מה הקשר בין כי"ל ומחירי השכירויות בת"א?
ישנה קללה סינית עתיקה: שתחיה בזמנים מעניינים. אין ספק שעל משקיעי מניות האגרו-כימיה עוברים ימים מעניינים, מרתקים ממש. בשבועות האחרונים מגלה המגזר חולשה משמעותית והמשקיעים נאלצים לבחון בעיניים כלות כיצד ההשקעה מתכווצת במהירות.
"מעניינת" גם העובדה כי הנפילות באות דווקא לאחר דוחות כספיים חלומיים של החברות. כיל, לדוגמה, דיווחה על הרבעון החזק בתולדותיה של חברה ישראלית תוך שהיא משאירה עשן לטבע, מלכת השכונה (ולאנליסטים המסקרים אותה). כמדומני שלאחר הדוחות האחרונים של כיל רבים האמינו כי החברה תחזור למסלול העליות החד-כיווני של השנים האחרונות, והנה המניה פותחת את הבוקר נמוכה בכ-10% מהמחיר בו הייתה לפני פרסום הדוחות.
למה זה קורה?
בשביל להבין מדוע מניות הדשנים יורדות, צריך להיזכר מדוע הן עלו.
רעיון ההשקעה היה פשוט, קליט והגיוני. מעמד בינוני במזרח צורך יותר בשר, אתנול צורך יותר תירס וההיצע העולמי פשוט לא עומד בביקוש. זרקו למדורה מלאים נמוכים של סחורות חקלאיות לאחר שנתיים חקלאיות פושרות, דולר חלש וכסף ספקולטיבי גדול וקיבלתם דהירה של הסחורות החקלאיות.
מכאן ההמשך מתבקש: החקלאי מוכר התוצרת במחיר גבוה, מרוויח הרבה כסף ויהיה מוכן לשלם מחירים הולכים ועולים על תשומות הייצור. כל השחקנים בשרשרת הייצור החקלאי עשו את החשבון והעלו מחירי מוצריהם. חברות הזרעים, יצרני המיכון החקלאי, חברות הגנת הצומח ובעלי הקרקעות החקלאיות - כולם נהנו מהבום. אולם חברות הדשנים, ובייחוד אלו החשופות לאשלג, נהנו יותר מכולם. קרטל האשלג ניצל את האחיזה בלקוחות באופן המיטבי ומחיר האשלג ריבע את עצמו ב-2008. ועדיין, החקלאים בעולם הולכים לרשום את 2008 בספר שיאי הרווחים שלהם.
אולם אם ניכנס לנעלי החקלאי נגלה שהעתיד לא נראה כ"כ ורוד לקראת 2009. העלייה החדה במחירי הדשנים שינתה מיסודה את מרכיבי העלויות של החקלאי. ב-2002 הוציא חקלאי התירס הממוצע 35 דולר לאקר על דשנים, או 11.2% מהכנסתו. במחירים הנוכחיים, ב-2009 צפוי חקלאי התירס להוציא כ-220 דולר לאקר על דשנים, כמעט 25% מהכנסתו הצפויה. ב-2008 לשם ההמחשה, הוציא החקלאי 120-160 דולר בלבד על דשנים, ושיעורם מההכנסה עמד על 15%-20% בלבד. ברכישה של דשנים במחירים הנוכחיים מעמיס החקלאי על עצמו סיכון לא פשוט, ומתחת לפני השטח כבר צצים קולות ספקניים בנוגע לעוצמת הביקושים. האמת, נראה שלחקלאי כמעט ואין ברירה אלא להפחית מכמויות השימוש בדשנים.
נרד לשורה התחתונה: נקודת שיווי המשקל לחקלאי התירס הממוצע עלתה ל-4.7 דולר לבושל. ההוצאה הכבדה ביותר שלו, בשונה מהמתווה בעבר, היא ההוצאה על הדשנים. זרקו הפעם למדורה יציאה של כספים משוק הסחורות החקלאיות וירידה במחירם, ואתם מקבלים ירידה בתיאבון לאשלג. מה לעשות, לביקושים יש נטייה מרגיזה להתכווץ כשהמחירים עולים. זה נכון לנדל"ן, לנפט (מתישהו זה אפילו יהיה נכון לגבי מחירי השכירות בת"א), וזה עלול לקרות גם לדשנים.
גיוס חרדים (צילום: חיים בן־הקון)חוק הגיוס: כשזה מגיע לחרדים, עוצמה יהודית מאבדת את העוצמה
במסגרת מאמציהם למנוע את רוע הגזירה, משמע לשאת בעול הביטחון כמו כל יהודי אחר במדינת ישראל, מנהיגי החרדים מייצרים כמה שיותר קומבינטוריקה וביסמוט נופל או מופל לפח. במסגרת ההסכמות שחוק הגיוס החדש והרע מאד הזה קובע, ייספרו בתוואי הגיוס כל הבנים שלמדו אי פעם במוסדות חרדיים, כולל 20% מהם שבכלל עזבו את המגזר. אסביר בסוף גם איך כל זה קשור לא רק לביטחון אלא גם לכלכלה.
מסתבר שכיום שיעור היוצאים בשאלה מכל שנתון חרדי עומד על שיעור של כ-20%. אתם קוראים נכון. לפי "עמותת הלל", שהיא הכתובת הראשית של יוצאות ויוצאים בשאלה מהמגזר - שמגיעים אליה ונעזרים בה לרוב כשהם בגילאי 17 עד 25, אלו מביניהם בגילאי 18 עד 20 מתגייסים ברובם לצה"ל. למעשה לפי עמותת הלל כ-75% בגילאים הללו מתגייסים לצה"ל.
בואו ניכנס רגע למספרים. בשנתון הגיוס של 2024-2025 (תשפ"ה) יש כ-76 אלף בנים שנולדו בשנת 2006, מתוכם כ-57 אלף הם יהודים שמתוכם כ-14 אלף הם מהמגזר החרדי. מתוכם התגייסו השנה כ-2,900 שהם כ-20% מהשנתון החרדי (המקור: עיתון "הארץ" )
יש לציין כי זו קפיצה משמעותית ביותר לעומת כ-1,200 מגויסים יוצאי המגזר בממוצע שנתי, משמע 8% מכל שנתון, בשנים שקדמו לתשפ"ה וזו לפחות בהחלט בשורה טובה.
- הפתרון לגיוס חרדים: הקמת ישיבות לאורך הגבול
- פסיקת בג"ץ והשלכותיה על תקציבי הישיבות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כמה מתוך המתגייסים יצאו מהמגזר וכבר אינם חרדים? ע"פ הערכות כ-20% מכל שנתון עזבו את המגזר. משמע מתוך שנתון של 15,000 כ-3,000 כבר אינם חרדים. לפי עמותת הלל המלווה יוצאים ויוצאות מהמגזר, כ-75% מהם מתגייסים לצה"ל. משמע מתוך ה-2,900 שהתגייסו, שהם יוצאי המגזר החרדי ניתן להניח שכ-2,250 מהם בכלל עזבו את המגזר. מבחינתם, הם לא מתגייסים לצה"ל כחרדים אלא כדתיים לאומיים, כמסורתיים או כחילוניים (רובם נותרים קרובים לאמונה ולמסורת ואינם הופכים לחילוניים). אבל הם נספרים כמתגייסים חרדים - וזו נקודה מאד חשובה.

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
הידע הפיננסי, שבעבר היה נחלתם של בעלי מקצועות הצווארון הלבן, הפך לדמוקרטי וזמין. פודקאסטים, קבוצות פייסבוק ייעודיות ואושיות רשת בתחום הפיננסים מספקים הדרכה בגובה העיניים, המותאמת לדור ה-Z.
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בניגוד לדימוי של בני נוער חסרי דאגות, דור החיילים הנוכחי מפגין בגרות פיננסית מפתיעה ואחריות כלכלית. רבים מהם מבינים ששוק הדיור בישראל מאתגר ויוקר המחיה גבוה באופן כללי, והם מחפשים כל דרך לצבור הון ראשוני שיאפשר להם לקנות דירה או לפתוח עסק לאחר השחרור. השילוב בין שירות משמעותי לבין בניית עתיד כלכלי אינו סותר מבחינתם, אלא משלים.
