באפט מחק 11 מיליארד דולר על הרכישה הזו, והיום היא עשויה להיות שווה 100 מיליארד

ב-2016 שילמה ברקשייר האת'וויי 37.2 מיליארד דולר על חברה בשם פרסיז'ן קאסטפארטס, יצרנית של רכיבי מתכת מורכבים שרוב הציבור מעולם לא שמע עליה. זו הייתה הרכישה הגדולה בתולדות ברקשייר, ווורן באפט דיבר עליה כעל בדיוק סוג העסק שהוא אוהב: תעשייתי, משעמם, עם חפיר תחרותי אמיתי.

ארבע שנים אחר כך הגיעה הקורונה, תעשיית התעופה קפאה, וברקשייר מחקה 11 מיליארד דולר מהשווי של אותה חברה. במכתב לבעלי המניות באפט לא ניסה לייפות את זה. הוא כתב שהוא שילם יותר מדי, שאיש לא הטעה אותו, ושפשוט היה אופטימי מדי לגבי פוטנציאל הרווח. מאז נשארה פרסיז'ן קאסטפארטס בתודעה כסמל לטעות היקרה ביותר שלו.

היום הסיפור הזה נראה אחרת לגמרי, ומה שהשתנה אינו החברה אלא מה שהיא מייצרת.

אותם רכיבים בדיוק, שוק אחר לגמרי

פרסיז'ן קאסטפארטס מספקת רכיבים קריטיים ללהבי טורבינה במנועי מטוסים. זה שוק סגור, עם מעט מאוד ספקים שמסוגלים לעמוד בדרישות, ובדיוק בו יש כרגע מחסור חריף. יצרניות המנועים אינן מצליחות לספק את קצב ההזמנות, וחברות התעופה ממתינות שנים למטוסים.

אבל הדבר שבאמת הפך את הקערה הוא יישום שני לאותם רכיבים בדיוק. טורבינות גז, אלה שמייצרות חשמל, משתמשות באותה טכנולוגיה של יציקה ובאותם סגסוגות עמידות לחום. והביקוש לטורבינות גז זינק מהסיבה שמזיזה היום את כל הכלכלה: מרכזי הנתונים של הבינה המלאכותית צורכים כמויות חשמל שהרשת הקיימת אינה יודעת לספק, והפתרון המהיר ביותר להקים הוא תחנת כוח שמבוססת על גז.

כלומר, חברה שנקנתה כהימור על תעופה מצאה את עצמה יושבת בדיוק על צוואר הבקבוק של מהפכת ה-AI. באפט לא תכנן את זה. אף אחד לא תכנן את זה.

העסקה שנתנה לשוק מחיר להשוות אליו

עד עכשיו זו הייתה טענה איכותית שקשה לכמת, כי פרסיז'ן קאסטפארטס אינה נסחרת בנפרד וברקשייר אינה מפרסמת עבורה דוחות. השבוע השוק קיבל נקודת ייחוס.

ג'י אי אירוספייס הודיעה שתרכוש את קונסולידייטד פרסיז'ן פרודקטס, אחת המתחרות הבודדות בתחום, תמורת 11.75 מיליארד דולר. המכפיל בעסקה עומד על 26 על הרווח התפעולי התזרימי הצפוי ל-2027. זה מכפיל שמתאים לחברת תוכנה, לא לענף שמייצר יציקות מתכת, והוא מספר בדיוק כמה נדירים הנכסים האלה.

כאן מתחיל החשבון שמעניין את בעלי המניות. פרסיז'ן קאסטפארטס גדולה משמעותית מהחברה שנרכשה, ואם מיישמים עליה את אותו מכפיל מתקבל שווי של סדר גודל של 100 מיליארד דולר. לשם השוואה, הערכה שפורסמה לפני כחודש דיברה על טווח של 60 עד 75 מיליארד. ומול מחיר הרכישה המקורי, 37.2 מיליארד, מדובר בפי שלושה בערך, בעשר שנים.

אז למה המניה לא זזה

ועכשיו החלק המוזר: השוק אינו מתמחר את זה. מניית ברקשייר נסחרת סביב 510 דולר, שווי השוק עומד על 1.1 טריליון דולר, והתשואה מתחילת השנה היא 1.5% בלבד. בשיא שלה, במאי 2025, המניה נגעה ב-542 דולר, והיא עדיין מתחת לשם. בתוך שנה שבה מדדי המניות בעולם עשו מהלכים גדולים, זו ביצועיות חלשה.

• ברקשייר מגדילה את ההימור על לנאר
• חקלאי, צלם ושריף לשעבר: מי הבן שמחליף את וורן באפט בראש ברקשייר?

ההסבר קשור לתקשורת יותר מאשר לעסקים. ברקשייר אינה מקיימת שיחות ועידה עם אנליסטים, אינה עורכת ימי משקיעים ואינה מפרסמת תחזיות. במשך עשורים זה לא הפריע, כי באפט עצמו היה מנגנון יחסי המשקיעים: המכתב השנתי והאסיפה באומהה סיפקו את כל ההסבר שהשוק היה צריך, והמוניטין שלו שימש ערבות.

מ-1 בינואר 2026 יושב בכיסא גרג אייבל, והוא ממשיך באותה מסורת של שקט. השאלה שנפתחת כאן אינה אם אייבל מנהל טוב, אלא מי מספר את הסיפור. חברה שמחזיקה עשרות עסקים פרטיים ואינה מסבירה אף אחד מהם עלולה לגלות שהיא נסחרת בהנחה קבועה, פשוט כי אף אחד בחוץ לא יודע לכמת מה יש בפנים. באפט יוצא לפנסיה: מה יהיה עם ברקשייר.

וזו רחוקה מלהיות הטעות היחידה

כדאי גם להכניס את הטעות הזו לפרופורציה, כי היא רחוקה מלהיות היחידה. ב-1993 קנה באפט את יצרנית הנעליים דקסטר שוז תמורת 433 מיליון דולר, ושילם במניות ברקשייר במקום במזומן. החברה קרסה מול הייבוא מהמזרח, והמניות שהוא נתן שוות היום מיליארדים. הוא עצמו הגדיר את זה כעסקה הגרועה ביותר שעשה.

היו גם אחרות. קונוקו פיליפס נקנתה ב-2008 כשמחיר הנפט היה בשיא, וההפסד הגיע למיליארדים. ההשקעה בקראפט היינץ הובילה למחיקה של כ-3 מיליארד דולר, ובאפט הודה שברקשייר שילמה יותר מדי על קראפט. את מניות חברות התעופה הוא מכר במלואן באביב 2020, בתחתית. ואפילו את ברקשייר האת'וויי עצמה, מפעל הטקסטיל שממנו הכול התחיל, הוא כינה בדיעבד את הטעות היקרה בקריירה שלו.

מה שמבדיל את פרסיז'ן קאסטפארטס משאר הרשימה הוא שבאפט לא מכר. הוא הודה בטעות בפומבי, המשיך להביע אמון בהנהלה, והחזיק. בשבוע האחרון שלו כמנכ"ל הוא חזר ודיבר בדיוק על זה.

• ארה"ב וסין מורידות מכסים
• עמק הסיליקון מקים אוניברסיטה בלי תואר

מה שמשקיע יכול לקחת מזה

בשביל משקיע, זו אולי הנקודה המעשית היחידה שאפשר לקחת מכאן. הטעות של באפט לא הייתה בבחירת החברה אלא במחיר ובעיתוי, ואלה שני דברים שונים לגמרי. מחיר גבוה מדי פוגע בתשואה; עסק גרוע מוחק את הכסף. כשמדובר בנכס נדיר באמת, הזמן יכול לתקן מחיר, אבל שום זמן אינו מתקן עסק רע.

החלק הפחות נוח הוא שהתיקון כאן ארך עשר שנים, ובחמש מהן הוא נראה כמו כישלון גמור. מעט מאוד משקיעים פרטיים היו מחזיקים נכס שנמחק ב-11 מיליארד דולר ושספגו עליו ביקורת ציבורית. הפער בין להכיר את העיקרון לבין לעמוד בו.

ולמי שמחזיק ברקשייר עצמה, יש כאן גם תזכורת הפוכה. שווי שאינו מדווח אינו שווי שמשתקף במניה. אם ההנהלה החדשה תמשיך בשתיקה, ייתכן שהסיפור של פרסיז'ן קאסטפארטס יישאר נכון על הנייר ולא בתיק.