פריזמה: פישר יוריד הריבית ל-3.75%
כצפוי, בנק ישראל החליט להפחית את הריבית לחודש מרץ בשיעור של 25 נקודות בסיס לרמה של 4%. בכך מסתכמת ההפחתה בחודשים האחרונים ב-150 נקודות בסיס והפער מול הריבית בארה"ב התרחב ל-125 נקודות בסיס.
מבית ההשקעות פריזמה נמסר כי בדומה להודעות הקודמות מציין הבנק כי המשך תהליך הורדת הריבית צפוי להוביל את האינפלציה חזרה אל תוך היעד. עם זאת, ניראה כי ייסוף השקל במהלך החודש האחרון הוביל את הבנק המרכזי להשמיט את המשפט מההודעה בחודש הקודם בדבר חזרה אפשרית אל אמצע היעד בשנת 2007. "השמטה זו תואמת את הערכתנו לכך ששע"ח ברמה של סביב 4.2 מוביל לשיעור אינפלציה הקרוב לגבול התחתון של היעד (1%), ולכן בנק ישראל שואף למנוע ירידה פרמננטית של שע"ח מתחת לרמה זו", הדגישו בבית ההשקעות.
בהקשר לשע"ח של השקל, הבנק רואה את מקור התחזקות השקל האחרונה בהיחלשות הדולר בעולם וייתכן שרומז לכך שפער הריביות השלילי הנוכחי מוביל לאיזון הלחצים בין ההשקעות לטווח ארוך והעודף במאז"ת לבין זרימת ההון לטווח הקצר.
הבנק מוסיף ומציין את הפרמטרים החיוביים המאפיינים את המשק הישראלי וביניהם הצמיחה המהירה, הירידה בפרמיית הסיכון של המשק, העודף במאזן התשלומים והמדיניות הפיסקלית. בהקשר זה מדגיש הבנק כי ההאצה בפעילות הריאלית לא הובילה עד כה ללחצי שכר בשל העלייה בפריון, אך יחד עם זאת, הוא מעריך כי הצמיחה המהירה תוביל לסגירת פער התוצר ותתמוך בחזרת האינפלציה אל תוך היעד.
בפריזמה מדגישים כי לראשונה מזה מספר חודשים הבנק לא מציין את הערכת המודלים האקונומטריים, לעומת ההודעה הקודמת בה צוין כי המודלים מצביעים על הפחתות ריבית בעיקר ברביע הראשון של השנה ועל חזרה אל תחום היעד בסופה. להערכתנו, הבנק מבטא בכך את כוונתו להגיב להתפתחויות (בעיקר בשוק המט"ח) ולא לכבול את ידיו במידה ויהיה צורך בהמשך הפחתות ריבית.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
