במידה מסויימת רביב צולר, הנשיא הפורש של נס טכנולוגיות, היה אורח בענף ה-IT. הוא לא נולד בענף וסביר להניח שתפקידו הניהולי הבא לא יהיה בענף. אמנם הוא היה כאן שבע וחצי שנים אבל סיים את תפקידו, וממשיך הלאה לתחומים אחרים. צולר, למי שלא זוכר, בא מהעולם הפיננסי, שכמו רבים אחרים ב-1997 זיהה את הפוטנציאל שבעולם ההיי-טק וניהל מו"מ על רכישת קומפרו עבור משפחת וולפסון, שלימים הקימה את נס. גם למנכ"לות הגיע באופן לא מתוכנן, כאשר למעשה בכלל לא היה מיועד לכך, אבל נאלץ להחליף את ירון פולק, שפרש לאחר תקופת כהונה קצרה. אין ספק שמבחינה ניהולית, ענף ה-IT העניק לצולר חוויה מאוד מיוחדת. לא בכל יום מטילים על מנכ"ל לבנות קבוצה שמורכבת מחברות קיימות בענף וליצור ישות חדשה, משמעותית, שתתן לענף מימד שונה וחדשני.

נס יצרה במהלך שבע וחצי שנות צולר כמה מהפכות מבלי שהתכוונה לכך בהכרח. ראשית, מיזוג חברות רבות כל כך וקבוצות שחלקן היו בענף שנים רבות קודם לכן. מיזוגים, כידוע, הם עניין עדין ומורכב והבעיות מתחילות דקה אחרי שחותמים על החוזה. המשימה הראשונה של צולר היתה לבנות ישות אחת מכל כך הרבה תרבויות ומחוזות שונים. עושה רושם שהוא הצליח.

המהפכות הקטנות

צולר הוביל את נס לעבר הגלובליזציה. בראיון איתו הוא מסביר, כי היה נחוש בדעתו כמו דעתם של רוב חברי ההנהלה שאם נס רוצה להמשיך ולשרוד עליה לחפש שווקים בחו"ל. נס שידרה על הדגל של מיקור חוץ, של פעילות מוגברת בתחום שירותי התוכנה והפרויקטים. בישראל היא השתלבה מהר מאוד בשוק אבל הכניסה לשוק האמריקני או האירופי הייתה משימה בהחלט קשה ואולי גם קצת מסוכנת. המהפך השלישי היה המעבר לחברה ציבורית. שתי המשפחות המייסדות, וולפסון ופינקוס, הבינו כבר ב-2001 כי חברה גלובלית חייבת גב ציבורי בינלאומי, והמהלכים להנפקתה נעשו בלוח זמנים קצר יחסית.

בחודשים האחרונים היו שמועות לא מבוססות, בעיקר בחו"ל, כאילו נס עומדת למכירה. צולר מעיר כי נס למעשה כבר נמכרה לציבור בעת שהונפקה והאפשרות שגורם זה או אחר ישתלט עליה היא נכונה באותה מידה שהיא נכונה לכל חברה ציבורית אחרת. המהפכה הנוספת שנס הייתה שותפה לה היא כניסתה המאסיבית של סאפ לשוק הישראלי. עד כדי כך הייתה ההצלחה עד שהיום נעשים מאמצים להסביר ולהדגיש כי נס איננה רק סאפ, אלא הרבה יותר מזה.

המכרז בממשלה

הסיפור של סאפ הוא הסיפור של המיחשוב הממשלתי, והמכרז עתיר הבג"צים שליווה אותו. בדיעבד, אפשר ללמוד מדבריו של צולר, כי העובדה שזמן קצר לפני הזכייה במכרז הם הפסידו בחיל-האוויר לאורקל רק עשתה להם טוב, שכן מתוך המכרז הזה הם יכלו לנחש מה המחיר שמשה חורב, היריב מאורקל, יציע לממשלה. את הסכום הזה הם שיפצו במקצת, הורידו פה ושם, והגישו את ההצעה. איש אינו יודע מה היו השיקולים בבחירת סאפ על פני אורקל, אבל סביר להניח שבנושא המחיר, לסאפ היה יתרון. מכאן, אפשר להבין את תשובתו של צולר: "הזכייה בממשלה היתה הזכייה הכי קלה שלנו". הבג"צ, מלחמת הכותרות בעיתונים, יחסי הציבור ועמדתה של הממשלה - כל אלו שייכים לעבר מבחינתו של צולר.

ואם הזכרנו מהפכות, הרי שאי אפשר שלא להזכיר את הנושא ההודי. כחלק מתהליך הגלובליזציה, הוביל צולר את נס אל הודו, וחנך שם פעילות מיקור חוץ ענפה. הוא אמנם הצליח, אבל לא חידש שום דבר. כפי שטען תמיד כאשר תקפו אותו, "זוהי הרוח שנושבת באוקיינוס, העולם הולך לשם, ולחברה כמו נס יש שתי אפשרויות: או להצטרף לגל הזה או להישאר מאחור". כיום, הוויכוח הזה כבר לא רלוונטי. הודו היא עובדה בשטח, והשאלה האם ללכת לשם או לא היא שאלה שהתשובה עליה קשורה בנושאים פרקטיים, כלכליים ואסטרטגיים.

ההודעה על סיום תפקידו של צולר הייתה קצת מפתיעה, וגררה גל של שמועות, אבל בראיון איתו הוא מדגיש כי ההחלטה גמלה כבר שנה קודם. אפשר להאמין. מי שראה את צולר בשנה האחרונה חש את העייפות, את המתח ואת כובד האחריות שנפלה על כתפיו. הנימוק הכל כך אנושי שלו, שאחת הסיבות לפרישה היא המשפחה, היא נקודה מעניינת. כן, גם לנשיאים וליו"רים יש חיי משפחה, וההעדרות הממושכת גובה מחיר בסופו של דבר.

על מחליפו, אין לצולר דעה מיוחדת, מה גם שעל פי דבריו לא התייעצו איתו - וטוב שכך. הוא מעריך ששכי גרליץ נבחר כאדם המתאים ביותר לתפקיד, מתוך רצון לרמוז שהחברה והנהלתה ימשיכו לעבוד מישראל. לצולר לא היו תשובות מספקות לשאלה מדוע חברה כמו נס לא מצמיחה דורות של יורשים פוטנציאלים מבפנים, שיוכלו לקחת את המושכות בבוא היום. התחושה שלמרות גודלה של נס האיש שמושך בחוטים שם הוא אהרון פוגל, לא בהכרח נכונה. הוא הממנה והוא המחליט. בחברה עם חזון ואורך נשימה כל כך ארוך, אפשר היה לצפות כי תגדל קאדר של נשיאים לעתיד.

לאחר שבע וחצי שנים בצמרת נס, צולר פורש מבלי להביט אחורה בזעם, ואולי אפילו בסיפוק. על ענף ה-IT יש לו רק מילים טובות והוא מאמין בכל ליבו כי מערכות המידע מהוות את אחד הכלים החשובים ביותר שיש כיום לכל ארגון ולכל מנהל. בסיום הראיון נשאל היכן תהיה נס בעוד עשור. הוא כמובן הפנה את השאלה למחליפו, אבל גם אם היה עדיין בתפקיד, מן הסתם היה מתקשה לענות. בעולם דינמי ומשתנה כל כך, עשור בחייה של חברה כמו נס הם נצח, ובפרק זמן זה יכולים לקרות הרבה מאוד דברים. התקווה היחידה היא שבעלי המניות שלה, שחלקם לא נולדו כאן, ימשיכו לשמור על צביונה הישראלי והגלובלי