תאונת עבודה שנגרמה בשל רשלנות העובד שנפגע

יובל, נגר שכיר במקצועו, נפגע בעינו במהלך עבודת ניסור בנגריה. כתוצאה מהפגיעה נעדר יובל, למעלה משבועיים, ממקום עבודתו. הפגיעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) כפגיעה בעבודה וליובל שולמו דמי פגיעה בהתאם לחוק.

לאחר ביצוע התשלום, שלח המוסד למעסיקו של יובל, הודעת חיוב להחזרת סכום דמי הפגיעה ששילם המוסד בעד תשעת הימים הראשונים.

מעסיקו של יובל סירב לשאת בחובת התשלום בגין תשעת הימים הראשונים בטענה כי הפגיעה ארעה עקב רשלנותו ואשמתו של יובל, מאחר ולא קיים את כללי הבטיחות בנגריה ולא חבש מסיכת מגן על עיניו. האם צודק המעסיק בטענתו?

תשובה סעיף 82 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), קובע כי תאונה שארעה למבוטח בזמן שנהג ברשלנות ולא מילא אחר הוראה חוקית או הוראה של מעבידו בענין עבודתו לא תיחשב לתאונת עבודה, אלא אם עקב אותה תאונה נפטר המבוטח או נעשה נכה עבודה או לא מסוגל לעבוד, עשרה ימים לפחות, ולולא נהג ברשלנות היתה נחשבת התאונה לתאונת עבודה.

נראה כי במידה והתאונה שארעה למבוטח בזמן שנהג ברשלנות, הוכרה בכל זאת על ידי המוסד כפגיעה בעבודה, למשל כאשר כמו במקרה המתואר העובד לא היה מסוגל לעבוד 10 ימים לפחות, יהא על המעסיק לשאת בתשלום תשעת הימים הראשונים.

סעיף 94 לחוק הקובע כי המעסיק יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תשעת הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה, אינו מסייג את החובה הנ"ל בשום מקרה, גם לא כאשר התאונה ארעה למבוטח בזמן שנהג ברשלנות ובהנחה כמובן שהיא הוכרה בסופו של דבר כתאונת עבודה כאמור לעיל.