זמן שהותו של עובד בשטח המפעל אינו בהכרח הזמן בו הוא עומד לרשות העבודה, ועל כן אינו בהכרח שעות עבודה

תקציר סע"ש 47756-02-13 . יעקב זמסקי 2. פיבוברוב איוון 3. ולדימיר גיטין נגד תבניות כל בע"מ, בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, ניתן ב- 29.1.2015 – פסק דין מאת עו"ד דנה להב.

חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

העובדות

התובעים (להלן: "העובדים"), עבדו בנתבעת (להלן: "המעסיקה") בתקופות שונות.

לאחר שסיימו לעבוד, הגישו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות. העובדים טענו, כי הם זכאים להפרשי שכר הנובעים, בין היתר, מכך שהמעסיקה ניכתה שלא כדין שכר עבור הפסקות, שכן בזמן ההפסקה היו מצויים בשטח המפעל, עמדו לרשות המעסיקה, ומעת לעת אף נקראו בזמן ההפסקה לביצוע עבודה. עוד טענו, כי המעסיקה בחרה לעגל את זמני עבודתם, כאשר למרות שהגיעו לעבודתם בשעה 6:45 על מנת ללבוש את בגדי העבודה שהיו מאוחסנים במפעל ולהתארגן לקראת יום העבודה, חישבה את תחילת יום עבודתם מהשעה 7:00 ולפיכך זכאים הם לשכר גם בעבור 15 הדקות האמורות. עוד תבעו העובדים תשלום בגין שעות נוספות.

המעסיקה טענה, כי מתכונת העסקתם של העובדים הייתה חמישה ימים בשבוע, וככל שעבדו מעבר ל-9 שעות עבודה בפועל ליום (ללא הפסקה) קיבלו תשלום שעות נוספות. עוד טענה, כי ההפסקות שניתנו לעובדים אינן בגדר זמן עבודה, שכן בזמן זה היו רשאים לעשות כרצונם, לרבות לצאת מן המפעל, כך שבפועל לא עמדו לרשות העבודה. לטענתה, העובדים מעולם לא נדרשו להישאר במקום העבודה, וגם אם לעיתים נדירות נדרשו לבצע משימה בעת ההפסקה, קיבלו את הפסקתם לאחר מכן. עוד טענה, כי מעולם לא דרשה מהעובדים להגיע רבע שעה לפני תחילת העבודה על מנת להתארגן, והעובדים עשו כן על חשבון זמן העבודה, אף על פי שנדרשו להגיע כשהם לבושים ומוכנים. למרות זאת לא הפחיתה להם זמן זה משכרם והעובדים אף קיבלו תשלום שעות מעבר למגיע להם. לטענת המעסיקה העובדים אינם זכאים לתשלום בעד שעות נוספות ולא זו בלבד שאינה חייבת לעובדים מאום, הרי שהעובדים חייבים לה בשל שכר ביתר שקיבלו.

פסק הדין

ביה"ד קבע, כי ההכרעה בשאלה אם פרק הזמן שבו שהה העובד ב'הפסקה' הוא חלק משעות עבודתו, תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה. שעות העבודה לצורך יום עבודה אינן בהכרח כשעות העבודה לצורך הפסקה. בשעות שאינן שעות עבודה רגילות, חופשי העובד לעשות כרצונו בלי להיות בקרבת המפעל או להיות מוכן לחזור למפעל. אחד המאפיינים של זמן הפסקה הינו האם רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד והיותו חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, כאשר המעסיק אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו במקום העובדה, וכן האם נוכחות של העובד היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו. כן יש לבחון האם המעסיק דרש מהעובד להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה.

נקבע, כי במקרה דנן העובדים שהו בהפסקה כהגדרתה בחוק משך 40 דקות מדי יום, אשר אינה בגדר שעות עבודה, אלא שלטענת העובדים עמדו הם בזמן זה לרשות העבודה. טענתם זו של העובדים לא הוכחה. בעדותם הודו העובדים כי למעשה בזמן ההפסקה שהו בחדר האוכל ולא ליד מכונות המפעל. נקבע, כי העובדים שהו בזמן ההפסקה בחדר האוכל ולא ליד מכונות המפעל וכי לא היה כל הכרח כי יישארו בזמן ההפסקה בשטח המפעל. עצם העובדה, כי העובדים אכלו בחדר האוכל, שנמצא בשטח המפעל, אין בכך בלבד כדי להצביע על כך, כי זמן זה הינו זמן עבודה, ולמעשה הם היו רשאים לעשות כרצונם, ואף לצאת משטח המפעל, אך מבחירה לא עשו כן. לאור כל האמור לעיל, יש לראות את 40 הדקות בהם שהו העובדים בהפסקה, כזמן הפסקה שאין הם זכאים בגינו לשכר עבודה.

באשר להפסקות בנות 10 דקות נקבע, כי המדובר בהפסקות "קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר", ואשר הינן בגדר שעות עבודה. לאור האמור לעיל נקבע, כי יש לראות בדקות אשר קוזזו משעות עבודתם של העובדים מידי יום בגין הפסקה, כשעות עבודה בגינן הם זכאים לשכר עבודה, ומאחר שהמדובר בזמן עבודה שהינו לאחר 9 שעות עבודה רגילות, זכאים הם לשכר בגין 20 הדקות בשיעור של 125%.

קיראו עוד ב"בארץ"

עוד קבע ביה"ד, כי זמן שהותו של עובד בשטח המפעל אינו בהכרח הזמן בו הוא עומד לרשות העבודה, ועל כן אינו בהכרח שעות עבודה. לפיכך, גם אם הקדימו העובדים והגיעו מספר דקות לפני שעת תחילת המשמרת ושהו במקום העבודה, הרי שבזמן זה לא עמדו לרשות העבודה, על פי עדותם שלהם, ולפיכך אין הם זכאים לשכר בגין זמן זה.

בנוסף, קיבל ביה"ד את טענת העובדים לזכאות לתשלום יום בחירה מידי שנה, וקבע, כי המעסיקה תשלם 7 ימי בחירה לכל אחד. עוד קבע, כי העובדים זכאים לתוספת וותק בשיעור של 0.5% מהשכר המשולב, עבור כל שנת וותק ממועד תחילת עבודתם. בנוסף, דחה ביה"ד את טענת העובדים לתשלום גמול בעד 15 שעות נוספות בשבוע ו-60 שעות נוספות בחודש, וכן דחה את טענתם לתשלום תוספת העלאה בדרגה.

 

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
פיקדונות בנקאיים מול קרנות כספיות, עוצב ע״י מנדי הניגפיקדונות בנקאיים מול קרנות כספיות, עוצב ע״י מנדי הניג

הריבית על הפיקדונות בבנקים ירדה - ריבית תעריף עד 3.5%

מנדי הניג |

הציפיות להורדת ריבית כבר גלומות בשוק האג"ח וגם במק"מ (מלווה קצר מועד). התשואות ירדו מאוד בימים האחרונים כשהתשואה לשנה עומדת על 3.5%. במקביל הבנקים הורידו את הריבית התעריפית - בבנקים הגדולים אתם תקבלו עד 3.5% בפיקדון לשנה בריבית קבועה. אם תנהלו מו"מ אולי תקבלו עוד כמה עשיריות, כנראה שמעטים יוכלו עדיין לקבל 4%. בקרוב גם זה לא יהיה אפשרי.

הבנקים לא חיכו לירידת ריבית בנק ישראל כדי להוריד את הריבית בפיקדונות. מנגד, הריבית על ההלוואות לא ירדה. זה אומר שהמרווח שלהם דווקא גדל - הפער בין הריבית שהם מקבלים לריבית שהם משלמים דווקא עלה.

כתבנו כאן רק לפני שבוע שיש חלון הזדמנות מאוד קצר כדי להשיג עדיין תשואות יחסית טובות בפיקדונות ( כמה תקבלו בפיקדונות - והאם הם הופכים לאטרקטיביים יותר מקרנות כספיות? ) החלון הזה לרוב הציבור נסגר, רק אלו שיכולים להתמקח מול הבנק וחשובים לבנק, יכולים לקבל ריבית עם קידומת 4. ואז עולה השאלה - מה צריך לעשות משקיע סולידי?

ובכן, מי שלא הספיק לקבע את התשואה בפיקדון שקלי בריבית קבועה, יכול לקבל סדר גודל של 3.5%, אולי 3.8% בבנק, כ-3.5% במק"מ והשאלה כמה בקרנות כספיות - המכשירים בשוק כבר מגלמים כאמור ריבית של 3.5% בשנה, והקרנות הכספיות לרוב מצליחות לעשות יותר בשל היתרון לגודל. סיכוי טוב שהתשואה שנה קדימה תהיה באזור 3.7%-3.8%, זה כמובן נכון להערכה הקיימת שמתבטאת בבשוק במחירי אגרות החוב והמק"מ. אם יהיה שוני בהערכות לגבי הורדת הריבית, אז זה ישפיע על התשואה והריבית.


מעבר לתשואה ברוטו, צריך לזכור את המס. על קרנות כספיות יש מס של 25% על הרווח הריאלי. בפיקדונות יש מס של 15% על הרווח הנומינלי. נניח , כפי שצופים הכלכלנים אינפלציה של כ-2.2% שנה מהיום. זה אומר שקרן כספית שתניב 3.8%, תשלם מס על רווח ריאלי של 1.6%. מדובר במס של 0.4%. יישאר לכם ביד כ-3.4%. 

מודיס
צילום: טוויטר

מודיס מתעלמת מהמציאות; הדירוג של ישראל צריך לעלות וזו עובדה

בסוכנות הדירוג מודי'ס מציינים כי הסכם השלום בעזה הוא התפתחות חיובית אם כי לא משנים את הדירוג; במשרד האוצר מרוצים: השווקים כבר משקפים אמון בכלכלה הישראלית; למה במודיס מנותקים מהמציאות?

תמיר חכמוף |

חברת הדירוג מודי'ס פרסמה אמש עדכון על ישראל הכולל ניתוח כלכלי בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל לחמאס בשבוע שעבר.
בדו"ח נכתב כי ההסכם מהווה התפתחות חיובית לדירוג האשראי של ישראל (Baa1, תחזית שלילית), שכן הוא מאפשר לממשלה להפנות משאבים חזרה לכלכלה ולצמצום הגירעון. עם זאת, במודי'ס מבהירים כי השפעה ממשית על הדירוג תגיע רק אם ההסכם יישמר לאורך זמן ויעבור מעבר לשלב הראשון, כולל שיקום בעזה, ומעלים את התחזיות לצמיחה בהמשך.

מודיס מנותקים

במבט ראשוני נראה שההודעה של מודי'ס חיובית למרות שבקריאה מעמיקה יותר עולות שתי נקודות שמחלישות את אמינות המסר: התחזית המאוחרת מדי להורדת הריבית, והקישור התמוה בין דירוג האשראי של ישראל לשיקום הכלכלה בעזה.

ראשית, ההנחה שהורדת ריבית בישראל תתרחש רק בתחילת 2026 נראית מנותקת מהמציאות בשטח. סביבת האינפלציה כבר מתמתנת וקיבלנו הפתעה חיובית במיוחד במדד המחירים האחרון, השקל התחזק, והפעילות הריאלית מראה סימני האטה בנתוני התמ"ג של הרבעון השני, כל אלה מגבירים את הסבירות שבנק ישראל יחל בצעדים מוקדמים יותר, כנראה כבר בהחלטה הקרובה. התחזית של מודי'ס, שמרמזת בעקיפין על רצון לראות מדיניות מוניטרית זהירה יותר, עשויה להתפרש כלחץ עקיף על הבנק המרכזי דווקא בשלב שבו הוא שוקל להקל על המשק.

בעיה נוספת היא הקישור שמודי'ס עושה בין התאוששות כלכלית בישראל לבין שיקום עזה. נכון ששקט ביטחוני ויציבות אזורית תורמים לסנטימנט, אך הצגת השיקום בעזה כתנאי מרכזי לשיפור בדירוג האשראי של ישראל נראית שנויה במחלוקת במקרה הטוב. הכלכלה הישראלית מבוססת על מנועי צמיחה פנימיים, טכנולוגיה, יצוא וחדשנות, והיא אינה תלויה באופן ישיר במידת ההתקדמות בשיקום הכלכלה העזתית. הקישור הזה מעלה סימני שאלה לגבי סדרי העדיפויות של מודי'ס וההבנה של מבנה הכלכלה המקומית ואת רמת ההפרדה בין השיקולים הכלכליים לבין הפוליטיים-אזוריים.

ולמרות שהדירוג לא השתנה, ניתן לראות כי השוק מאותת כי היה מקום לשדרוג. תשואות האג"ח הממשלתיות ירדו בחודשים האחרונים לרמות המשקפות דירוג גובה יותר, במקביל לירידה בפרמיית הסיכון של ישראל, רמז לכך שהמשקיעים מתמחרים בפועל דירוג גבוה מזה שמודי'ס מעניקה כיום. במילים אחרות, השווקים הפיננסיים הקדימו את סוכנויות הדירוג, הם מגיבים לשיפור בסביבה הכלכלית, לירידת האינפלציה ולהתייצבות הפיסקלית, עוד לפני שהתחזיות הרשמיות מתעדכנות.