תאונה
צילום: נמרוד סופרין

דרס למוות בת 4 וקיבל רק עבודות שירות - זו הסיבה לכך

האיש נדון לחצי שנה של עבודות שירות, קנס של 7,000 שקל, שלילה של שלוש שנים ומאסר על תנאי אחרי שדרס למוות ילדה בירושלים. השופט אף התיר לאיש לנהוג בזמנים מסוימים במהלך השלילה שלו
עוזי גרסטמן | (8)

בן 70 שדרס למוות ילדה נדון באחרונה בבית המשפט לתעבורה בירושלים רק לחצי שנת עבודות שירות, שלוש שנות שלילה של רשיון הנהיגה ותשלום של פיצוי כספי למשפחתה של המנוחה. השופט ארנון איתן התחשב בנאשם לנוכח העובדה שהוא אב לאשה שסובלת משיתוק מוחין, שתלויה בו לצורך הנסיעות שלה. מהסיבה הזו הוא אף התיר לאיש לנהוג בזמנים מסוימים, למרות הפסילה שנפסקה לחובתו.

הנאשם, אב לשלושה שבתו הבכורה סובלת משיתוק מוחין, נסע באוקטובר 2018 ברחובות הצרים של שכונת מאה שערים בירושלים. בשלב מסוים הוא פנה שמאלה מרחוב יוסף בן מתתיהו לרחוב רש"י. באותה שעה הגיעו למעבר החצייה שברחוב רש"י שתי אחיות בנות 10.5 ו-4, כשהן רכובות על קורקינט אחד.

הנהג, שלפי כתב האישום תלה חולצות על ידית האחיזה שליד החלון הימני, ובנוסף הניח חפץ על לוח המכוונים (הדשבורד) באופן שבו נחסם שדה הראייה שלו – לא נענה לבקשה של רוכבת הקורקינט בת ה-10 לעבור את מעבר החצייה בבטחה, ופגע בקורקינט בעוצמה. לאחר שהעיף את בת ה-4 לכביש, הוא המשיך לנסוע תוך כדי שהוא גורר אותה לאורך כמה מטרים מתחת לרכב, והמשיך לדרוס אותה עם הגלגל האחורי.

בת ה-4 פונתה לבית החולים במצב קשה ולא יציב כשהיא מחוסרת הכרה, מונשמת וסובלת מפגיעת ראש קשה. כשעתיים לאחר שהגיעה לבית החולים, נאלצו הרופאים לקבוע את מותה. כנגד הנהג הפוגע הוגש כתב אישום המייחס לו גרם מוות ברשלנות – עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שלוש שנות מאסר. הוא הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, שבו הוסכם על הגבלת העונש לתשעה חודשי עבודות שירות.

בשלב הטיעונים לעונש עתרה המדינה לגזור על הנהג את העונש המקסימלי שבהסדר הטיעון, ובנוסף היא דרשה גם לשלול את רישיונו לתקופה של חמש שנים. מנגד, טענה ההגנה כי יש להסתפק בשישה חודשי עבודות שירות ובפסילה שלא תעלה על שנתיים. הסניגור סיפר בקשר לכך שבתו בעלת הצרכים המיוחדים של הנאשם זקוקה לו לצורך הטיפול השוטף בה, וכי הוא צריך להסיע אותה מדי יום למקום עבודתה ובחזרה ממנו. כמו כן, נטען כי נסיבות אלה מצדיקות לתת לו חלונות זמן שבהם יותר לו לנהוג עבורה גם בזמן השלילה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט איתן קבע כי למרות ברירת המחדל שלפיה בעבירות של גרם מוות הרשלנות העונש צריך להיות מאסר בפועל, כאן מדובר ברשלנות נמוכה מצד הנהג, המצדיקה – בהצטרף ליתר הנסיבות האישיות שלו – הסתפקות בעבודות שירות.

לדברי השופט, התאונה אירעה בדרך צרה שמשני צדיה חונות מכוניות, ומהירות נסיעת הנאשם היתה נמוכה מאוד. בנוסף, לדבריו, מדובר בנאשם בעל עבר תעבורתי נקי, ורשלנותו במקרה זה היא נקודתית ומתבטאת בחוסר תשומת לב רגעית. כמו כן, הוא הביע צער וכאב עמוקים על התאונה ותוצאתה הקשה, ואמפתיה כלפי משפחת המנוחה.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט איתן הדגיש כי הנאשם לא נותר אדיש לתאונה, ומאז התרחשותה הוא מתמודד עם מחשבות טורדניות, תסמינים פוסט טראומתיים וקשיים בשינה. בין אתגרי החיים של הנאשם, שלפי השופט מצדיקים הקלה בעונשו, הוא מנה את השתתפותו במלחמת יום הכיפורים ואת הצורך בגידול בת עם נכות וצרכים מיוחדים, שתלויה בעזרה שלו בחיי היום יום שלה.

בשקלול הדברים, השופט גזר על הנאשם כאמור שישה חודשי עבודות שירות בלבד, שלוש שנות פסילה, בכפוף לכך שיותר לו לנהוג במשך שעתיים ביום כדי להסיע את בתו למקום עבודתה ובחזרה ממנו, וכן תשלום של 7,000 שקל פיצוי למשפחתה של המנוחה. בנוסף, נגזרו עליו עונשים על תנאי.

במקרה אחר, הכריע באחרונה בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז במקרה שבו מתמודד נפש גרם לתאונה קשה לפני 13 שנה. בעקבות התאונה נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליה של אשה שהיתה מעורבת בתאונה. העובדה שלאחר האירוע ביצע הנהג תאונה נוספת תחת שכרות לא הביאה את השופט עמית בר לשנות את מסקנתו, שלפיה אין להטיל עליו מאסר, עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור (של"צ). הסיבה המרכזית שבגינה החליט השופט כי יש להתחשב בנאשם, היתה מצבו הנפשי המורכב. לדבריו, האיש סובל מפוסט טראומה, ובשנה שעברה אף אושפז פעמיים בכפייה בשל מצב פסיכוטי חריף. בגזר הדין צוין כי במהלך אחד האשפוזים העלה הנאשם מחשבות מנותקות מהמציאות, כמו "ששר המדינה יגיע וידבר עמו" ו"שאנשי משרד הביטחון יגיעו לבשל לו ולנקות את ביתו.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    יוסי 13/06/2024 13:24
    הגב לתגובה זו
    אם התאונה לא היה במאה שערים איזה עונש היה מקבל ?
  • 7.
    רן 12/06/2024 10:48
    הגב לתגובה זו
    פשוט לא יאומן שנהג חצי סנילי מעל גיל 70 ימשיך להסתובב בכבישי הארץ ולסכן עוברי אורח, כנ"ל לגבי מתמודד נפש עם עבר של אשפוזים שימשיך גם הוא לסכן אנשים. ממילא כבישי הארץ עמוסים לעייפה ברכבים ובנהגים, הגיע הזמן שמשרד התחבורה יעשה יותר מבחני כשירות לנהגים בקבוצות סיכון כדי להוריד מהכביש נהגים שלא מסוגלים להתמודד עם המציאות המודרנית של כבישי הארץ
  • 6.
    לא יאומן נתנו רישיון לרצח.מה הקשר לאישתו שיקחו מונית (ל"ת)
    טוני המרוקאי 10/06/2024 12:54
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    אחד העם 08/06/2024 06:32
    הגב לתגובה זו
    מעניין איזה עונש היה מקבל אם הייתה בת של שופט. ראה מקרה חשין. (כרגיל בישראל,כלל לא שפט אלא קיבל עסקת טיעון)
  • 4.
    מריה 06/06/2024 22:02
    הגב לתגובה זו
    חבש כיפה לבנה צחורה על ראשו ומלמל ללא הרף פסוקי תהילים. זאת הדרך להימלט מעונש.
  • 3.
    לחצות בלי חשבון ולהיות שקוע בטלפון (ל"ת)
    טיפשים זה אנחנו 06/06/2024 13:38
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    כלכלן 06/06/2024 13:22
    הגב לתגובה זו
    מערכת משפט מושחתת !!!
  • 1.
    עצוב 06/06/2024 12:28
    הגב לתגובה זו
    אני חוצה מעבר חצייה כאילו זה שדה קרב כשהנהגים בחלקם מתעלמים מהולכי הרגל כאילו הם אוויר בלי אכיפה וללא ענישה מה נשאר ?
לחיצת יד הסכם
צילום: FREEPIK

הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית

יורשי נכס ברעננה ביקשו לבחון את שוויו, אך מצאו עצמם מחויבים למכור אותו למציעים שזכו בהתמחרות.  השופטת יעל מושקוביץ קבעה כי נוצר הסכם מחייב, אף שהאחים חזרו בהם וסירבו לחתום.  התנהלותם במסגרת המכרז העידה על כוונת מכירה, והחוזה ייאכף, בצירוף שיערוך חלקי של יתרת התמורה עבור הבית
עוזי גרסטמן |

שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.

הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.

השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.

ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך

הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.

התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.

הריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפיהריסת הבניינים באור יהודה. קרדיט: פיפל פוטוגרפי

האם ניתן להרוס אגף בבית משותף ללא הסכמת הדיירים האחרים במבנה?

פסק דין קבע כי גם בבית מורכב, הכולל אגפים נפרדים, שינוי מהותי הפוגע במרקם הקהילתי של הבית המשותף או בזכויות השימוש ברכוש המשותף מחייב הסכמה מלאה של כלל בעלי הדירות. בני זוג שביקשו להרוס את האגף שבבעלותם ולבנותו מחדש נתקלו בהתנגדות השכנים, והפעם בית המשפט קיבל את עמדת המתנגדים. השופט הזהיר ממהלך שיהפוך את הבית "למבנה מפוצל שאינו עומד עוד כחטיבה אחת"

עוזי גרסטמן |

בוקר חורפי אחד ברחוב ד'ישראלי בחיפה התעורר בית משותף ותיק אל דיון משפטי שעתיד היה להגדיר מחדש את גבולות הזכות הקניינית של דיירים בבניין מורכב. באותו רחוב שקט ניצב בית הכולל שני אגפים, קדמי ואחורי, שמתפקדים זה לצד זה שנים ארוכות. ואולם מאחורי הדלתות הסגורות של האגף הקדמי התגבש רעיון שהצית מחלוקת עקרונית על מהותו של הבית המשותף ועל השאלה עד כמה רשאים בעליו של אגף אחד לעצב את גורלו של כל המבנה.

בני זוג שרכשו שתי דירות באגף הקדמי ביקשו לבצע מהלך דרמטי: להרוס את כל האגף, עד ליסוד, ולבנות במקומו יחידת מגורים חדשה שכוללת חניה ומרתף. לטענתם, תקנון הבית המשותף מתיר לכל אגף להתנהל כיחידה עצמאית, ולכן החלטותיהם אינן תלויות בהסכמת שאר הדיירים. מבחינתם, הבית המשותף אמנם מאגד שני מבנים, אך כל אחד מהם מהווה למעשה יחידה נפרדת שאינה עומדת במערכת יחסים של תלות אל מול רעותה.

מנגד, דיירי האגף האחורי סברו כי מדובר במהלך החורג בהרבה ממסגרת ההתנהלות השוטפת. הדיירים טענו כי הריסת מבנה שלם אינה רק פעולה נקודתית המוגבלת לגבולות האגף, אלא כזו בעלת השלכות מהותיות על הבניין כולו. הם הזהירו מפגיעה בזכות הקניין שלהם ומיצירת מצב שבו בוצע שינוי חד-צדדי שעלול לפגוע באפשרות לבצע בעתיד פרויקט תמ"א 38 רחב בכל המבנה. לטענתם, אי אפשר לנתק בין האגפים, בעיקר כשהמהלך עלול לקבוע עובדות שישפיעו על כל הדיירים לשנים ארוכות.

בית משותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים

המפקחת על רישום המקרקעין קיבלה את עמדת בני הזוג, וקבעה כי מכיוון שהתקנון אינו כולל איסור מפורש על הריסה ובנייה מחדש, הרי שהדבר מותר. אלא שהמחלוקת המשיכה לבעבע מתחת לפני השטח, עד שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה ואל השופט יוסי טורס, שהחזיר את הגלגל לאחור ופסק מחדש בשאלה העקרונית: האם ניתן לבצע שינוי מהותי בבית מורכב ללא הסכמת כלל בעלי הדירות?

פסק הדין שפרסם השופט טורס חורג מהסכסוך הפרטני ומתווה קו ברור לגבי אופיו של הבית המשותף כקהילה בעלת אינטרסים משותפים. השופט פתח את קביעותיו בהתייחסות לבסיס העקרוני, שלפיו שינויים משמעותיים במבנה מחייבים הסכמה כללית, אלא אם התקנון מתיר אותם במפורש. על כן, לדבריו, אין מקום להניח כי שתיקת התקנון מאפשרת פעולות קיצוניות כמו הריסת אגף שלם. כפי שהוא כתב בהכרעתו, "מדובר בקפיצה לוגית שאינה מובנת מאליה", כשהמפקחת הניחה ששתיקת התקנון היא מעין היתר לפעולה כה רחבה.