ההפגנות מדי שבוע על הגשרים ובכיכרות הן הפגנות פוליטיות. הן התחילו בתור מחאה וזעקה כלכלית, אבל בישראל כמו בישראל, הכל פוליטי. מהר מאוד השתלט השיח הפוליטי. שיח זו מילה גבוהה. אין אצלנו שיח. יש בעד ונגד – בעד ביבי או נגד ביבי. ביבי המלך או ביבי הביתה. בזה מסתכם ה"שיח" הפוליטי. השיח הזה מעוור ומרדים את הציבור. השיח הזה מחביא מחאה וזעקה כלכלית אמיתית, השיח הזה מחביא התנהלות כלכלית שהיא מחדל ענק שנשלם עליו שנים רבות ושיש לבקרה בלי קשר לפוליטיקה. אבל מה בעצם עשו ההפגנות הפוליטיות? הן השאירו את המחאה הכלכלית בבתים. הן השתיקו חלק גדול מהמחאה הרי איזה תומך ביבי ימחה על המצב הכלכלי כשהוא מתויג כחלק מהפגנה של השמאל? כן, אני יודע. יש כאלו, אבל מעטים.

זה פספוס גדול, כי מחאה כלכלית אמיתית בלי צבעים פוליטיים היתה עוצרת את השוד של הקופה הציבורית על ידי המגזר הציבורי. מגזר שמן, מנופח, לא יעיל, מובטל שלא נמצא מתחת לאלונקה בתקופה שמיליון אנשים יושבים בבית בלי עבודה. זה נשמע לכם הגיוני? יש עיוות גדול מזה? זה פשוט לא ייאמן שיש עובדים שבוכים על כך שחתכו להם את הנופש השנתי ואת השעות הנוספות כאשר לידם מסתובבים אנשים שלא ישנים בלילה בגלל צרות כלכליות והם לא פחות מוכשרים מאותם עובדי ציבור.

אז נכון, זה בטח לא כולם. המגזר הציבורי הוא לא מחנה ענק של שודדים ובריונים. יש כאלו שעובדים מסביב לשעון במיוחד עכשיו - למשל רופאים ואחיות. יש עובדים סוציאליים שמרוויחים מעט. ובכלל - יש קבוצה מאוד גדולה של עובדים בשירות הציבורי בשכר לא גבוה. אבל, עם כל נקודות האור של המגזר הציבורי, כולם יודעים שאם היה שם באמת בעל בית, אם זה היה מתנהל כמו חברה פרטית, כמות העובדים היתה אולי חצי, הטכנולוגיה היתה מחליפה חלק גדול מהעובדים, השירות לאזרח היה רק משתפר, ולא היו שם אלפים רבים מאוד שמרוויחים כמו מנכ"ל של חברה ציבורית. כולם יודעים שיש עשרות מיליארדים בשנה שאפשר לחסוך. שם מתחבא הכסף של הציבור. תילחמו עליו.

מה שמדהים הוא שאף אחד לא באמת נלחם על הכסף שלנו, וזה לא קשור למחנה פוליטי. כל מפלגה שהיתה באוצר, כל אחד מראשי המפלגות נאלם דום ברגע שמדובר במגזר הציבורי. יאיר לפיד שאל איפה הכסף. הוא הבטיח למצוא אותו בשבילנו. הוא אפילו היה שר אוצר. הוא לא מצא כלום או שהוא מצא ופחד להילחם. אבי ניסנקורן היה יו"ר ההסתדרות. היום הוא שר המשפטים וממובילי כחול לבן. שמעתם אותו מדבר על המגזר הציבורי? לא. קשה להאמין שהוא לא ישמור אמונים ל"בייס" שלו – ועדי העובדים. ושרי הליכוד? ישראל כ"ץ לא מתבייש להגיד לציטוט שלא ייגע בשכר של המגזר הציבורי בתקופה הזו. הוא מתרץ זאת בנימוק כלכלי של כלכלן ליגה ז' – משהו בסגנון: "אם נצמצם במגזר הציבורי המצב יהיה גרוע יותר". אולי יהיו בשלב ראשון יותר מובטלים, אבל מר כ"ץ – הכסף שתחסוך במגזר הציבורי יעזור לכולם. יעזור למיליון איש בלי עבודה. מדובר על חלוקה הוגנת יותר. קח את הכסף שתחסוך ותפתח מקומות עבודה במגזר הפרטי היעיל – ייווצרו לך יותר מקומות עבודה מאלו שהורדת, ואם לא הבנת – אולי אתה צריך להתפטר. זה א' ב' של כלכלה.

• סמוטריץ' הודיע על הממונה על התקציבים החדש
• הפסקת האש בין הקואליציה לאופוזיציה נגמרה: ח"כ גפני קורא: "גלו אחריות"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למה התקציב עולה כאשר המדד יורד, ולמה משרד הביטחון צריך עוד 3 מיליארד שקל?

ובשבועות האחרונים ה"שיח" הפוליטי כל כך משתק, שבאוצר מרגישים שהם יכולים להשתין מהמקפצה. אין בושה. התקציב לשנת 2020 שהוא סוג של תקציב המשכי (לוקחים את שנה שעברה ומעדכנים מעט) עומד על 410.8 מיליארד שקל (11 מיליארד שקל יותר מתקציב 2019). בתקציב הזה  לא נעשתה בדיקה מדוקדקת של כל סעיף וסעיף. לא נקבע, בכל סעיף וסעיף, אם הסכום תקין או לא תקין. זה תקציב ב"כאילו". לוקחים את השנה שעברה ומעדכנים בכמה מקומות, ויש תקציב. זו דרך קיצור להכנת תקציב. זו בדיחה. אין גוף פרטי רציני שמכין ככה תקציב. יש רבים שנסמכים על השנה הקודמת, אבל יש המון התאמות – אחרי הכל, המציאות דינמית. אבל לא בתקציב ישראל 2020 שמתעדכן רק עכשיו בספטמבר-אוקטובר 2020. האמת - בושה.

ושימו לב למספרים: התקציב עולה ביחס ל-2019 ב-11 מיליארד שקל - קרוב ל-3%. למה בעצם? מדד המחירים לצרכן בשנים האחרונות יורד או שהוא סביב האפס. כך גם בשנה האחרונה – מתחילת השנה המדד ירד ב-0.6%, וב-12 החודשים האחרונים הוא ירד ב-0.8%. אז למה יש עלייה בתקציב? אהה, יש הסבר. לעובדים יש תוספות שכר שלא תלויות במדד. זה לא באמת הסבר. זה תירוץ. המדינה, במיוחד בתקופות כאלו, לא יכולה להתנהל בצורה מנותקת מהשטח. אי אפשר להתנהג כאילו הכל אותו דבר. אי אפשר להעלות תקציבים ושכר לעובדים במגזר הציבורי בשעה שהמדד יורד ויש מיליון איש בבית. זו לא רק חוצפה, זו בגידה בערך העליון של קיום מדינה - אמון. איך אפשר להאמין למדינה שבוגדת כך באזרחיה. אם היו מנסים לעשות הכל ולא מצליחים - אז קורה, לפחות ניסו. אבל לשבת בבית בלי עבודה ולראות את השכנים שלך במגזר הציבורי עובדים כרגיל כי המדינה מפחדת לגעת בהם ועוד מעלים להם שכר? זו פגיעה בהנחת הבסיס שהמדינה משרתת אותנו ואנחנו אותה. זו פגיעה בקשר בין האזרחים למדינה. זה מסוכן.

אז נכון, זו תקופה מבולבלת, ההחלטות שנלקחות לא פשוטות. הקורונה דורשת משאבים שעדיין לא מתבטאים בתקציב ועדיין - דווקא במצבים קשים צריך ממשלה אמיתית, ישרה, הגונה והוגנת כלפי האזרחים. צריך לדעת להתייעל ולהפחית את המגזר הציבורי. 

• הסכמי אברהם שמו את קזחסטן על המפה - היעד הבא של הישראלים
• האם ראש המוסד קיבל טובות הנאה מטייקון ולמה המשטרה לא חקרה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

חלק משמעותי מהעלייה בתקציב השנה נובע מצורכי משרד הביטחון – תוספת של 3 מיליארד שקל. נו באמת, איך זה שכל פעם מחדש מתגלה שמשרד הביטחון שם פס על התקנות וחורג בהוצאות השכר והפנסיה? איך זה שמשרד הביטחון כל פעם מחדש שם פס על ציבור שלם ושודד עוד כמה מיליארדים? רוצים כסף? תתייעלו. יש במשרד הביטחון ובצבא אנשים רבים שלא עושים הרבה ומרוויחים שכר מרשים ועוזבים בגיל 45-50 עם פנסיה מרשימה. למה? והכי מקומם – למה לא לעצור את זה עכשיו, כשמיליון איש יושבים בבית? עכשיו זו ההזדמנות הגדולה ביותר של הקצינים והחיילים להיכנס מתחת לאלונקה. עכשיו זו החובה והזכות של שר האוצר כ"ץ לתבוע את זה.

זה רק חלק מהתקציב המנותק, אבל מה שמגחיך את כל המספרים האלו ומוכיח שאם רוצים אפשר לקצץ ואפילו הרבה זו האמירה של מ"מ ראש אגף תקציבים באוצר, יוגב גרדוס. לטענתו ניתן היה להתכנס לתקציב של 405-406 מיליארד שקל בלבד. כן, ככה בקלות הוא מצא כמה מיליארדים שניתן לחסוך, אם כי באותה הנשימה הוא התריע על הוצאות נוספות בדרך שלא תוקצבו.

חברים וחברות, חשוב שתדעו – אין שקיפות. אי אפשר לדעת באמת מה כולל התקציב. אנחנו לא יודעים על מה ההוצאות. זה לא מהשנים האחרונות. פקידי האוצר לצד שר האוצר משחקים בתקציב כבר עשרות שנים. זה נוח להם שאין ידיעה ויש בעיקר מסתורין. ככה הם מעבירים בשעת הצורך מסעיף לסעיף. ככה שר האוצר שולף פתרונות קסם מהשרוול כשיש בעיה. יש רזרבות מוחבאות, יש סעיפים שמשתנים לסעיפים אחרים, ואף אחד כמעט לא יודע איפה הכסף. ה-OECD התריע על חוסר שקיפות, על משחקים במספרים. זה לא חדש. אז כשאומרים את זה למ"מ ראש אגף התקציבים הוא עונה – "אנחנו מביאים פירוט מאוד מאוד מדוקדק, לוח הזמנים נקבע בצורה מאוד דחוקה, ביקשתם פירוט יותר מפורט, וניסינו לענות על כל מה שאפשר במסגרת היכולות שלנו".

דוח שנתי למדינה? דוח של מכולת מהימן יותר

המדינה פרסמה דוח שנתי לשנת 2019. עוד בדיחה. מסכן החשב הכללי שמגיש וחותם על דוח כזה. זה משהו בסגנון – "הפסדנו 184 מיליארד שקל אבל זה לא נכון כי אין לנו את כל ההכנסות וההוצאות". איך נוצר ההפסד, למה הוא לא מייצג? נאדה. אין כלום. דוח שהוא לא דוח. 

זה לא הכל. נעבור מהדוח רווח והפסד למאזן. ההון של המדינה הוא... - סליחה, הגירעון בהון של המדינה - הוא 2.3 טריליון שקל. וואו, איזה פחד. רגע, רגע, לא לדאוג, החשב הכללי מרגיע: "זה מספר שיורי P.N", במילים פשוטות זה הנכסים פחות ההתחייבויות. נו, אז מה? זה מינוס.

כן, אני יודע אני אובססיבי מדי לנתונים, למה לא "להחליק אותה". אפילו החשב הכללי ומשרד האוצר בכלל השתכנעו שהמינוס הזה הוא סתם – "הגירעון בהון הינו מספר שיורי שאינו מייצג את הגירעון הממשלתי המצטבר, מאחר ומצבת הנכסים כפי שמוצגת בדוחות הכספיים המאוחדים איננה שלמה..."

טוב, אני לא יודע אם זה מרגיע אתכם. אני עדיין בתחושה קשה. יש לנו גירעון של 2.3 טריליון ואומרים לנו שזה גירעון "בכאילו" כי יש נכסים. איפה הם? לא מוצאים, לא רשומים, לא יודעים, אבל יש.