הארנונה - המעיק הגדול ביותר על המגזר העסקי

כך לפי סקר של איגוד לשכות המסחר. עוד ברשימה - לפי הסדר: הבנקים, מוסר התשלומים ובירוקרטיה. באיגוד רואים בסקר חיזוק לדרישה להפחית את מס החברות ל-30%
שי פאוזנר |

נטל המס על המגזר העסקי 'מככב' בראש רשימת הנושאים המעיקים והמקשים על פעילותן של חברות ובתי עסק במגזר העסקי. כך עולה מסקר שערך איגוד לשכות המסחר בקרב 160 מנהלי חברות, בעלות היקפי פעילות שונים, מענפי המסחר והשירותים. ביניהן - רשתות שיווק מזון, חברות מתחומי המזון, משקאות, אלקטרוניקה, תרופות הלבשה והנעלה, שילוח ובלדרות בינלאומית, חברות יזום נדל"ן, כח-אדם, קניונים, רשתות הסעדה וקייטרינג, חברות גז וחברות מתחום השירותים השונים.

מפילוח סעיף נטל המס על המגזר העסקי אשר סומן על ידי 90 אחוזים ממשתתפי הסקר, עולה כי שלושת התחומים המכבידים ביותר הינם עלויות הארנונה (88%), מס החברות (80%) והמס על הדיבידנד (30%).

מנהלי החברות, דרגו אחרי נטל המס על המגזר העסקי את ארבעת הנושאים הבאים - בנקים 85%, מהם 94% עמלות הבנקים, 70% ריביות ו-64% בטחונות מוסר התשלומים 80% , מהם 60% בעיות בתשלום חברות וגופים ממשלתיים ו-40% ושיקים חוזרים בירוקרטיה ממסדית 75%, מהם 80% משרדי ממשלה וכ-45% רשויות מקומיות ושיעור המס על היחיד 60%.

המנהלים שהשתתפו בסקר נתבקשו לציין נושאים המעיקים במיוחד על פעילותם העסקית, או לסמן 4 נושאים מרכזיים מתוך רשימת נושאים שכללה ביורוקרטיה ממסדית, שיעורי מס על היחיד, נטל המס על המגזר העסקי, מיסוי עקיף, בנקים, מכון התקנים, מוסר התשלומים במשק ורישוי עסקים.

אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר אמר בהתייחסו לתוצאות הסקר, כי ממצאיו אינם מפתיעים ומוכיחים שדרישות האיגוד - להפחית את עלויות הארנונה של בתי העסק ואת מס החברות מ-36 אחוזים כיום ל-30% - אכן מוצדקות. "על מקבלי ההחלטות במשק להתייחס לתחושות הקשות של המנהלים במגזר המסחר והשירותים כמייצג את כלל המגזר העסקי, ולפעול לשינוי מדיניות נטל המס בישראל. ממצאים אלה חייבים להיות אבני יסוד בגיבושה של כל תכנית כלכלית לשנת 2005".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זדורוב
צילום: צילום משידור בית המשפט
הטוקבק של השבוע

"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?

רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רומן זדורוב

התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב  שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש. 

תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור. 


בשורה התחתונה,  רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים. 

כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות? 

העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.

בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.