מלחמה צפון תקיפה בלבנון צהל
צילום: דובר צהל

פונתה מביתה במלחמה; למרות חוב של 200 אלף, תשלם 850 שקל לחודש ותקבל הפטר

נכה תושבת כפר גלעדי נקלעה לחובות של כ-200 אלף שקל. לאחר הליכים של כשנתיים, הממונה דרש כי תשלם יותר כסף להחזר חובותיה. החייבת טענה כי בעקבות המלחמה פונתה מביתה ואין ביכולתה לשלם. מה קבע השופט? 
נחמן שפירא |

המלחמה פגעה בצורה קשה בציבור שמתגורר קרוב לגבולות בדרום ובצפון הארץ לאחר שנאלצו לעזוב את ביתם ולהתגורר במלונות ברחבי הארץ כבר מעל 100 ימים. אבל יש תושבת אחת מהצפון שהמלחמה לפחות סייעה לה לסיים סיפור של מספר שנים בהן הייתה חדלת פירעון.

כידוע הליך של חדלות פירעון נועד לעזור לאדם שנקל לחובות אשר אין ביכולתו לשלמם, להשתקם ולהמשיך בחייו ולא להיות שקוע במשך שנים רבות בחובות שלא נגמרים. במקרה שלפנינו האישה, נכה מכפר גלעדי נקלעה לחובות של כמעט 200 אלף שקל. במהלך המלחמה דרש הממונה כי תשלם יותר כסף לנושיה, והיא טענה שאין ביכולתה לשלם. 

תחילתו של הסיפור, לפני שנתיים בשנת 2022, אז ניתן צו לפתיחת הליכים לחדלות פירעון כנגד אישה נכה מכפר גלעדי, שנקלעה לחובות כבדים. בית המשפט השלום בנוף הגליל-נצרת מינה אז את עו"ד נשר נפתלי כנאמן לניהול הליכי חדלות הפירעון.  במסגרת ההליכים, כנגד החייבת הוגשו 4 תביעות של 195,084 שקל

צו התשלומים שנקבע לה בתקופת הביניים במסגרת ההליך הועמד על 1,000 שקל לחודש, באופן רטרואקטיבי החל מתחילת ההליך. בית המשפט דחה בקשה של החייבת להפחתת צו התשלומים. כזכור בהליכי חדלות פירעון לאחר הגשת בקשה, בודק הנאמן את הכנסות החייב ואת הוצאותיו, זאת בנוסף לבדיקת סכום החובות, ואז מחליט על סכום חודשי אותו צריך החייב לשלם מדי חודש לקופה. לאחר הדיון בבית המשפט בהליך ולאחר דוח שמגיש הנאמן מוגשת הצעה לבית המשפט להסדר התשלומים שלאחריו יזכה החייב בהפטר מחובותיו, ויוכל לפתוח בחיים חדשים ללא חובות.

צפון צילום דובר צהל

   תגובת צה"ל בלבנון לירי הטילים של חיזבאללה. צילום דובר צה"ל

 

החזר חובות במשך ארבע שנים

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בחודש דצמבר 2023 הגיש הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי הצעה לבית המשפט למסגרת התשלומים שבאם תעמוד בהם החייבת היא תוכל לקבל הפטר מחובותיה. האישה תושבת כפר גלעדי, שפונתה מביתה בעקבות המלחמה והירי של החיזבאללה מלבנון, היא נכה בדרגת אי כושר בשיעור 100%.

למרות מצבה ולמרות העובדה שפונתה מביתה בעקבות המלחמה המליץ הממונה לבית המשפט להגדיל את התשלום החודשי של החייבת. (מ-1,000 שקל ל-1,350 שקל). הממונה המליץ לבית המשפט לקבוע כי החייבת תצטרך לשלם לשם החזרת חלק מחובותיה וקבלת הפטר - 1,350 לחודש, לתקופה של 48 חודשים, דהיינו סכום של 64,800 שקל, וזאת בנוסף לתשלום חוב הפיגורים והמצאת המסמכים החסרים. בסך הכל עתר הממונה להתנות את ההפטר של החייבת ויציאתה לחיים חדשים בתשלום של  כ-70,000 שקל למשך ארבע שנים.

קיראו עוד ב"משפט"

הממונה נימק את הצעתו להגדלת התשלום בכך שמדובר בנכה שהיא זכאית לקצבת נכות מהביטוח הלאומי בסך של 3,951 שקל בחודש, ממצאי הדוח בעניינה הראו כי בנוסף לכך היא מקבלת פנסיית נכות מחברת מנורה מבטחים של 2,108 שקל. וכן מקבלת סיוע בשכר דירה של 720 שקל בחודש, סך הכל כ-6,800 שקל הכנסות ציין הממונה ולכן לדעתו הכנסותיה מספיקות בכדי לשלם סכום זה. במסגרת החישוב, נמצא גם כי הוצאותיה הרפואיות עומדות על 3,458  בחודש ולכן היא זכאית להחזרים בגין הוצאות רפואיות אלו.

 

 לא יכולה לשלם יותר מ-300 שקל; למרות שפונתה מביתה מבקשים ממנה עוד מסמכים

בסוף דצמבר 2023 הגישה החייבת את תגובתה בה ביקשה לקבל צו הפטר לאלתר מחובותיה או לחלופין ביקשה כי בית המשפט יקבע תוכנית פירעון בה תשלם רק 300 שקל בחודש. לטענתה, מצבה הרפואי נכות של 100%, והוצאותיה הרפואיות הרבות, וכן פינויה מביתה שבכפר גלעדי בשל המצב הביטחוני מאז תחילת המלחמה, לא מאפשרים לה לשלם מעבר לסכום זה.

בנוסף ציינה כי הכנסותיה עומדות רק על 6,740 שקל בחודש, ולא כפי שחישב הממונה ובנוסף לכך הם צפויות לרדת בצורה משמעותית לאחר שפנסיית קצבת אובדן כושר עבודה שלה ממנורה מבטחים צפויה להתבטל בקרוב.

בדיון בבית המשפט ציינו נציגי הממונה כי ישנן 5 פיגורים של התשלומים החודשיים על ידי החייבת שמסתכמת בסכום של 5,000 שקל. כמו כן ציינו כי עדיין חסרים מסמכים אותם ביקשו מהחייבת, ביניהן אישור כי לא מתנהל על שמה עסק במס הכנסה וכן הבהרה על תביעה שניהלה בבית הדין לעבודה והפיצוי שקיבלה בעקבותיו.

החייבת טענה כי מדובר בפיגור של 3,000 שקל בלבד בתשלומים החודשיים לקופה, שכן יש נוהל של ממונה לדחיית תשלומים בעקבות המלחמה. בנוסף ציינה כי לא ניתן לדרוש ממנה מסמכים נוספים שכן כל המסמכים שנדרשו בעניין התביעה שניהלה בבית הדין לעבודה, נמצאים בדירתה בכפר גלעדי, והיא כאמור פונתה ממנה בעקבות המלחמה ולא יכולה להגיע לשם במהלך המלחמה לשם מציאתם.

 

תקבל הפטר, מתחשב בפינויה מהבית

 

השופט עופר חיים שורק קבע כי הוא מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לכך שהחייבת תשלם 850 שקל בחודש, לתקופה של 45 חודשים. בנוסף עליה לשלם את חוב הפיגורים של 5,000 שקל עד סוף תקופת התשלומים. 

השופט ציין כי הוא מורה על מתן צו שיקום מתחשב, במסגרתו היא תשלם 43,250 שקל כ-22% בלבד מחובותיה בפריסה ל-3 שנים ו-9 חודשים כתנאי לקבלת הפטר (וזאת מלבד תשלום חוב הפיגורים של 5 אלף שקל כאמור). 

השופט שורק הסביר כי למרות בקשת הממונה להאריך בשנה את תקופת התשלומים עקב מחדליה בהליך, אי תשלום כל התשלומים החודשיים ואי המצאת כלל המסמכים, הוא מקצר את תקופת התשלומים בהשוואה לזו שהוצעה על ידי הממונה, שכן החייבת לא יכלה לשתף פעולה עם הממונה ולהמציא לו את כל המסמכים השופכים אור על מצבה הכלכלי שכן פונתה מביתה. השופט החליט להוסיף 9 חודשים מעבר ל-3 השנים הרגילות לתשלום. "יש לקחת בחשבון כי היא פונתה מביתה, כך שקיים קושי בהמצאת מסמך מסוים" ציין השופט.

השופט הוסיף כי לקח בחשבון את החלטת הממונה שניתנה לאחרונה לפיה צו התשלומים של החייבת הועמד על 1,000 שקל בחודש, כמו כן לקח בחשבון כי בקשתה להקטנתו נדחתה ולא הוגש ערעור מצדה.  יחד עם זאת נלקח בחשבון באופן חלקי טענות החייבת, שלא הוכחו, לגבי הוצאות רפואיות חריגות עליהן אין החזר, בסך של 800 שקל בחודש. השופט ציין גם כי לקח בחשבון את תשלום שכר הטרחה החודשי של 1,000 שקל בחודש.  

השופט קבע כי על החייבת להמציא לנאמן את המסמכים החסרים שפורטו בדיון תוך 60 ימים. השופט קבע כי בכפוף למילוי ההוראות, החייבת תהיה פטורה מחובות העבר שלא ניתן לפרוע מנכסי קופת הנשייה, בהתאם לסעיף 174 לחוק. ההפטר לא יחול על חובות המנויים בסעיף 175 לחוק.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.