ג: 3.4%
כוח אדם משוער: כ-2.1 מיליון כולל מילואים (1.33 מיליון פעילים)

ארצות הברית ממשיכה להוביל את העולם וחלק מזה הוא בזכות הצבא החזק שלה. היא משקיעה יותר מכל מדינה אחרת, היא מפתחת יותר מכל מדינה אחרת והיא מתכננת עכשיו "כיפת זהב" - סוג של "כיפת ברזל". שלנו, רק הרבה יותר גדולה-רחבה ועם הרבה יותר כלים. 

אסיסי נשיא מצרים
צילום: מצרים

בדרך למלחמה? המתיחות בין מצרים לאתיופיה בשיא חדש

מצרים רואה בסכר שבונה אתיופיה איום קיומי, כאשר הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית
אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אתיופיה מצרים
המתיחות בין מצרים לאתיופיה מגיעה לשיא חדש, כאשר מצרים שולחת כוחות צבא לסומליה במה שנראה כמהלך להרתעת אתיופיה. המאבק ארוך השנים בין שתי המדינות על השליטה בנהר הנילוס מתעצם, כאשר בניית סכר הרנסנס האתיופי מאיימת על מקור המים החיוני של מצרים. במוקד הסכסוך עומד כאמור סכר הרנסנס, פרויקט ענק שאתיופיה החלה לבנות ב-2011 על הנילוס. הסכר, שעלותו מוערכת ב-4.2 מיליארד דולר, נועד לייצר חשמל ולתמוך בפיתוח הכלכלי של אתיופיה. אולם, מצרים רואה בו איום קיומי, שכן הנילוס מספק לה 90% מתצרוכת המים שלה ומהווה עורק חיים לחקלאות ולכלכלה המצרית. בנוסף לכך, הנילוס מהווה סמל תרבותי ולאומי עמוק במורשת המצרית והאתגר מתעצם נוכח הגידול הדמוגרפי המהיר של מצרים, עם תוספת של כשני מיליון תושבים מדי שנה, מה שמגביר את הלחץ על משאבי המים המוגבלים של המדינה. המתיחות החריפה לאחרונה עם הסכם שחתמה אתיופיה עם סומלילנד לפיו היא החכירה לאדיס אבבה רצועת חוף באורך 20 ק"מ באזור מפרץ עדן - למשך 50 שנה, מה שמעניק לה גישה אסטרטגית למפרץ עדן. מצרים, בתגובה, שלחה כוחות מיוחדים וציוד צבאי לסומליה, במסגרת הסכם שיתוף פעולה חדש. מהלך זה נתפס כניסיון להרתיע את אתיופיה ולחזק את עמדתה של מצרים באזור. למרות האיומים מצד מצרים בעבר, כולל רמיזות על אפשרות להפציץ את הסכר, נראה כי פתרון צבאי ישיר אינו סביר. המרחק הגיאוגרפי והמגבלות הצבאיות מקשים על מצרים לפעול ישירות נגד הסכר. במקום זאת, מצרים מנסה לגייס תמיכה בינלאומית ולהפעיל לחץ דיפלומטי על אתיופיה. ניסיונות קודמים להגיע להסכם שיאפשר לשתי המדינות ליהנות ממי הנילוס לא צלחו. עם זאת, ההשלכות האפשריות של עימות צבאי והחשיבות האזורית של שתי המדינות מגבירות את הלחץ הבינלאומי למציאת פשרה. בינתיים, המתיחות ממשיכה לעלות, כאשר שתי המדינות מנסות לחזק את עמדותיהן האסטרטגיות באזור.

המשמעויות עבור ישראל

עד כה, ישראל בחרה לנקוט עמדה ניטרלית במשבר בין מצרים לאתיופיה, תוך הבעת תמיכה בפתרון שיטיב עם שני הצדדים. גישה זו נובעת ממספר שיקולים: הרגישות הגבוהה של הסכסוך, היעדר יתרון יחסי בתיווך לעומת גורמים בינלאומיים אחרים, והמגבלות המעשיות ביכולתה של ישראל להציע פתרונות למשבר המים. יתרה מזאת, העמדה הזו תואמת את גישתה של ישראל בסכסוכים אחרים באזור, כמו המחלוקת בין הכנסיות המצרית והאתיופית בירושלים. למרות זאת, ישראל עלולה להיגרר למעורבות בסכסוך בעל כורחה. בעבר, היו דיווחים על בקשות מצריות לישראל להפעיל את השפעתה באתיופיה, וכן שמועות על מעורבות ישראלית בהגנה על הסכר - טענות שהוכחשו רשמית. מעורבות כזו עלולה לפגוע בתדמיתה של ישראל במצרים, שם כבר קיימות תיאוריות קונספירציה על מעורבות ישראלית נגד האינטרסים המצריים. עם זאת, בטווח הארוך, אם וכאשר יושג הסדר בין מצרים לאתיופיה, ישראל עשויה למלא תפקיד חיובי בשיתוף פעולה אזורי. הידע והטכנולוגיה הישראליים בתחומי המים והחקלאות יכולים לתרום משמעותית לפיתוח האזור. הקשרים האסטרטגיים של ישראל עם מצרים בתחום האנרגיה, כמו גם ההתקרבות לסודאן, מספקים בסיס פוטנציאלי לשיתופי פעולה עתידיים.