מעסיק שכינה את העובדת שלו "תימנייה שחורה" יפצה אותה ב-90 אלף שקל
בית משפט (גרוק)המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים
בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם
הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.
פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.
בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.
רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.
- נדחתה בקשת אמזון: ייצוגית של צרכנים תתברר בישראל
- האם פייסבוק פוגעת בפרטיות של מי שאינם משתמשים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל
המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.
ויתרה על האופציות בגירושים - ונשארה מחוץ לאקזיט
שנה אחרי שנחתם הסכם הגירושים, נמכרה החברה שבה עבד הבעל תמורת עשרות מיליוני דולרים, והאופציות שלו נהפכו לזהב. בעקבות כך פנתה האשה לבית המשפט וטענה כי הוטעתה ושהסתירו ממנה מידע, אך בית המשפט קבע: ההסכם ברור, הוויתור מפורש - והדלת סגורה
כשהם חתמו על הסכם הגירושים, האופציות כמעט שלא תפסו מקום בשיחה. הן היו שם, על הנייר, רשומות כחלק מהנכסים, אבל אף אחד לא באמת חשב שהן שוות משהו. החברה שבה עבד הבעל נחשבה אז חברה מדשדשת, כזו שנאבקת על הישרדותה, והעתיד שלה נראה רחוק מלהיות מזהיר. שנה בלבד לאחר מכן, המציאות התהפכה. עסקת מיזוג ענקית עם חברה אמריקאית הפכה את האופציות של הבעל לרווח של מיליונים, והאשה, שנותרה מחוץ לאקזיט, מצאה את עצמה פונה לבית המשפט בטענה אחת מרכזית: לא ידעתי, הוטעיתי, ויתרתי על משהו שאף אחד לא גילה לי את ערכו האמיתי.
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה את התביעה באופן חד וברור. בפסק דין ארוך ומפורט, קבעה השופטת שני כ"ץ כי האשה ידעה על קיומן של האופציות, ויתרה עליהן במפורש במסגרת הסכם הגירושים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ולא ניתן לפתוח מחדש את ההסכם רק משום שבדיעבד התברר שהוויתור היה כלכלית שגוי. "ניסיון התובעת לאחוז את החבל בשני קצותיו - הותרת הסכם הגירושין על כנו מחד גיסא, ודיון מחדש באחד מרכיביו בלבד מאידך גיסא - אינו ראוי ואינו מתיישב עם ההלכה הפסוקה", כתבה השופטת בהחלטתה.
בני הזוג נישאו ב-2004, נולדו להם שני ילדים, ובמהלך שנות הנישואים עבד הבעל בתפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה פרטית. במסגרת עבודתו הוקצו לו אופציות למניות החברה - נכס נפוץ בעולם ההייטק, אך כזה שערכו תלוי כמעט לחלוטין באירועים עתידיים שלא ניתן לחזות אותם. כשהיחסים ביניהם עלו על שרטון, פנו בני הזוג להליך גישור והחליטו להסדיר את כל ענייניהם - גירושים, ילדים, מזונות ורכוש - בהסכם כולל אחד.
כחלק מההליך מונה אקטואר מוסכם, שבחן את הזכויות הסוציאליות, הפנסיוניות והנכסים השונים. האופציות נכללו בחוות הדעת, אך האקטואר קבע כי בשים לב לכך שמדובר בחברה פרטית ולא ציבורית, "הסיכוי לממש את האופציות הוא לוט בערפל". בהתאם לכך, ובמסגרת ההסכם שנחתם ביוני 2020, נקבע ויתור מפורש של האשה על כל טענה עתידית לגבי האופציות. סעיף ההסכם קבע כי לאחר ביצוע האיזונים, "לא יהיה לאחר העברת סכום זה כל דרישה ו/או טענה... בעניין זכויות סוציאליות ו/או מוניטין ו/או אופציות".
- זו ההטבה שבעזרתה סטארטאפים מגייסים בכירים
- רווח מרשים לעובדי אלביט מהאופציות - 780 מיליון דולר; כמה הרוויח כל עובד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנחשפה לכתבה בנושא, פנתה האשה לביהמ"ש
ההסכם אושר בבית המשפט, קיבל תוקף של פסק דין, ובוצע במלואו. האשה קיבלה סכומים משמעותיים עבור היוון זכויות פנסיוניות, ורכשה את חלקו של הבעל בבית המגורים המשותף. שנה לאחר מכן, ביולי 2021, אירעה נקודת המפנה. החברה נמכרה לחברה אמריקאית בעסקה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, והאופציות, שנראו קודם לכן חסרות ערך, נהפכו לרווח כספי משמעותי עבור הבעל. רק אז, לאחר שנחשפה לכתבה בעיתון כלכלי, פנתה האשה לבית המשפט. לטענתה, הבעל ידע בזמן הגירושים על הפוטנציאל הגלום באופציות, הסתיר מידע מהותי, והציג מצג שווא כאילו מדובר בנכס חסר ערך. היא הדגישה כי אילו ידעה את מה שהתברר בדיעבד, לא היתה מוותרת על חלקה. עם זאת, היא הקפידה להבהיר כי אינה מבקשת לבטל את הסכם הגירושים כולו, אלא רק לקבל מחצית משווי האופציות.
