התואר (השני) בלימודים אקדמיים - הוא הקובע

בעתיד הלא רחוק (כך יש לקוות), בית המשפט העליון יכריע בערעור שהוגש על פסק דין, ושניתן ביום 9.3.2006, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בעניין עמ"ה 1122/03, היכל יאיר נגד פקיד השומה גוש דן.

באותו מקרה, השאלה הייתה: האם יש להתיר למערער, בשנת המס 2000, ניכוי סכומים ששולמו כשכר לימוד בעבור לימודי תואר שני במינהל עסקים, שלמדה רעייתו (רואת חשבון בהכשרתה), ואשר מימן המעביד (בנק לאומי לישראל בע"מ). להבהרה, את הערעור הבעל הגיש מסיבה טכנית בלבד (בן הזוג הרשום) ולענייננו נדון באשת המערער, רויטל היכל, כאילו היא הנישומה.

בשנת 1998, הנישומה החלה בלימודי תואר שני במינהל עסקים, במקביל לעבודתה בבנק, ובשנת 2000 היא השלימה לימודים אלה. את שכר הלימוד שילם הבנק, תוך כדי גילום מלא (לאמור, הבנק שילם את המס בגין זקיפת שכר הלימוד, כהטבה החייבת במס).

הנישומה טענה, כי הלימודים מהווים, בעיקר, שמירה על הקיים (העמקה וחזרה על לימודי ראיית החשבון, תוך כדי רענון הידע), וזהו הכרח המציאות בעידן המודרני, שבו המידע מתיישן במהירות.

עמדת פקיד השומה לעיל הייתה, כי לימודי תואר שני יוצרים ללומד יתרון מתמיד, שאינו בגדר שמירה על הקיים, וכי הלימודים לא היו נחוצים לשם שמירת מקום עבודתה של הנישומה בבנק.

כב' השופט אלטוביה דחה את הערעור, כאשר הוא מביא בחשבון, הן את הנסיבות הספציפיות של המקרה והן את ההלכה הנוהגת (לרבות בארה"ב) - וברשימה זו נעסוק אך ורק בפן העקרוני של הסוגיה (להבדיל מן הנסיבות הספציפיות).

לצורך כך נקבל כאקסיומה את ההנחה, שלימודי תואר שני מקנים לתלמידים (גם) יתרון של קבע (על אף שלבעלי התארים אין ערובה לחיי נצח), וננסה לבחון, אם ההלכה הקיימת הנה בהכרח גם ההלכה הראויה.

לשם כך סקרנו את המכרזים, שפרסם לאחרונה משרד מבקר המדינה (מכרזים פומביים, מס' 5-12/2006), העוסקים במשרות מקצועיות פנויות, ביחידות המשרד בירושלים, בתל-אביב ובחיפה (לידיעת המעוניינים, התאריך האחרון להגשת מועמדות הנו 17.9.2006), ולהלן תוצאות סקירתנו:

(1) תנאי מינימום להגשת מועמדות ל-22 משרות (מתוך 25 בסך הכול) הוא תואר שני (במקרים רבים, יש עדיפות לתואר כזה בכלכלה, או במינהל עסקים, או בחשבונאות).

(2) לשלוש משרות בלבד (מתוך 25 בסך הכול) - די בתואר ראשון, אולם תואר שני מהווה יתרון.

נרשה לעצמנו להניח, כי הנהלת משרד מבקר המדינה יושבת בתוך עמה ובכוונה אינה מציבה משוכה גבוהה מדי לפני המועמדים. מכאן מתקבלת המסקנה, כי בתחומים המקצועיים שבהם עוסק המשרד, אין כמעט סיכוי להתקבל לעבודה (כיום), ללא קבלת תואר שני.

מכאן נראה, שרויטל היכל לא הגזימה, בעת שטענה, כי מרבית חבריה לעבודה (בבנק לאומי לישראל בע"מ), לרבות כאלה הכפופים לה מבחינה אדמיניסטרטיבית, הם בעלי תואר שני וגם בשל כך היה עליה (לדבריה) לרכוש לעצמה את התואר הנוסף ! עם כל הכבוד להלכה הקיימת, מתקבל הרושם, כי כיום, מי שהוא בעל תואר ראשון בלבד עלול למצוא את עצמו בעמדת נחיתות תפקודית מובהקת, כאשר מרבית חבריו לעבודה הנם בעלי התארים שני ושלישי. במקרים כאלה, בין היתר, יהיה מוצדק להכיר בלימודי התואר השני, כהוצאה שתכליתה לשמור על הקיים.

מכל מקום, בינתיים המחוקק החליט לעשות מעשה, ובמסגרת תיקון מס' 151 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] (שתוקפו מיום 15.6.2006 ואילך), הוא קבע במפורש, כי לא יותר ניכוי לצורכי מס הכנסה, בשל הוצאות לימודים לרכישת השכלה אקדמית, או לרכישת מקצוע, למעט הוצאות השתלמות מקצועית - שאינה לרכישת השכלה או מקצוע, וכאמור - לצורך שמירה על הקיים.

חשוב לציין, כי בנוסח המקורי של הצעת החוק לתיקון הפקודה הוחרגו הוצאות השתלמות מקצועית (שאינה מיועדת לרכישת השכלה או מקצוע, כאמור) ובלבד שהיא אינה מקנה "יתרון של קבע". נוסח זה שונה במהלך הדיונים, שהתקיימו בוועדת הכספים של הכנסת, לאחר שקברניטי רשות המסים בישראל קיבלו את השגותיהם של נציגי הלשכות המקצועיות. אלה גרסו, כי כל השתלמות מקצועית מביאה עימה, בדרך כלל, גם "יתרון של קבע".

לא נותר לנו, אלא להמתין בסבלנות לפסיקתו של בית המשפט העליון, בעניינם של היכל יאיר ושל רויטל. לאחר מכן נוכל לבחון, אם מדובר בתיקון מבהיר או בתיקון מפסיק, והאם נקבעה חזקה חלוטה בתיקון מס' 151 לפקודה, או שמא מדובר בחזקה הניתנת לסתירה.

הכותב - ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות', רואי חשבון.