מתווך (דאלי אי)מתווך (דאלי אי)

בעל דירה ביטל הסכם בלעדיות עם מתווך – וחויב לשלם כ-15 אלף שקל; למה?

צלי אהרון | (5)
נושאים בכתבה מתווך נדל"ן

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע כי בעל דירה שהפר הסכם בלעדיות עם מתווך ייאלץ לשלם לו דמי תיווך מלאים והוצאות בסכום כולל של כ-15 אלף שקל. ההסכם, שנחתם לתקופה של חצי שנה, בוטל לאחר כחודשיים בלבד, כאשר בעל הדירה בחר להשכיר את הנכס לקרוב משפחה.

בעל הדירה, שהחזיק נכס ברחוב טאגור בתל אביב, חתם עם מתווך על הסכם בלעדיות, כלומר התחייב שהמתווך יהיה היחיד שיטפל בפרסום ובמציאת שוכר. במסגרת ההסכם נקבע כי שכר הטרחה יהיה בגובה חודש שכירות בתוספת מע"מ. לאחר כחודשיים, בעל הדירה החליט לבטל את ההסכם והשכיר את הדירה לקרוב משפחה, מבלי לשלם למתווך את חלקו. בעקבות זאת, המתווך פנה לבית המשפט.

המתווך טען כי השקיע בפרסום הנכס במספר ערוצים: אתרי אינטרנט ייעודיים, קבוצות פייסבוק, קבוצות מתווכים ייחודיות ואף פרסום ברשת רימקס. כתוצאה מכך, שישה מתעניינים שונים הגיעו לראות את הדירה. בית המשפט קבע כי פעולות אלו עומדות בדרישות החוק ומעידות כי המתווך מילא את חובתו.

מה אומר החוק?

חוק המתווכים במקרקעין קובע כי ניתן להעניק למתווך בלעדיות לתקופה של עד חצי שנה. כדי שהבלעדיות תהיה תקפה, חייבים להתקיים שני תנאים: הסכם כתוב וביצוע פעולות שיווק בפועל. בנוסף, החוק מאפשר לבעל הנכס לבטל את הבלעדיות לאחר שעבר שליש מהתקופה, אך זאת רק אם המתווך לא ביצע את פעולות השיווק הנדרשות. במקרה זה, המתווך הוכיח כי ביצע פעולות שיווק ולכן לא ניתן היה לבטל את ההסכם.

השופט אלישי בן יצחק קבע כי בעל הדירה הפר את ההסכם וחייב אותו לשלם למתווך דמי תיווך בגובה חודש שכירות, 10,500 שקל בתוספת מע"מ, ובסך הכול כ-12,390 שקל – וכן הוצאות משפט בסך 2,600 שקל.

פסק הדין אינו ייחודי ומצטרף לשורה של פסקי דין קודמים שחיזקו את מעמד המתווכים בהסכמי בלעדיות:

המשמעות לבעלי נכסים ולמתווכים

המקרה מחדד את חובתם של בעלי נכסים להבין את המשמעות של חתימה על הסכם בלעדיות. גם אם בעל הנכס מוצא שוכר או קונה בכוחות עצמו או דרך קרוב משפחה, הוא עלול להידרש לשלם למתווך כל עוד זה ביצע פעולות שיווק כנדרש. מנגד, מתווכים מחויבים להוכיח את פעילותם בפועל כדי ליהנות מהגנת החוק.


תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אנונימי 25/09/2025 21:19
    הגב לתגובה זו
    השופט היה עדין איתו
  • 3.
    לא הבנתי מה הבעיה אם המתווך לא הצליח למצוא שוכר למה לשלם לו תיווך (ל"ת)
    שאפיק 25/09/2025 21:19
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    מתווכי נדלן מקצוע כל כך מביך. לא מבין מה הם נלהבים ומפרסמים את הפרצוף שלהם בכל מקום (ל"ת)
    הייתי מסתתר מרוב בושה 25/09/2025 21:09
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    למה לתת בלעדיות ולמה מתווך (ל"ת)
    אנונימי 25/09/2025 21:07
    הגב לתגובה זו
  • עצלנות לא מובנת (ל"ת)
    מקצוע הכי מיותר 25/09/2025 22:01
    הגב לתגובה זו
התחדשות עירונית
צילום: ליאור פתאל

העליון הפך על החלטת המחוזי: הרוכשים והדיירים בנווה עופר נשארים בלי כסף ובלי דירה

הפרויקט, שהחל כבר ב-2018 והצפי לסיום היה ל-2022 -  התעכב והסתבך. המקרה הנוכחי ממחיש תופעה רחבה: מעל חמישית מפרויקטי ההתחדשות בישראל נעצרים באמצע, ומשאירים אלפי משפחות לחיות בתוך אתר בנייה
צלי אהרון |


פרויקט מסוג תמ"א 38 ברחוב קורקידי בשכונת נווה עופר בתל אביב נועד לחזק את המבנה הישן, להוסיף ממ"דים ומרפסות, ולהעניק לדיירים דירות חדשות לצד 22 דירות נוספות שנמכרו לרוכשים. אלא שמה שהתחיל כהבטחה לשדרוג משמעותי של חיי התושבים הפך לסיוט מתמשך. העבודות נתקעו לאחר שהושלמו כבר 82% מהן, והבניין נותר עטוף בפיגומים במשך שנתיים. במהלך התקופה נגרמו נזקים לדירות הקיימות, ובאוקטובר 2024 אף פרצה במקום שריפה שנגרמה משימוש בדירות הריקות בידי גורמים זרים.

בשלב זה, חלק מהרוכשים ביקשו להפעיל את ערבויות חוק המכר כדי לקבל את כספם חזרה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את בקשתם, אך העליון הפך את ההחלטה. השופטת גילה כנפי שטייניץ קבעה כי חילוט הערבויות יפגע במקורות המימון של הפרויקט - בנק ירושלים ואיילון חברה לביטוח. ויהפוך את האפשרות להשלימו לכמעט בלתי אפשרית. לדבריה, אם הכסף יוחזר לרוכשים ויושקע ברכישת דירות חלופיות, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו במקרה שבו הערעור של הגורמים המממנים יתקבל.

התוצאה הנוכחית היא די מורכבת: הדיירים הוותיקים ממשיכים לגור באתר בנייה בתנאים קשים, הרוכשים החדשים נשארים בלי דירה ובלי החזר כספי, והבנקים וחברות הביטוח שומרים על השליטה במקורות המימון. מבחינת המערכת הפיננסית - זה מהלך שנועד לשמור על האפשרות לסיים את הפרויקט בעתיד. מבחינת התושבים - זו עוד שנה נוספת של המתנה.

הפרשה הזו היא לא מקרה בודד: לפי נתוני הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, מעל 20% מהפרויקטים בתחום נעצרים באמצע, לעיתים אחרי שהושקעו בהם כספים עצומים והעבודות כבר כמעט הושלמו. המשמעות היא שאלפי משפחות בישראל מוצאות עצמן חיות במשך שנים בתוך אתר בנייה, תלויות בהחלטות בתי המשפט ובגורמים המממנים. הדיון בערעור עוד צפוי להימשך, אך המקרה של נווה עופר ממחיש את הפער שבין ההבטחות הגדולות של ההתחדשות העירונית לבין המציאות בשטח: פרויקטים ארוכים, הסתבכויות כלכליות ומשפטיות, ובסופו של דבר – דיירים שנשארים בלי ודאות, בלי כסף ובלי דירה חדשה.

מה המשמעות של ההחלטה הנוכחית?

הסיפור של הפרויקט בנווה עופר חושף היטב את הבעייתיות בחוק המכר. החוק נועד בראש ובראשונה להגן על רוכשי דירות, לתת להם ביטחון שכספם לא ייעלם במקרה שהיזם נתקע או נכנס לקשיים. אלא שבמציאות של פרויקטי התחדשות עירונית מורכבים, עם עשרות דיירים ורוכשים חדשים, מתגלה פרדוקס מסוים: אם כל רוכש מושך את הערבות המגיעה לו, הפרויקט עצמו קורס, וכולם נפגעים. במילים אחרות, הגנה פרטנית עלולה להביא לנזק קולקטיבי. מכאן עולה צורך בבדיקת המציאות הנוכחית ואולי לפעולה כדי לשנות אותה ולהתאים את הכללים למציאות של התחדשות עירונית, ולמצוא איזון בין זכויות הפרט לבין ההגנה על כלל הדיירים והפרויקט. הפער בין הערכאות ממחיש זאת היטב – המחוזי הלך עם הפרט ואפשר חילוט ערבויות, בעוד העליון עצר את המהלך מתוך מחשבה על הכלל והמערכת כולה. אבל חשוב לציין עוד דבר - העליון לא הלך רק עם 'טובת הכלל' אלא בחר ללכת עם הכרישים הגדולים שהם דה פקטו הגורמים הממנים ולא עם הדיירים שבדרך כלל פחות יכולים לפגוע בשוק בהמשך. הרי אם גוף מוסדי מסוים מחר נכנס כשותף בפרויקט שכזה - ונאמר לו כי ההחלטה של המחוזי מאושרת ומחזירים כסף לרוכשי הדירות ולדיירים. הוא נשאר ללא כסף - למה שהוא יעשה את זה שוב וייכנס לפרויקטים נוספים בהם הוא יסכן את הכספים שבידו.

התחדשות עירונית
צילום: ליאור פתאל

העליון הפך על החלטת המחוזי: הרוכשים והדיירים בנווה עופר נשארים בלי כסף ובלי דירה

הפרויקט, שהחל כבר ב-2018 והצפי לסיום היה ל-2022 -  התעכב והסתבך. המקרה הנוכחי ממחיש תופעה רחבה: מעל חמישית מפרויקטי ההתחדשות בישראל נעצרים באמצע, ומשאירים אלפי משפחות לחיות בתוך אתר בנייה
צלי אהרון |


פרויקט מסוג תמ"א 38 ברחוב קורקידי בשכונת נווה עופר בתל אביב נועד לחזק את המבנה הישן, להוסיף ממ"דים ומרפסות, ולהעניק לדיירים דירות חדשות לצד 22 דירות נוספות שנמכרו לרוכשים. אלא שמה שהתחיל כהבטחה לשדרוג משמעותי של חיי התושבים הפך לסיוט מתמשך. העבודות נתקעו לאחר שהושלמו כבר 82% מהן, והבניין נותר עטוף בפיגומים במשך שנתיים. במהלך התקופה נגרמו נזקים לדירות הקיימות, ובאוקטובר 2024 אף פרצה במקום שריפה שנגרמה משימוש בדירות הריקות בידי גורמים זרים.

בשלב זה, חלק מהרוכשים ביקשו להפעיל את ערבויות חוק המכר כדי לקבל את כספם חזרה. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את בקשתם, אך העליון הפך את ההחלטה. השופטת גילה כנפי שטייניץ קבעה כי חילוט הערבויות יפגע במקורות המימון של הפרויקט - בנק ירושלים ואיילון חברה לביטוח. ויהפוך את האפשרות להשלימו לכמעט בלתי אפשרית. לדבריה, אם הכסף יוחזר לרוכשים ויושקע ברכישת דירות חלופיות, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו במקרה שבו הערעור של הגורמים המממנים יתקבל.

התוצאה הנוכחית היא די מורכבת: הדיירים הוותיקים ממשיכים לגור באתר בנייה בתנאים קשים, הרוכשים החדשים נשארים בלי דירה ובלי החזר כספי, והבנקים וחברות הביטוח שומרים על השליטה במקורות המימון. מבחינת המערכת הפיננסית - זה מהלך שנועד לשמור על האפשרות לסיים את הפרויקט בעתיד. מבחינת התושבים - זו עוד שנה נוספת של המתנה.

הפרשה הזו היא לא מקרה בודד: לפי נתוני הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, מעל 20% מהפרויקטים בתחום נעצרים באמצע, לעיתים אחרי שהושקעו בהם כספים עצומים והעבודות כבר כמעט הושלמו. המשמעות היא שאלפי משפחות בישראל מוצאות עצמן חיות במשך שנים בתוך אתר בנייה, תלויות בהחלטות בתי המשפט ובגורמים המממנים. הדיון בערעור עוד צפוי להימשך, אך המקרה של נווה עופר ממחיש את הפער שבין ההבטחות הגדולות של ההתחדשות העירונית לבין המציאות בשטח: פרויקטים ארוכים, הסתבכויות כלכליות ומשפטיות, ובסופו של דבר – דיירים שנשארים בלי ודאות, בלי כסף ובלי דירה חדשה.

מה המשמעות של ההחלטה הנוכחית?

הסיפור של הפרויקט בנווה עופר חושף היטב את הבעייתיות בחוק המכר. החוק נועד בראש ובראשונה להגן על רוכשי דירות, לתת להם ביטחון שכספם לא ייעלם במקרה שהיזם נתקע או נכנס לקשיים. אלא שבמציאות של פרויקטי התחדשות עירונית מורכבים, עם עשרות דיירים ורוכשים חדשים, מתגלה פרדוקס מסוים: אם כל רוכש מושך את הערבות המגיעה לו, הפרויקט עצמו קורס, וכולם נפגעים. במילים אחרות, הגנה פרטנית עלולה להביא לנזק קולקטיבי. מכאן עולה צורך בבדיקת המציאות הנוכחית ואולי לפעולה כדי לשנות אותה ולהתאים את הכללים למציאות של התחדשות עירונית, ולמצוא איזון בין זכויות הפרט לבין ההגנה על כלל הדיירים והפרויקט. הפער בין הערכאות ממחיש זאת היטב – המחוזי הלך עם הפרט ואפשר חילוט ערבויות, בעוד העליון עצר את המהלך מתוך מחשבה על הכלל והמערכת כולה. אבל חשוב לציין עוד דבר - העליון לא הלך רק עם 'טובת הכלל' אלא בחר ללכת עם הכרישים הגדולים שהם דה פקטו הגורמים הממנים ולא עם הדיירים שבדרך כלל פחות יכולים לפגוע בשוק בהמשך. הרי אם גוף מוסדי מסוים מחר נכנס כשותף בפרויקט שכזה - ונאמר לו כי ההחלטה של המחוזי מאושרת ומחזירים כסף לרוכשי הדירות ולדיירים. הוא נשאר ללא כסף - למה שהוא יעשה את זה שוב וייכנס לפרויקטים נוספים בהם הוא יסכן את הכספים שבידו.