ליעד כהן, מנכ"ל תנובה, התפטר לאחר 15 שנה בקבוצת תנובה

כהן התפטר, ככל הנראה, עקב חילוקי דיעות עם יו"ר תנובה, זהבית כהן, על אופן הניהול ויעדי תנובה לשנה הקרובה. כהן ימשיך לכהן כמנכ"ל הקבוצה עד לסוף שנת 2009
מאיה זיסר |

קבוצת תנובה יצאה בהודעה רשמית על כך שמנכ"ל הקבוצה, ליעד כהן, הודיע היום (ב') על רצונו לסיים בסוף השנה את תפקידו, זאת לאחר 15 שנה בחברה. כהן, שימש בתפקידו כמנכ"ל החברה כשנה בלבד וככל הנראה, הרקע להתפטרות, הוא חילוקי דיעות בין כהן ליו"ר החברה, זהבית כהן, על אופן הניהול ויעדי החברה.

במהלך השנים, כיהן במגוון תפקידי ניהול בחברה וביניהם כסמנכ"ל מכירות והפצה בתשלובת החלב, 4 שנים כמנכ"ל תשלובת החלב וכמנכ"ל הקבוצה מאז רכישת החברה על ידי קבוצת אייפקס - שמיר.

כהן הוביל שינוי אסטרטגי בחברה אשר כלל בין השאר, הפעלת חברת הבשר של תנובה, אדום אדום ובנוסף לכך, רשמה תנובה בתקופת כהן, עלייה בנתח השוק שלה, בשוק החלב.

קשה להתעלם מכך שמשהו מתרחש בקבוצת תנובה. מאז שנרכשה ע"י אייפקס וכן לאורך כל השנה האחרונה, עזבו אנשי מפתח את החברה ובהן סמנכ"לית שיווק ופיתוח עסקי בתשלובת החלב, חגית אדלר, עברי גורן, יו"ר החברות הבנות ועוזרו של המנכ"ל הקודם, אריק רייכמן, סמנכ"ל מכירות בתשלובת החלב,קובי אייזנר, סמנכ"ל הכספים, עמית בן יצחק, מנהל הפיתוח העסקי, יצחק קנטור ועוד.

זהבית כהן, יו"ר תנובה אמרה "יש לי הערכה רבה לפועלו של ליעד כהן בתנובה לאורך השנים ובמיוחד על התקופה בה עבדנו יחד. ליעד ילווה אותנו בחודשים הקרובים בהם נחליט על מינוי מנכ"ל לקבוצה. ליעד משאיר אחריו מנהלים מוכשרים בקבוצה, ביניהם אייל מליס מנכ"ל תשלובת החלב ודוד לרון יו"ר חברות הבת, ובנוסף מנהלים מצוינים במטה ובחברות בקבוצה. אני בטוחה כי מנהלים אלו, עובדי תנובה ואני נמשיך בהובלת תנובה להישגים גדולים".

ליעד כהן מסר עם הודעתו "אני גאה בקריירה ארוכה ומוצלחת בתנובה. הייתה לי הזכות לעבוד עם מנהלים ועובדים מצוינים. בשנת 2008 הצלחנו להקים מטה חדש בקבוצה, להוביל תהליכים רוחביים ולהצעיד את תנובה להגדלת נתח השוק שלה ולהיותה היחידה מבין החברות המובילות בענף שגדלה בשנה זו".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.