קרן פייר רכשה קרקעות במרכז ב-300 מ' שקל
קרן ההשקעות בנדל"ן "קרן פייר 1", מיסודם של שלמה גרופמן וזלמן שובל ובניהולו של אבי טנא, הודיעה היום (ד') כי רכשה באחרונה שלושה מגרשים בת"א, ר"ג והוד השרון, המיועדים לבניית 215 דירות.
הנכס הראשון שרכשה הוא מגרש ל-39 יחידות דיור בכוכב הצפון בתל אביב, על הגדה הדרומית של נחל הירקון בתל אביב.בנוסף, החברה רכשה מגרש ברחוב אבא הלל ברמת גן לבניית מגדל בן 31 קומות שיכלול כ-90 דירות. המגרש נמצא ליד מגדלי המשרדים החדשים ברח' בסר 1, בפינת דרך אבא הלל ובן-גוריון.
בעסקה שלישית, רכשה קרן פייר 1 משלושה גורמים פרטיים מגרש לבניית 86 יחידות דיור בכניסה הדרומית להוד השרון.
בנוסף לשלושת המגרשים החדשים בתל אביב, רמת גן והוד השרון בונה קרן פייר 1 כיום ב-7 אתרים מרכזיים באזורי ביקוש ברחבי הארץ: שני פרויקטים בפתח תקווה, שני פרויקטים בגבעתיים, חולון, ראשון לציון וירושלים ובכך עומד מספרן הכולל של הדירות בפרויקטים של הקרן מגיע לכ-1,050 יחידות.
לדברי אבי טנא, מנכ"ל קרן פייר: "לאחרונה ביצעה קרן פייר 2 עסקה ראשונה בקרית אונו ומצוייה בהליכי מו"מ מתקדמים לעסקאות נוספות באזורי ביקוש מובהקים."
לדברי שלמה גרופמן, יו"ר קרן פייר: "קרן פייר שבנתה עד היום בערים שמסביב לתל אביב, גבעתיים, פתח תקווה וראשון לציון, החליטה בנוסף להרחיב את מעורבותה בשוק דירות היוקרה וזאת לאור הביקוש הרב לדירות כאלה בצפון תל אביב, ברמת גן, בהוד השרון.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
