הדולר סגר בעליה של 0.12% לשער של 4.204 שקל
יום המסחר במט"ח הסתיים עם החלשותו של השקל כנגד העיקריים. הדולר עלה ב-0.119% לשער של 4.204 שקל והאירו התחזק ב-0.485% לשער של 5.555 שקל. הזוג אירו/דולר נסחר בעליה של 0.24% ושערו 1.3218 לדולר.
מחדר המסחר של פינוטק, נמסר כי השקל נחלש היום במסחר אל מול הדולר וחוזר להיסחר אל מעבר לרמה של 4.200 לשקל. אתמול החליט נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, להפחית את הריבית במשק ב-0.25% לרמה של 4%. החלטתו להוזיל את הריבית עיקרה ברצון לעמוד ביעד האינפלציה שבין 1%-3%.
הפחתת הריבית יוצרת מצב בו לראשונה פער הריבית השלילי בין ישראל לארה"ב עומד על 1.25%. לדעת אנליסטים בטווח הקרוב מאוד יתחזק במעט הדולר ואח"כ יתייצבו המחירים, אך בטווח הארוך ישוב השקל להתחזק כפי שאופיין בהורדות הריבית האחרונות ויושפע משינויי הדולר במסחר בעולם.
אתמול נחלש הדולר במסחר אל מול האירו ונסחר סביב הרמה של 1.3180 לדולר. הדולר נחלש לאחר דברי נגיד ה-FED לשעבר אלן גריספן. לדבריו, הגירעון התקציבי בארה"ב מהווה מקור לדאגה ומזהיר מפני הידרדרות למיתון. גם המצב הגיאופוליטי נותן תמיכה לאירו על פני הדולר.
היום נסחר הזוג סביב הרמה של 1.3200 לדולר, בהמתנה של המשקיעים לפרסום מדד המחירים הראשוני לצרכן בגרמניה לחודש פברואר, בגוש האירו יפורסם היצע הכסף לחודש ינואר ובארה"ב יפורסם נתון הביקוש למוצרים ברי-קיימא לינואר הצפויים להראות ירידה ביחס לנתון הקודם.
הזהב לא הצליח לפרוץ את רמת ההתנגדות 700 דולר לאונקיה, ונסחר היום סביב הרמה של 685.20 דולר לאונקיה. המשקיעים ימשיכו לעקוב אחר הדולר והיחלשותו תביא עוד משקיעים לעבר הזהב.
הנפט ממשיך להיות מושפע מהמתיחות הפוליטית אל מול איראן בנושא הגרעין, איראן כידוע היא ספקית הנפט הרביעית בגודלה בעולם. היום נסחר הנפט סביב הרמה של 61.50 דולר לחבית.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
