אוי אוי אוי איך הלכה לנו המדינה. מהיום כפייה, חושך ומדינת רווחה, שחיתות, דת ואפרטהייד על מלא. קיצוניים משני הצדדים, מלחמת אחים, טרור סכינים, בורסה בלי מסחר, פיטורים בהייטק, ירידה מהארץ של מעמד משלמי המיסים, אובדן לגיטימיות מול מדינות המערב.. הרבה  נבואות זעם, הרבה פחד, הרבה בלגן, הרבה אצבעות מאשימות.

אבל דבר לא השתנה בעצם, רק מעטה מראית העין מוסר מעל המדינה. ולא בעדינות, כמו פלסטר. בבת אחת וטוב שכך. מה שתמיד נעשה במדינה מאחורי הקלעים, בהבנות וקריצות עין, בלחיצות ידיים ושיחות ללא טלפונים בחדר, נמצא היום בצורה פומבית, בלי בושה, בלי התנצלות, בלי הסתרה. וזה נעשה מימין ונעשה משמאל, נעשה ממרכז. זה נעשה ע״י יפי הנפש ונעשה ע״י הפשיסטים ונעשה מקום המדינה ונעשה ע״י מפלגות בשלטון וכאלה שאינן בשלטון ונעשה בהסכמתנו המלאה, בין אם בשיתוף הפעולה שלנו ובין אם בעצימת עין.

כולנו בצורה כזו או אחרת לקחנו חלק במסירת הזכויות, החובות, הכסף והחופש שלנו לאנשים שדאגו בעיקר לטובתם האישית והעמידו פנים שהם מגנים עלינו, דואגים לנו ורוצים בטובתנו.

בכל פעם שלקחנו כסף ולא נתנו חשבונית, בכל פעם שנתנו מזומן תמורת ״הנחת״ מע״מ, בכל פעם שישבנו במס הכנסה ושמענו את הפקיד סוגר שוחד ולא הגשנו תלונה (קרה לי), בכל פעם שנתנו לעוד עמותה לחלק לילדים בביה״ס ספרים, בכל פעם שהתחתנו ברבנות כי זה נורא חשוב לאבא ועשינו ברית כי זה נורא חשוב לסבא, בכל פעם ששילמנו ל״חברת שמירה״ כדי שלא תשרוף לנו את אתר הבנייה וכל פעם שסגרנו מרפסת בלי לקבל אישור מהעירייה, בכל פעם שהצהרנו שאנחנו חד הורים במקום בזוגיות כדי לקבל מענקים והנחה, בכל פעם שסידרנו לעצמנו תו נכה כי אנחנו מסיעים את הדודה לליל הסדר פעם בשנה. בכל פעם ששיפצנו את המצגת למשקיעים כדי שתשקף עתיד רווחים של מדע בדיוני, בכל פעם שבמקום לוודא שיש לנו רווח נקי פוצצנו אופן-ספייס באנשי שיווק כדי להראות שיש לנו מכירות.

• כך תבחרו את המסלול הנכון - הלוואות בערבות מדינה
• למדינה חובה מוסרית לדאוג לעורף של חיילי המילואים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מה חשבנו שיצא? קולה?

עסקנו בטובתנו האישית, עיגלנו פינות כדי לא לחטוף מכה מהפינה ועיגלנו ועיגלנו ועיגלנו עד שנגמר לנו השולחן וכל מה שנשאר זו מדינה של אנשים שעסוקים בלחטוף ממה שיש כמה שיותר לעצמם ומהר ולעזאזל עקרונות, ערבות הדדית, וחברה.

כלי התקשורת נאחזים עדיין בחלוקה המטופשת של ימין ושמאל, כן ביבי לא ביבי, ליברטריאנים מול ההסתדרות. הדיכוטומיה הזאת משרתת את הפסאדה של בעלי הכוח שנוח להם שאנו מתקוטטים על ״עקרונות״ כל עוד אנחנו מגהצים את כרטיס האשראי ומאפשרים להם להעלות את שכרם באין מפריע.

אם יש חלוקה היא בין אלה שנאחזים בעבר בכל הכוח ומאיימים וצועקים ונואשים להפחיד אותנו שהרע מכל עומד לקרות ושיש לנו אויב שחייבים להתאגד סביבו (זאת אומרת לעשות את מה שהם רוצים) , אנשי ה״יתנו-יקבלו״, לבין האנשים שהם בעלי הבית.

• אב ובנו ממזרח ירושלים חשודים בהעלמת כ-8 מיליון שקל
• ירידה חדה בצמיחה ברבעון השני בגלל המלחמה עם איראן; צפי להתאוששות ביולי-אוגוסט
• תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
• תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

מה זה אומר להיות בעל הבית? השלטים הדוהים בצידי הרחוב מזכירים לנו לשאול את עצמנו – מי פה בעל הבית? אנחנו. מה זה אומר להיות בעל בית? איך זה מרגיש להיות בעל בית? להבדיל מהעמדה המוצגת המשמעות היא לא כיבוש, גידור והכרזת בעלות. כשאדם יודע שהוא בעל הבית הוא מסתכל על הסובב אותו ומנקה, מסדר, מטפח. הוא מארח בנדיבות, נותן מקום, משקה ומכבד. הוא פותח את הדלת בחיוך ובגאווה. הוא יודע שיש מקום לכולם ודבר לא נלקח ממנו כשהוא נותן לאחר אלא להיפך. כשאדם יודע שהוא בעל הבית הוא לא ממיין את היושבים סביבו לפי דת גזע ומין כדי שיתאימו למודל שהוא חושב שהם צריכים להיות (בצלמו) הוא יודע שהבחירות של האחר אינן מעידות עליו, רק הבחירות שלו מעידות על עצמו. הוא לא כופה את דעותיו ועמדותיו על האחר.

כשאדם הוא בעל הבית הוא יודע שלא משנה כמה יפה הגינה שלו ובאיזה גובה ישים סביבו חומות, כל עוד שכנו חי במצוקה ובמחסור הוא לעולם לא יחיה בשקט, שטובתם של שכניו היא גם טובתו. שכולם נושמים את אותו אויר, שותים את אותם מים, אוכלים מאותה אדמה. הוא בעיקר יודע שלהיות בעל הבית זו אחריות, יותר מזכות, והאחריות הזאת הולכת אתו לכל מקום ואין מקום שהוא לא אמון עליו.

אנו כמהים למשילות. על חיינו, על סביבתנו, על אנשים אחרים. פיסה של קרקע יציבה, משהו בטוח שאפשר להסתמך עליו. אבל אין דבר כזה. ככל שנתאמץ יותר לשלוט בסובב אותנו, בסובבים אותנו, להביא לתוצאה שאנחנו רוצים וזו ולא אחרת, כך נמצא עצמנו מתרוצצים בהיסטריה מדביקים מפה, חותכים משם, מעבירים ומפצלים וקו היעד מתרחק עד שמרוב טלאי על טלאי אנחנו שוכחים מה רצינו מלכתחילה. קוי היסוד שלנו מתפוררים ונעלמים.  

אנחנו נמצאים בעידן נהדר של התפוררות לצורך בנייה מחדש, והתקופה הזאת היא תקופה מבולבלת ומבלבלת, רכבת הרים שמתרסקת ומקלפת באלימות את הפסאדה מעל אנשים ומוסדות רבים שחשבנו שהם חשובים וחיוניים. ורק החזקים ישרדו. חזקים לא במובן של כוח פוליטי או כוח הזרוע, חזקים במובן שהם אכן משרתים את הציבור בהגינות ובשקיפות. מוסד אחר לא ישרוד. אנשים שאינם בעלי בית יגנבו אותנו לדקה, לשנה, לעשור, אבל לא יותר מכך. המהירות בה אמיתות נחשפות ומידע זורם כבר לא מאפשרים להם להעמיד פנים שהם לטובתנו.