דוד הכי טוב יקבל כסף מהפרסומאים ש"המציאו" את דוד הכי טוב עבור "אישי ישיר". בשלהי שנת 2003, החליטה חברת הביטוח "אישי ישיר" לצאת במסע שיווק רחב היקף לשירות הישיר – השירות הטלפוני של החברה. בסופו של יום, מבין כל ההצעות שקיבלה נבחרה ההצעה של משרד הפרסום אדלר, חומסקי & ורשבסקי, לפיה המסר אשר מועבר בפרסומת הינו שברגעים הקשים יש על מי לבטוח – על חברת הביטוח שמספר הטלפון שלה הינו 9 מיליון (9000000). לשם העברת המסר, לוהק לפרסומת השחקן משה איבגי, מבכירי השחקנים בארץ, כשהוא מגלם דמות בשם "דוד הכי טוב" מאחר שלהשקפתו, הפרסומית, הכל "הכי טוב" כי ניתן תמיד לסמוך על חברת הביטוח אישי ישיר – תשעה מיליון.

כחצי שנה לאחר עליית מסע הפרסום לאוויר, הגיש מר דוד דבש תביעה, כנגד חברת הביטוח, כנגד משרד הפרסום, כנגד עובד לשעבר של משרד הפרסום, מר יניב קציר וכנגד איבגי. בתביעתו טען כי כבר כשני עשורים הוא מוכר בשם "דוד הכי טוב", זהו שמו, זהו כינויו וזה קונספט חייו. לדבריו, הוא אמן, אשר לו יצירות רבות, הן שירים והן סיפורים, איתם הוא מופיע כבר כ- 20 שנה בשם זה. עוד טען מר דבש, כי הנתבעים ידעו על קיומו, ועל כן השימוש אשר נעשה בשמו, בכינויו, בסיפוריו ובדמותו, הינו שימוש המפר את זכות היוצרים שלו ופוגע בזכויות נוספות הקנויות לו על פי הדין. לדבריו, דרך חייו, תפיסת עולמו, מהותו ויצירותיו מבוססות על הצירוף היחידני "דוד הכי טוב".

לדברי דבש, במהלך שנת 2003, בעת גיבוש הקמפיין, נזכר קציר, שהיה גורם דומיננטי מאוד בשלב זה, בסיפור מלפני 15 שנה שסופר לו על ידי דודו אודות הופעת התובע בפני חיילי מילואים, ועל בסיס סיפור זה הומצא הקמפיין.

בפן המשפטי, טוען התובע כי נפגעה זכות הפרסום שלו, זכות אשר אינה שמורה דווקא לידוענים. כן נפגעה זכותו לפרטיות. בנוסף, טוען התובע, כי הפך למטרה לבוז וללעג בקרב מכריו, ומכאן קמה לו זכות לפיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע. לדבריו, נפגעה אף זכות הקניין שלו שהינה זכות חוקתית. דבש אף טען כי הנתבעים פגעו במוניטין המוכח שלו, ולכן קמה לו זכות לפיצוי, הן עקב פגיעה זו והן מכוח עוולת גניבת עין.

בית המשפט קבע כי התובע עומד בתנאי המקוריות. יצירותיו הינן בעלות ביטוי אישי, נמוך אבל קיים. נקבע, כי עפ"י עדותו של דודו של קציר, התובע הותיר את חותמו בליבו, ולא רק בליבו, כי אם גם בלב חבריו מהמילואים, זאת על אף שהיה מפגש אחד בלבד, לפני זמן רב. חותם זה נותר הן באשר לשירו והן באשר לסיפוריו של התובע. די בעובדה זו על מנת לקבוע שיצירותיו של התובע הינן בעלות ביטוי אישי. עוד נקבע כי קיים דמיון מהותי בין מה שהוכר כיצירותיו של בדש לבין האופן שבו הוצגו הדברים בתשדירי הפרסומת. לפיכך נקבע כי הוכחה הפרת זכויות היוצרים של בדש.

כן, נקבע כי יש לקבל את התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. בדש התובע עשה שימוש מסחרי ביצירותיו, אף אם באופן מצומצם. על כן, התעשרות הנתבעים נובעת משימוש שנעשה בקניינו הרוחני של התובע.

זכות הפרסום סווגה כעילה הנובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט והיא נועדה על מנת ליתן מענה לזכות הרכושית של האדם במאפייניו הייחודיים. התובע טוען כי הנתבעים עשו שימוש בדמותו, בשמו ובכינויו, ובכך פגעו בזכות הפרסום שלו.

התובע הוכיח על ידי עדיו כי התקרא 'דוד הכי טוב' או 'הכי טוב'. אכן, מרבית עדיו של התובע הינם חבריו ואלו הגרים בקרבתו, אולם משקל משמעותי ניתן לעדותו האמינה של ה'מומחה למגזר החרדי', אשר העיד כי התובע מוכר בכינוי זה – הייחודי לו, במגזר החרדי ובקרב חסידות ברסלב.. מאחר שכינויו של התובע עונה להגדרה של מאפיין ייחודי, מתקיים מבחן הייחודיות, העומד בבסיס היקפה של זכות הפרסום.

גובה הפיצוי יקבע במועד מאוחר יותר.