סולברג: בן-גביר עשה שימוש פסול במתקני משטרה ושב"ס לתעמולת בחירות

השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, עשה שימוש אסור ברכוש ממשלתי - סירת משטרה ומתקן כליאה - לצורך תעמולת בחירות. כך קובע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית והמשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, אשר הורה לבן-גביר להסיר שני סרטונים שהעלה בחודש שעבר לעמוד הפייסבוק שלו, בקבלו בעיקרה את תלונתו של עו"ד שחר בן-מאיר.

בסרטון הראשון עומד בן-גביר בסירה, לצידו אדם במדי משטרה, והוא נשאל לגבי הצעתו לעונש מוות למחבלים; בן-גביר משיב: "הם יכולים לקפוץ לי. אנחנו ניישם את חוק עונש מוות למחבלים. בין אם בתלייה, בין אם בירייה, את יודעת מה - בין אם בטביעה [מורה בידו לעבר הים], נטביע אותם". בסרטון השני מבקר בן-גביר בבית סוהר לפני חודש הרמדאן, משבח את שינוי המדיניות כלפי אסירים בטחוניים ומוסיף: "אבל אנחנו עכשיו חייבים עוד דבר: מוות למחבלים. הם צריכים להיות מוצאים להורג. בתלייה, בזריקה, בכיסא חשמלי – העיקר להוציא אותם להורג".

פרסום בפייסבוק הפרטי מלמד על מסר פוליטי

סולברג קובע, כי בשני המקרים מדובר בהפרה של חוק תעמולת הבחירות, הקובע: לא ייעשה שימוש, בקשר עם תעמולת בחירות, בכספים או בנכסים מוחשיים או בלתי מוחשיים של גוף [ציבורי כמפורט שם], [ו]לא ייעשה שימוש כאמור במקרקעין או במטלטלין המוחזקים למעשה על ידי גוף  כזה". הוא מסביר, כי "לאיסור כמה תכליות: להבטיח שוויון בין המועמדים בבחירות, כך שבעל תפקיד מכהן לא יהנה מיתרון בגישה למשאבי ציבור; לוודא שנכסי הציבור ישמשו - כפי מטרתם - לטובת הציבור כולו, ולא לטובת מועמד או רשימת מועמדים; ולשמור על אמון הציבור באופי הלא-פוליטי של השירות הציבורי".

סולברג דוחה את טענתו של בן-גביר, לפיה הסרטון הראשון מיועד להרתיע את חמאס ונעשה במסגרת תפקידו. הוא אומר: "אם שר מעוניין לפרסם פרסום רשמי מטעם המדינה, טבעי שיפרסם אותו בחשבון רשמי (שלו או של המשרד). הסרטון בענייננו התפרסם בחשבון הפרטי-פוליטי של בן-גביר, ולא בחשבון רשמי. בלי להתייחס לתוכן הפרסום, מקומו מצביע על כך שהמסר אינו מטעם המדינה, אלא מטעם בן-גביר".

עוד דוחה סולברג את טענתו של בן-גביר לגבי הסרטון השני: "בדומה לסרטון הראשון - לפנינו תעמולת בחירות, וזו התכלית העיקרית של הפרסום. התכליות החלופיות שבן-גביר וסיעתו מציעים, כבוד ויידוע למשפחות השכולות ומענה לחמאס - עשויות להיות תכליות שניתן לייחס למדינה. נקיטתן בפרסום בחשבון פרטי-פוליטי מצביעה על תכלית פוליטית בשימוש בהן. גם מטעם זה אין בהן כדי להחליף את התכלית הגְבֵרָה של תעמולת בחירות".

סולברג מדגיש במישור העקרוני: "פרסום של שר שמטרתו ביטחונית (בכל היבט שהוא), ודאי בשעת מלחמה - תכלית זו של הפרסום עשויה לגבור על תכליות אחרות בפרסום, לרבות תעמולת בחירות. אולם הכל - לפי נסיבות המקרה ולפי המבחנים הרגילים לזיהוי תעמולת בחירות. די כלים וערוצים עומדים להם, לשרי הממשלה, לבטא רשמית עמדות כלפי האויב. חשבון פרטי-פוליטי - לביטוי פרטי-פוליטי נועד; לא לביטוי רשמי".

מותר לפרסם, אבל לא תוך שימוש בנכסי הציבור

בסוגיית השימוש בנכסי הציבור, אומר סולברג על הסרטון הראשון: "הדעת נותנת, כי בן-גביר לא הורה להשיט סירת משטרה לצורך הסרטון, אלא שניצל רגע מסוים במהלך שַיט במילוי תפקידו. אולם כל שַיט כרוך בהוצאה כספית: שכירת סירה, תשלום לצוות שלה וכדומה. בן-גביר ניצל את ההוצאה הציבורית על שַיט בסירת משטרה, וכך יכול היה להימנע מלשכור סירה פרטית כדי להעביר אותו מסר ימי של תעמולת בחירות. ניצול זה - אף הוא בא בגדר שימוש בנכסי הציבור".

גם כאן מוסיף סולברג התייחסות עקרונית: "מובן שנבחר ציבור מעוניין לפרסם ברבים את מעשיו - למען יראו ויבחרו. זכותו לעשות כן. אולם המחוקק קבע גבולות לכך. בסעיף 2א מופיע כלל ברור: נכסי הציבור - אינם אביזר במה בתעמולת בחירות. עבודת נבחר הציבור בלשכתו, סיוריו בשטח וכדומה - למילוי תפקידו לטובת הציבור נועדו. אגב כך אפשר לפרסם תעמולת בחירות, לדוגמה - צילום ברחובה של עיר (בלי נוכחות מה שנחשב לנכסי הציבור וכדומה) או הודעה בלי צילום על מה שנעשה".

לבסוף מציין סולברג, כי ההחלטה ניתנת למעלה מחודש לאחר פרסום הסרטונים ולאחר שכבר "עשו את שלהם" מבחינת תעמולת הבחירות של בן-גביר. הוא אומר, כי ייתכן שבעתיד יהיה מקום לתת צווים ארעיים במקרים דומים, ומביע תקווה שהחלטותיו ימנעו מראש פרסומים אסורים. בן-גביר חויב בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל לבן-שחר ו-4,000 שקל למשרד לביטחון לאומי וליועצת המשפטית לממשלה. את בן-גביר ייצג עו"ד דוד פטר, ואת המשרד והיועצת - עוה"ד ערין ספדי-עטילה וגיא יעקב.