אירופה עושה צעד קדימה: צרפת תציע הקמת קרן של 300 מיליארד אירו במטרה לייצב השווקים
בעוד שבארה"ב נמשכים הדיונים לקראת הצבעת הסנאט בהמשך היום לאישורה של תוכנית הממשל, ובעוד מתקבלים דיווחים על התקדמות המגעים בין הצדדים להביא את התוכנית לאישור מחדש בבית הנבחרים האמריקני, נראה כי גם הגוש האירופי מתכונן להתערב בשוק על מנת להביא ליציבות, ואולי אף לסיום המשבר.
לפי דיווח של רויטרס, צרפת מתכוונת להציע לאיחוד האירופי להקים קרן להצלת השווקים בסך של 300 מיליארד אירו, בישיבת ראשי ממשלות האיחוד בסוף השבוע הקרוב. בדומה לתוכנית המוצעת בארה"ב, גם במקרה זה מטרת התוכנית תהיה לספק רשת הצלה לבנקים ומוסדות פיננסיים אחרים.
בראיון שיתפרסם מחר בעיתון 'הנדלסבלט' הגרמני, שואלת שרת האוצר הצרפתית, כריסטין לגרדה: "מה יקרה כאשר חברה קטנה באיחוד האירופי תעמוד בפני איום של קריסת בנקים?". "יתכן ולא יעמדו לרשותה המשאבים הנדרשים להצלתה", הוסיפה. "כאן נכנסת תוכנית ההצלה האירופית, והופכת לאפשרות."
צעד זה של צרפת ואולי אף של האיחוד האירופי, מגיע לאחר מספר פעולות בהן נקטו ממשלות מדינות האיחוד, בנסיון לייצב המצב בשווקים. אתמול ממשלות צרפת ובלגיה הודיעו על
נציין כי המדדים המובילים באירופה סגרו את יום המסחר היום במגמה מעורבת, מדד הדאס מפרנקפורט השיל 0.42% מערכו, מדד הפטסי הלונדוני טיפס 1.16%, ומדד הקאק הצרפתי לקראת הסגירה שינה מגמה, כשמירידה של כ-0.5%, עבר לעליות, וסגר על תוספת של 0.5%.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
