תאונת דרכים תאונה רכב התנגשות
צילום: Istock

מתמודד נפש גרם לתאונה קשה – אך לא ירצה מאסר או עבודות שירות

כך קבע שופט בית המשפט לתעבורה. האשה שנפגעה נאלצה לעבור קטיעה של שתי רגליה והיא במצב סיעודי. לדברי השופט, "הטלת עונש מאסר או אפילו מאסר שירוצה בעבודות שירות עלול להיות קשה עד כדי בלתי אפשרי לנאשם"

עוזי גרסטמן | (2)
נושאים בכתבה משפט תאונת דרכים

עשר שנות שלילה של רשיון הנהיגה לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי לנפגעת – אלה העונשים שגזר באחרונה בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז על מתמודד נפש, שגרם לתאונה קשה לפני 13 שנה. בעקבות התאונה נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליה של אשה שהיתה מעורבת בתאונה. העובדה שלאחר האירוע ביצע הנהג תאונה נוספת תחת שכרות לא הביאה את השופט עמית בר לשנות את מסקנתו, שלפיה אין להטיל עליו מאסר, עבודות שירות או שירות לתועלת הציבור (של"צ).

 

התאונה שאליה מתייחס גזר הדין התרחשה ביוני 2011. הנאשם, שהיה אז בן 39, נהג ברכב ההונדה שלו על כביש 4, מצפון לדרום, בסמוך למחלף ראשון לציון. על פי כתב האישום, מסיבה שאינה ברורה סטה הנאשם לפתע לצד שמאל ופגע ברכב סיטרואן שעמד בצד הכביש עקב תקלה. נהגת הסיטרואן עמדה מחוץ לרכבה, באופן שבו פגיעת הנאשם ברכבה גרמה להדיפתו לכיוונה וללכידה שלה תחתיו.

 

תוצאת התאונה היתה קשה. לנפגעת נגרמו בין היתר שברים בראש, בחוליות של עמוד השדרה וכן בצלעות, והיה אף צורך כאמור לכרות את שתי רגליה מעל הברך, כתוצאה מכך שהן נמעכו בתאונה. בהמשך היא אף נזקקה לתהליך שיקום ארוך בבית לווינשטיין ונותרה סיעודית.

 

העבירות שיוחסו לנהג הפוגע ושבהן הוא הורשע, היו גרימת נזק לרכוש או אדם, נהיגה ברשלנות, אי שמירה על הימין, סטייה מנתיב נסיעה וחבלה של ממש. בשלב הטיעונים לעונש, עתרה המדינה לגזור על הנהג מאסר בפועל ושלילה ממושכת לצד עונשים נלווים. לטענתה, מדובר בעבריין תעבורה מועד שבעברו נרשמו 34 הרשעות קודמות, בהן תאונה נוספת שהתרחשה עקב נהיגה בשכרות אחרי התאונה שבגינה הוא הועמד לדין בהליך הנ"ל – דבר שמעיד על הסכנה הנשקפת ממנו, ועל נהיגתו הרשלנית. ההגנה, לעומת זאת, ביקשה לשים דגש על מצבו הנפשי המורכב כעילה להקלה בעונש.

 

השופט בר מצא לנכון שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל או עבודות שירות, בעקבות שלוש סיבות מרכזיות. הראשונה היא חלוף הזמן. הוא ציין אמנם בקשר לכך שהנאשם אחראי להתמשכות ההליך עקב אי התייצבויות מצדו, אך בכל מקרה המרחק הרב ממועד ביצוע העבירה ועד לגזר הדין מהווה, לדברי השופט, שיקול להקלה בעונש שלו.

 

הסיבה השנייה נגעה למיקום רכב הסיטרואן והנהגת שלו על הכביש. לדברי השופט, הגם שנקבע בהכרעת הדין כי לנהגת אין רשלנות תורמת – עדיין, כעניין שבעובדה, הרכב שלה בלט ב-60 ס"מ לנתיב הנסיעה, והיא אף נעמדה בחוץ לידו, והנתונים האלה מפחיתים מרף הרשלנות של הנאשם.

 

הסיבה השלישית והמרכזית שבגינה החליט השופט בר כי יש להתחשב בנאשם, היתה מצבו הנפשי המורכב. לדבריו, האיש סובל מפוסט טראומה, ובשנה שעברה אף אושפז פעמיים בכפייה בשל מצב פסיכוטי חריף. בגזר הדין צוין כי במהלך אחד האשפוזים העלה הנאשם מחשבות מנותקות מהמציאות, כמו "ששר המדינה יגיע וידבר עמו" ו"שאנשי משרד הביטחון יגיעו לבשל לו ולנקות את ביתו.

קיראו עוד ב"משפט"

 

"במצב דברים זה", סיכם השופט, "אני סבור שהטלת עונש מאסר או אפילו מאסר שירוצה בעבודות שירות עלול להיות קשה עד כדי בלתי אפשרי לנאשם". הוא קבע כי הדרך הנכונה בנסיבות העניין לבטא את הסלידה ממעשי הנאשם היא באמצעות הטלת שלילה ארוכה וממושכת. לכן גזר השופט על הנאשם עשר שנות פסילת רישיון, מאסר על תנאי, ופיצויים לנפגעת בסכום של 10,000 שקל.

 

במקרה אחר, בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה ביוני 2023 מחמת הספק נהג משאית שסטה מנתיבו ופגע ברכב הסעות שנסע בנתיב הנגדי, והורשע בגרימת מותם של חמישה נוסעים. הנהג הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בדצמבר 2022 על פסק הדין של בית המשפט לתעבורה, שהרשיע אותו בגרימת מוות ברשלנות וגזר עליו 32 חודשי מאסר. שופטי ההרכב במחוזי גלית ציגלר ושמואל מנדלבום, הצטרפו לדעתו של ראש ההרכב, השופט יחיאל ליפשיץ, שכתב את פסק הדין וקבעו כי דין הערעור להתקבל. השופט קבע כי, "דין הערעור להתקבל, ויש לזכות את המערער, משום שקיים ספק סביר בנוגע לאשמתו באופן כללי, ובפרט בנוגע לגורם שהוביל לנעילת הסרן האחורי של התומך". הוא ציין כי לא ניתן לשלול את גירסת הנהג, שלפיה תקלה טכנית במשאית – ולא טעות אנוש - היא שגרמה להתרחשות התאונה. הוא קבע כי מדובר בספק סביר הפועל לטובת הנהג ומצדיק את זיכויו מחמת הספק.

 

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    מני 28/05/2024 11:27
    הגב לתגובה זו
    לא קיבל כלום ונהרסו לקורבן נקטעו 2 רגליים. שיתבייש השופט שכתב את הפסק דין הזה.
  • 1.
    טרובדור 28/05/2024 10:36
    הגב לתגובה זו
    שיכור עלוב גרם לקטיעת רגליה של אשה ו... שום כלום. אין עונש מאסר של שנים ארוכות. אין עבודות שרות. ביזיון. אז מה אם הוא מוגדר מתמודד נפש, עאלק. יש לו 34 הרשאות. הוא עבריין תנועה מועד. על הנזק שגרם לאשה היה חייב לשבת בכלא לפחות עשר שנים. אין שופטים בירושלים.
ביטוח לאומי
צילום: תמר מצפי

האם הביטוח הלאומי חייב להשיב כסף מיוזמתו?

בית הדין הארצי לעבודה דן בבקשת רשות ערעור על החלטה חריגה שאישרה תובענות ייצוגיות נגד המוסד לביטוח לאומי. במוקד ניצבה השאלה האם כשנגבו דמי ביטוח ממבוטחים נכים הזכאים לפטור, המוסד אמור לפעול בעצמו כדי להשיב את הכספים, גם בלי שהמבוטח יפנה, ומה המשמעות של המגבלות הטכנולוגיות והגנת הפרטיות

עוזי גרסטמן |

בבסיס ההליך שנדון באחרונה בבית הדין הארצי לעבודה עומדת שאלה פשוטה לכאורה, אך כזו שנוגעת בלב היחסים שבין אזרח לרשות ציבורית: מה קורה כשהמדינה גובה כסף ממי שלא היה אמור לשלם אותו מלכתחילה. האם די בכך שהאזרח יוכל לבקש החזר, או שמא מוטלת על הרשות חובה אקטיבית לפעול ולהשיב את הכסף מיוזמתה, גם בלי פנייה מצדו של המבוטח. הדיון התעורר בעקבות בקשת רשות ערעור שהגיש המוסד לביטוח לאומי על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שאישר שלוש בקשות לנהל תובענות ייצוגיות נגד המוסד. ההליכים האזוריים עסקו כולם בטענה כי המוסד גבה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממבוטחים שהיו זכאים לפטור מתשלום, בעיקר בשל מצבם הרפואי ושיעור נכותם, ובכך התעשר שלא כדין.

בפתח פסק הדין הארצי מתואר הרקע הנורמטיבי: תושבי ישראל מחויבים בתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, כשאופן הגבייה משתנה בהתאם למעמדם: שכירים, עצמאים או מקבלי פנסיה מוקדמת. לצד חובת התשלום, חוק הביטוח הלאומי מעגן שורה של פטורים, ובהם פטורים הניתנים למי שנקבעה להם דרגת נכות גבוהה, לעתים גם אם יש להם הכנסה נוספת. סעיף 351 לחוק קובע, בין היתר, כי מי שמקבל קצבת נכות בשיעור המזכה בכך, אינו חייב בתשלום דמי ביטוח עבור תקופות מסוימות. הבעיה מתעוררת כשהפטור הזה אינו מיושם בפועל. במקרים רבים, דמי הביטוח מנוכים משכר העבודה על ידי המעסיק או מקצבת פנסיה מוקדמת על ידי גוף משלם, בעוד שהמוסד לביטוח לאומי הוא זה שמקבל את הכספים. כשמבוטח אינו מודע לזכאותו לפטור, או מתקשה לממש אותה, הכסף ממשיך להיגבות - לעתים במשך שנים.

שלוש הבקשות שאושרו בבית הדין האזורי הוגשו בשם קבוצות שונות של מבוטחים ומעסיקים. חלק מהמבקשים היו מקבלי קצבת נכות כללית שנוכו מהם דמי ביטוח מהכנסות נוספות, חלקם עצמאים שטענו כי ההחזר שניתן להם היה חלקי בלבד, ואילו אחת המבקשות היתה חברה מעסיקה שטענה כי שילמה דמי ביטוח עבור עובדים שהיו זכאים לפטור. בחלק מהמקרים, המבוטחים עצמם הלכו לעולמם במהלך ניהול ההליך, ויורשיהם תפסו את מקומם.

האם הביטוח הלאומי חייב לפעול מיוזמתו?

השאלה המרכזית שעמדה להכרעה בפני בית הדין האזורי, ושהגיעה כעת לפתחו של בית הדין הארצי, היתה האם חלה על המוסד לביטוח לאומי חובה לפעול מיוזמתו להשבת דמי ביטוח שנגבו ביתר, כשכל הנתונים הדרושים לכך מצויים בידיו, או שמא חובתו מסתכמת בכך שכשמבוטח פונה ומבקש החזר, עליו לבדוק את הבקשה ולהשיב את הכסף. בית הדין האזורי השיב לשאלה זו בחיוב, לפחות בשלב הדיוני של אישור התובענה הייצוגית. בהחלטתו נקבע כי קיימת אפשרות סבירה שבסיום ההליך העיקרי ייקבע כי על המוסד מוטלת חובה לבצע החזר יזום של דמי הביטוח שנגבו ביתר, גם ללא פנייה מצד המבוטח. בית הדין האזורי הדגיש כי סעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי, שעוסק בהחזרת תשלום יתר, קובע כי כששולמו דמי ביטוח ביתר - יש להשיבם, וכי המוסד אף מחויב להודיע למי ששילם תשלום יתר על זכאותו להחזר.

סעיף זה, כך צוין, אינו קובע במפורש שהיוזמה להשבה חייבת לבוא מהמבוטח, ובוודאי שאינו מתיר למוסד להיוותר פסיבי כשבידיו מצויים הנתונים הדרושים לביצוע ההחזר. בית הדין האזורי הוסיף והסתמך על פסיקה קודמת, כולל אמירות חריפות שנאמרו בעבר בבית המשפט העליון, שלפיהן אין זה ראוי שרשות ציבורית תפיק תועלת מאי-ידיעת הציבור או מקשיים ביורוקרטיים שמונעים מימוש זכויות.

יועץ עיסקי
צילום: FREEPIK

בית המשפט קבע: יועץ כלכלי אחראי לקריסת העסק

בית משפט השלום קבע כי היועץ העסקי הציג מצג רשלני של עלויות נמוכות והיתכנות כלכלית לפתיחת מכבסה, למרות הון עצמי זעום וסיכונים ברורים. הפערים בתכנון, גיוס ההלוואות והניהול הובילו לקריסה בתוך כמה חודשים. השופטת: היועץ היה צריך להציב תמרור עצור, ולא לעשות זאת

עוזי גרסטמן |

הרעיון לפתוח עסק עצמאי, כזה שמבטיח פרנסה יציבה ועצמאות כלכלית, מלווה לא פעם בתחושת אופטימיות וזהירות גם יחד. במקרה שנדון בבית משפט השלום באילת, האופטימיות הזו קיבלה דחיפה משמעותית מיועץ כלכלי מנוסה, שהבטיח בדיקות היתכנות, ליווי פיננסי, וגיוס מימון שיאפשר ליזם מקומי להגשים חלום ישן: הקמת מכבסה חדשה בעיר הדרומית. אלא שבתוך חודשים ספורים, החלום קרס, העסק נסגר, החובות תפחו - ובית המשפט נדרש להכריע מי נושא באחריות לקריסה הכלכלית החריפה.

בפסק דין חריג בהיקפו ובעוצמת הביקורת שבו, קבעה השופטת ליאורה אדלשטיין כי האחריות העיקרית לקריסת העסק רובצת על היועץ הכלכלי, שהציג ללקוח מצג רשלני של עלויות נמוכות והיתכנות עסקית, חרף נתוני הפתיחה הבעייתיים, פערי תכנון קיצוניים, והיעדר הון עצמי מספק. בית המשפט חייב את היועץ וחברת הייעוץ שבבעלותו לשלם ליזם פיצוי של מאות אלפי שקלים, תוך קביעה עקרונית שלפיה תפקידו של יועץ פיננסי אינו מסתכם בגיוס הלוואות, אלא בראש ובראשונה בהצבת גבולות מקצועיים ואזהרות בזמן אמת.

התובע, תושב קיבוץ אילות ובעל ניסיון קודם בניהול מכבסה, פנה לנתבע לאחר שנחשף לפרסומיו ברשתות החברתיות. באותם פרסומים הציג הנתבע את עצמו כיועץ כלכלי-פיננסי המתמחה בגיוס מימון בנקאי ובהובלת עסקים חדשים. בפגישה הראשונה, שהתקיימה באוגוסט 2018, העריך התובע כי עלות שיפוץ המבנה תגיע לכ-150 אלף שקל - הערכה שהנתבע לא רק שלא חלק עליה, אלא אף חיזק אותה, תוך שהוא מציין כי באילת יש צורך במכבסה נוספת. יומיים לאחר מכן נחתם בין הצדדים הסכם ליווי, שבמסגרתו התחייב הנתבע להכין בדיקת היתכנות, תוכנית עסקית תלת שנתית וללוות את גיוס ההון.

כבר בשלב מוקדם החלו להופיע סדקים

בהמשך, הכין הנתבע תוכנית עסקית שבה הוערכה עלות ההשקעה בכ-300 אלף שקל בלבד, לרבות ציוד, שיפוץ ותראות. אלא שכבר בשלב מוקדם החלו להופיע סדקים בתמונה האופטימית. עלויות השיפוץ תפחו, הלוואות נוספות נלקחו, והיקף ההשקעה חרג באופן משמעותי מהתחזיות הראשוניות. בתוך חודשים ספורים גייס התובע, באמצעות הלוואות והשקעות, סכום כולל של כ-910 אלף שקל, שעלה בהרבה על כל אחת מההערכות שניתנו בתחילת הדרך.

בית המשפט קבע כי הפער הזה אינו תולדה של שינויים שוליים או דרישות חריגות מצד היזם, אלא של הערכת חסר חמורה מצד היועץ. השופטת הדגישה כי גם אם בתוכנית הראשונית נכללה רכישת מכונות בסכום של כ-150 אלף שקל, הרי שבפועל המודל העסקי השתנה והמכונות הושכרו, כך שההשוואה הנכונה היא בין הערכת שיפוץ של כ-150 אלף שקל לבין עלות בפועל שזינקה ליותר מ-600 אלף שקל. "מדובר בפער תהומי פי כמה", כתבה השופטת בהחלטתה, "סטייה קיצונית שכזו… מעידה על רשלנות מקצועית חמורה בהערכת העלויות מצד הנתבע".