מתמודד נפש גרם לתאונה קשה – אך לא ירצה מאסר או עבודות שירות
כך קבע שופט בית המשפט לתעבורה. האשה שנפגעה נאלצה לעבור קטיעה של שתי רגליה והיא במצב סיעודי. לדברי השופט, "הטלת עונש מאסר או אפילו מאסר שירוצה בעבודות שירות עלול להיות קשה עד כדי בלתי אפשרי לנאשם"
עשר שנות שלילה של רשיון הנהיגה לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי לנפגעת – אלה העונשים שגזר באחרונה בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז על מתמודד נפש, שגרם לתאונה קשה לפני 13 שנה. בעקבות התאונה נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליה של אשה שהיתה מעורבת בתאונה. העובדה שלאחר האירוע ביצע הנהג תאונה נוספת תחת שכרות לא הביאה את השופט עמית בר לשנות את מסקנתו, שלפיה אין להטיל עליו מאסר, עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור (של"צ).
התאונה שאליה מתייחס גזר הדין התרחשה ביוני 2011. הנאשם, שהיה אז בן 39, נהג ברכב ההונדה שלו על כביש 4, מצפון לדרום, בסמוך למחלף ראשון לציון. על פי כתב האישום, מסיבה שאינה ברורה סטה הנאשם לפתע לצד שמאל ופגע ברכב סיטרואן שעמד בצד הכביש עקב תקלה. נהגת הסיטרואן עמדה מחוץ לרכבה, באופן שבו פגיעת הנאשם ברכבה גרמה להדיפתו לכיוונה וללכידה שלה תחתיו.
תוצאת התאונה היתה קשה. לנפגעת נגרמו בין היתר שברים בראש, בחוליות של עמוד השדרה וכן בצלעות, והיה אף צורך כאמור לכרות את שתי רגליה מעל הברך, כתוצאה מכך שהן נמעכו בתאונה. בהמשך היא אף נזקקה לתהליך שיקום ארוך בבית לווינשטיין ונותרה סיעודית.
העבירות שיוחסו לנהג הפוגע ושבהן הוא הורשע, היו גרימת נזק לרכוש או אדם, נהיגה ברשלנות, אי שמירה על הימין, סטייה מנתיב נסיעה וחבלה של ממש. בשלב הטיעונים לעונש, עתרה המדינה לגזור על הנהג מאסר בפועל ושלילה ממושכת לצד עונשים נלווים. לטענתה, מדובר בעבריין תעבורה מועד שבעברו נרשמו 34 הרשעות קודמות, בהן תאונה נוספת שהתרחשה עקב נהיגה בשכרות אחרי התאונה שבגינה הוא הועמד לדין בהליך הנ"ל – דבר שמעיד על הסכנה הנשקפת ממנו, ועל נהיגתו הרשלנית. ההגנה, לעומת זאת, ביקשה לשים דגש על מצבו הנפשי המורכב כעילה להקלה בעונש.
- חשבתם להוריש ישר לנכדים? הנה הסיכונים
- גייס 25 מיליון שקל על טיטולים ובמפרים ויסיים בכלא
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט בר מצא לנכון שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל או עבודות שירות, בעקבות שלוש סיבות מרכזיות. הראשונה היא חלוף הזמן. הוא ציין אמנם בקשר לכך שהנאשם אחראי להתמשכות ההליך עקב אי התייצבויות מצדו, אך בכל מקרה המרחק הרב ממועד ביצוע העבירה ועד לגזר הדין מהווה, לדברי השופט, שיקול להקלה בעונש שלו.
הסיבה השנייה נגעה למיקום רכב הסיטרואן והנהגת שלו על הכביש. לדברי השופט, הגם שנקבע בהכרעת הדין כי לנהגת אין רשלנות תורמת – עדיין, כעניין שבעובדה, הרכב שלה בלט ב-60 ס"מ לנתיב הנסיעה, והיא אף נעמדה בחוץ לידו, והנתונים האלה מפחיתים מרף הרשלנות של הנאשם.
הסיבה השלישית והמרכזית שבגינה החליט השופט בר כי יש להתחשב בנאשם, היתה מצבו הנפשי המורכב. לדבריו, האיש סובל מפוסט טראומה, ובשנה שעברה אף אושפז פעמיים בכפייה בשל מצב פסיכוטי חריף. בגזר הדין צוין כי במהלך אחד האשפוזים העלה הנאשם מחשבות מנותקות מהמציאות, כמו "ששר המדינה יגיע וידבר עמו" ו"שאנשי משרד הביטחון יגיעו לבשל לו ולנקות את ביתו.
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
"במצב דברים זה", סיכם השופט, "אני סבור שהטלת עונש מאסר או אפילו מאסר שירוצה בעבודות שירות עלול להיות קשה עד כדי בלתי אפשרי לנאשם". הוא קבע כי הדרך הנכונה בנסיבות העניין לבטא את הסלידה ממעשי הנאשם היא באמצעות הטלת שלילה ארוכה וממושכת. לכן גזר השופט על הנאשם עשר שנות פסילת רישיון, מאסר על תנאי, ופיצויים לנפגעת בסכום של 10,000 שקל.
במקרה אחר, בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה ביוני 2023 מחמת הספק נהג משאית שסטה מנתיבו ופגע ברכב הסעות שנסע בנתיב הנגדי, והורשע בגרימת מותם של חמישה נוסעים. הנהג הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בדצמבר 2022 על פסק הדין של בית המשפט לתעבורה, שהרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות וגזר עליו 32 חודשי מאסר. שופטי ההרכב במחוזי גלית ציגלר ושמואל מנדלבום, הצטרפו לדעתו של ראש ההרכב, השופט יחיאל ליפשיץ, שכתב את פסק הדין וקבעו כי דין הערעור להתקבל. השופט קבע כי, "דין הערעור להתקבל, ויש לזכות את המערער, משום שקיים ספק סביר בנוגע לאשמתו באופן כללי, ובפרט בנוגע לגורם שהוביל לנעילת הסרן האחורי של התומך". הוא ציין כי לא ניתן לשלול את גירסת הנהג, שלפיה תקלה טכנית במשאית – ולא טעות אנוש - היא שגרמה להתרחשות התאונה. הוא קבע כי מדובר בספק סביר הפועל לטובת הנהג ומצדיק את זיכויו מחמת הספק.
- 2.מני 28/05/2024 11:27הגב לתגובה זולא קיבל כלום ונהרסו לקורבן נקטעו 2 רגליים. שיתבייש השופט שכתב את הפסק דין הזה.
- 1.טרובדור 28/05/2024 10:36הגב לתגובה זושיכור עלוב גרם לקטיעת רגליה של אשה ו... שום כלום. אין עונש מאסר של שנים ארוכות. אין עבודות שרות. ביזיון. אז מה אם הוא מוגדר מתמודד נפש, עאלק. יש לו 34 הרשאות. הוא עבריין תנועה מועד. על הנזק שגרם לאשה היה חייב לשבת בכלא לפחות עשר שנים. אין שופטים בירושלים.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
