ניתוח טכני: המעו"ף עודנו מצוי בעלייה

אייל גורביץ': המגמה לטווח הבינוני היא מגמת עלייה, ודומה שבשלב הנוכחי, ובהתייחס לפרמטרים הקיימים כל ירידה תהיה בגדר אפיזודה חולפת
אייל גורביץ |

מטבע הדברים, מחפש המשקיע הממוצע את התיקון הטכני. כאשר המגמה היא מגמת עלייה, הופכת התעסקות זו לאובססיבית משהו והמטרה לאתר מתי יגיע אותו תיקון, מאפילה משום מה, על ההתעסקות בדברים החשובים באמת. הנקודה העיקרית בניתוח השוק היא, תשובה לשאלה - האם המגמה הקיימת צפויה להתמיד בכיוונה, למרות ועל אף תיקונים טכניים שמועד יציאתם לדרך לעולם ישאר בגדר תעלומה בלתי פתורה?

אם מביטים על מדד המעו"ף מהזווית הנכונה, דומה שהכיוון עודנו מעלה, וכי כל נסיגה גדולה כקטנה, ארוכה כקצרה, תדעך ותיכנס לפנתיאון התיקונים כעוד אפיזודה חולפת. אני מניח שמי שיספוג את התיקון, יהנה מגל העליות שיגיע לאחר מכן.

מגמת עלייה

היות ובשבוע האחרון לא אירע דבר משמעותי, למעט העובדה שטבע ממשיכה לדעוך, והיא תקבל את ההתייחסות הנוספת אליה במהלך השבוע, הרי שהסקירה השבועית נותרת על כנה כמעט ללא כל שינוי.

1. בטווח הזמן הבינוני, המגמה היא מגמת עלייה ברורה. היא החלה ברמת 718 הנקודות ומתאפיינת בסדרה עולה של נקודות שיא ונקודות שפל. מחזורי המסחר והמומנטום תומכים. לפי כל המאפיינים הקיימים, דומה שמגמת עלייה זו לא תמה וכי כל ירידה תהיה לצורך עלייה. מגמות עלייה משניות אינן מסתיימות בין לילה.

בדרך כלל, מתקיימת תקופת מעבר, המלווה במגוון עשיר של סימני אזהרה שמתריעים טרם סיומה של מגמת הירידה. ואם לא כך יהיה הדבר, הרי שכל אחד מחויב טרם פתיחת הפוזיציה, למקם הוראה לקטיעת הפסד ולהרימה כלפי מעלה כדי להגן על הרווחים.

2. וכאן אנו מגיעים לנקודה מורכבת יותר והיא טווח הזמן הקצר. מה יהיה עומק התיקון? מה יהיה משכו? ושאלות אחרות, לעולם לא יקבלו מענה חד משמעי. מבט על גרף העמודות היומי של מדד המעו"ף ילמד על מספר מרכיבים :

א. השוק מתנהל בתוך תעלה עולה, כפי שאפשר לראות על הגרף. התמיכה שהיא מספקת מצויה ברמת 890-895 הנקודות. רק שבירתה של רמה זו במהלך השבוע כלפי מטה, תחייב בדיקה נוספת של התנהלות השוק בטווח הקצר בלבד.

ב. במסגרת כל נסיגה יש לבחון היטב את מחזורי המסחר. הללו חייבים להתכווץ כעדות לכך שההיצע העומד למכירה הולך ואוזל.

3. מכן נגזרת המסקנה שבטווח הזמן הקצר רמת 890-895 נקודות היא הרמה האינדיקטיבית ביותר. היכולת להחזיק מעמד מעליה קריטית להמשך הדרך. שמירה על רמה זו כרמת תמיכה תעיד על עוצמה ותזניק את מדד המעו"ף מעל לרמת 918 הנקודות. שבירתה מטה, תעיד שגל העליות שהחל ברמת 777 הנקודות ו"סחב" עד כה, הסתיים. ההסתכלות תהיה חייבת אז להיות שונה.

לסיכום: מדד המעו"ף בשיא כל הזמנים. המגמה הראשית היא מגמת עלייה, וכן גם המשנית והמינורית. השילוב המשולש הזה מעלה את הסבירות ולפיה כל נסיגה תהיה בגדר נסיגה זמנית וכי רמת 918 הנקודות אינה בבחינת השיא האחרון בסדרה.

*אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

*הערה: כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.