ניתוח טכני: המעו"ף מטפס על חומות של פחד

אייל גורביץ' סבור, כי העניין המרכזי אינו מדד המעו"ף, כי אם המניות המרכיבות אותו. ושם – הסלקטיביות חוגגת
אייל גורביץ |

הניסיונות לחזות מראש יציאתם לדרך של תיקונים טכניים נדונו לכישלון. תיקון טכני הוא עניין נבזי ומתעתע. הוא מתנפל עליך מאחור בסמטה חשוכה ברגע שבו אינך מצפה לכך. פעמים רבות הוא מציג את עצמו, מציב רגל על המפתן אך נעלם כלעומת שבא. בבחינת "זאב, זאב". ומדוע אני פותח את הסקירה דווקא בהתייחסות לתיקון הטכני? משום שבשבועות האחרונים, על רקע העליות הכמעט בלתי פוסקות של השוק, החלו לבצבץ הערכות כאילו הנה הוא מגיע. אוטוטו הוא יוצא לדרך. בינתיים זה לא ממש קורה. גם ההתעסקות במה שאינו קיים על הגרף, ובמה שבלתי אפשרי לראות (כלומר, את המחר והמחרתיים), הופכת את הניתוח לסוג של חיזוי עתידות. וזה כבר לא ניתוח טכני.

אם נעסוק במה שקיים ובמה שאפשר לראות, ונחזק את יכולת התגובה שלנו כלפי דברים שהשוק עושה ברגע נתון, מצבנו הבורסאי ישתפר פלאים. ואם כבר עוסקים במה שקורה, הרי שהמגמה המשנית והמינורית המשיכו השבוע בכיוון אחיד. כלפי מעלה.

מגמת עלייה

גם בשבוע האחרון לא חדרו למשוואה הטכנית פרמטרים חדשים לכן, החידוש היחידי יהיו מצופי ההגנה שנפזר מתחת לשוק ותפקידם לשמש כתחנות התרעה ליציאתו לדרך של תיקון טכני.

1. בטווח הזמן הבינוני המגמה היא מגמת עלייה ברורה. היא החלה ברמת 718 הנקודות ומתאפיינת בסדרה עולה של נקודות שיא ונקודות שפל. מחזורי המסחר והמומנטום תומכים. לפי כל המאפיינים הקיימים, דומה שמגמת עלייה זו לא תמה וכי כל ירידה תהיה לצורך עלייה. מגמות עלייה משניות אינן מסתיימות בין לילה. בדרך כלל, מתקיימת תקופת מעבר המלווה במגוון עשיר של סימני אזהרה המתריעים טרם סיומה של מגמת הירידה. ואם לא כך יהיה הדבר, הרי שכל אחד מחויב טרם פתיחת הפוזיציה, למקם הוראה לקטיעת הפסד ולהרימה כלפי מעלה כדי להגן על הרווחים.

2. ושוב כבכל סקירה מגיעים די מהר לטווח הזמן הבעייתי מכולם. טווח הזמן הגרוע ביותר לעיסוק או למסחר מחד, אך זה שמושך את מרבית תשומת הלב מאידך. טווח הזמן הקצר. וכאן, כבשבועות קודמים, נתקלים באותם מרכיבים בדיוק :

א. השוק מתנהל בתוך תעלה עולה כפי שאפשר לראות על הגרף. התמיכה שהיא מספקת מצויה ברמת 910 הנקודות. היות וקו המגמה נע בשיפוע מסוים, רמת התמיכה עולה מדי שבוע. שבירתה של רמה זו במהלך השבוע כלפי מטה, תהווה איתות חולשה ותאיים איום ממשי על קיומה של מגמת העלייה המינורית.

ב. מתחת לרמת 910 הנקודות יש לשים לב לרמת התמיכה הנמוכה מעט ממנה ושוכנת ב-901 הנקודות. רמה זו תשמש כקו ההגנה האחרון בדרך לתיקון טכני ממשי.

ג. במסגרת כל נסיגה יש לבחון היטב את מחזורי המסחר. הללו חייבים להתכווץ כעדות לכך שההיצע העומד למכירה הולך ואוזל.

סיכום

העניין הוא אינו מדד המעו"ף אלא המניות המרכיבות אותו. וכפי ששמנו לב בשבועות האחרונים, הסלקטיביות חוגגת. אין עוד עליות גורפות ודרושה מיומנות מסויימת בבחירת המניות הנכונות. תיקון או לא תיקון, השוק ימשיך לעלות ומי שידע לבחור את המניות הנכונות, הוא זה שבסופו של דבר יעשה את התשואה המשמעותית.

אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.