ניתוח טכני: על סוגי פערי המחירים

פערים רגילים, פערי פריצה, ההסברים הפסיכולוגים והאפקטיביות שמאחורי ערכי הניבוי
אייל גורביץ |

ישנם ארבעה סוגי פערי מחירים. לכל אחד חשיבות שונה. כל אחד נפער בשלב אחר של המגמה ולכל אחד השלכות עתידיות שונות.

פער רגיל

The common or area gap שמו של הפער בא מנטייתו להופיע בתקופות בהן מדשדש השוק בטווחי מסחר מוגדרים. כלומר, בין שני קווים התוחמים את תנודת המחירים. המאפיין תבניות מסוג זה, עליהן ארחיב בכתבות הבאות, הוא נטייתם של מחזורי המסחר להצטמצם למינימום. עיקר הפעילות בתבניות אלו, מתבצע בסמוך לערכים קיצוניים של התבנית, כאשר בתווך מחזורי המסחר דלילים ביותר.

לכן, קל לפערי המחירים להתהוות באזורים המרכזיים של התבנית. כלומר, פערי מחירים אלו הם תולדה של חוסר סחירות ועניין ונטייתם להסגר תוך מספר קטן של ימים. יכולת הניבוי שמעניק פער כזה אפסית ואין להסתמך עליו כלל. ערכם נובע מכך שהם מאותתים שהמחירים נמצאים בתהליך התגבשות. נטייתם של אלה, להתפתח יותר בתבניות המשכיות מאשר בתבניות היפוך. לכן התפתחותם של פערי מסחר רבים המתרכזים באזור צפוף על הגרף, יכולה לסמן על סוג מסוים של תבנית הנמצאת בשלבי התפתחות.

פערי הפריצה וערכו הניבויי

פער פריצה הוא סוג של פער מחירים, שכקודמו, הפער הרגיל, נוטה להופיע בהקשר של אזורי התגבשות או דשדוש, ונוטה להתפתח עם סיום התבנית כאשר המחירים פורצים ממנה החוצה בכיוון מעלה או מטה. כמו כן, רב פריצות קווי המגמה נוטים להיעשות על ידי פער פריצה. דוגמה לפער פריצה מובא בתרשים המצורף.

ההסבר הפסיכולוגי

בדיקה הלך הרוח בשוק תוך כדי תהליך דשדוש, יכולה להסביר מדוע בעצם מסתיימות כאלה או אחרות בעזרת פערי הפריצה. תבנית מסוג משולש עולה, לדוגמה, היא תבנית המביאה לידי ביטוי קניות אגרסיביות הפוגשות מוכרים גדולים המנסים למכור את סחורתם בשער קבוע. תרשים. נניח כי המוכרים מביאים סחורתם לשוק במחיר קבוע של 100 נקודות המקבל ביטוי על ידי הקו העליון המכונה קו התנגדות או קו ההיצע. הקו התחתון הקרוי קו התמיכה או קו הביקוש הוא קו עולה המבטא את נכונותם של הקונים לרכוש סחורה בשערים הולכים ועולים, מסיבות אלו או אחרות.

ישנם מחזיקים אחרים במניה שרואים מוכר גדול ברמת 100. אותם מוכרים, הגם שהתכוונו למכור סחורתם ברמה זו, יכולים אכן להוציא תוכניתם המקורית לפועל או לצאת מנקודת הנחה שאם רמת 100 נפרצת למעלה משום קיומם של קונים אגרסיביים, הרי שלמחירים יש סיכוי טוב לעלות מעלה. בנקודה זו, הם יכולים לשנות את תוכניתם המקורית ולהעלות את מחירי המכירה שלהם. כתוצאה מכך מתקיימת תופעת וואקום הנוצרת משום חוסר במוכרים ברמות מחירים מסוימות ממש מעל התבנית.

לכן כאשר כל הסחורה שאמורה הייתה להימכר ברמת 100, אכן נמכרה, הקונה והמוכר הבאים, נפגשים, נניח, ברמת 102. זהו למעשה פער הפריצה.

הגם שפערי הפריצה מופיעים בסיומן של תבניות צ' ארטיסטיות למיניהן, ישנם מקרים בהם פערים אלה קיימים אך לא ניתן לראותם. הסיבה לכך היא שלעיתים הם מתהווים במהלך המסחר התוך יומי ולאו דווקא בסיומו של יום מסחר אחד ותחילתו של יום מסחר שני.

הערך הניבוי

ערכם הניבוי של פערי הפריצה נעוץ בראש ובראשונה בדגש המושם על פריצה מתבנית, כאשר עצם היווצרותו של הפער הופך את הפריצה למוחשית וברורה יותר. בטוחני שכל טכנאי יברך על כל פיסת אינפורמציה שתוכל לאשש את מסקנותיו בעוצמת יתר. פערי פריצה מסמנים בדרך כלל על פריצה אמיתית מתבנית. ישנם כמובן מצבים, בהם מתקיימות פריצות מתבניות על הגרף, אשר לאחר ימי מסחר בודדים, בדרך כלל יומיים או שלושה לכל היותר, הן מוכחות כפריצות שווא.

ההסתברות אומרת, כי פריצה מתבנית ללא פער מחירים היא אמינה פחות וקיים הסיכוי שפריצה זו תהיה בבחינת איתות שווא. לעומת זאת פריצה מתבנית על ידי פער מחירים, מעלה את הסיכוי לכך שפריצה זו היא אמיתית ומובהקת ואפשרי בהחלט להסתמך עליה ולהוסיפה לנתונים שבידינו. שנית אפשר להניח שככל שהפער גדול יותר לחץ המכירות או הקניות, תלוי כמובן בכיוונו של הפער, גדול יותר. לכן ניתן להסיק כי תנועת המחירים שאמורה להתרחש לאחר היווצרותו של פער המחירים, תהיה גדולה יותר, חדה יותר או אף שניהם יחד.

אלה הן כמובן מסקנות הגיוניות שנגזרו מהתרחשותם של אירועים רבים כאלה. יש כמובן לזכור שבהסתברויות עסקינן ועלולים להיווצר מצבים בהם יתקיימו תופעות יוצאות מן הכלל ומן הסתם גם מאכזבות. בכל מקרה, כאשר אנו נתקלים בשתי מניות שביצעו פריצה מתבנית זהה, כאשר כלל ההחלטה שלנו מתבסס על טיב פער המחירים שהתהווה, הרי שעלינו לבחור במניה שבה פער המחירים גדול יותר. מלבד ההנחה כי עוצמת הקיטור העומדת מאחורי פערי פריצה היא כזו או אחרת, הרי שפערים אלו אינם טומנים בחובם ערך ניבויי נוסף המתייחס למדידת יעדי מחירים של התנועה הבאה בשוק.

ייסגר או לא?

כאן יכולה להישאל השאלה: האם יש לצפות לסגירתו של הפער מספר ימים לאחר התהוותו? או האם עלינו להמתין לסגירתו של הפער לפני ביצוע פעולה כלשהי? מתוך מחשבה שתנועה משמעותית בשוק לא תחל לפני סגירת הפער. כדי למצוא תשובה לשאלה מסוג זה, יש לבחון בדקדקנות את מחזורי המסחר לפני ואחרי פער המחירים. אם מחזורי המסחר טרם התהוות הפער היו גדולים, ולאחר הפריצה, הם התמתנו בצורה ניכרת, יש סיכוי סביר, שהתנועה הבאה בשוק תשא את המחירים מטה לגבול העליון של התבנית שכעת משמש כקו תמיכה, ובכך נראה את פער המחירים נסגר חלקית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רשות המסים
צילום: רשות המסים

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"

חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?

רן קידר |

השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה.  אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.

המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.

יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.

ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי". 

חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"


רשות המסים
צילום: רשות המסים

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"

חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?

רן קידר |

השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה.  אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.

המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.

יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.

ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי". 

חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"