גם מקוב לא יכול באמת לשנות בעידן הפוסט Backdating

בשבוע האחרון, מאז הודעת הפרישה של מנכ"ל טבע , ישראל מקוב, עפו לחלל האוויר עשרות דעות וניתוחים של לא מעט פרשנים, אנליסטים - ולפעמים גם "מקורבים לחברה", שמי יודע - אוליי מצויים רק בדמיונם של כמה עיתונאים. ההודעה הדרמטית נתנה אמנם את אותותיה על המניה, כפי שאפשר היה לצפות, אבל מעבר לכך נדמה, כי רעידת האדמה התקשורתית ותגובות המשקיעים חרגו מעבר לכל פרופורציה. אמירות כמו: "מקוב הלך – לאן הולכת טבע", "אלי הורביץ עשה טעות. טבע עלולה ליפול בעקבות הצעד הזה ולגרור אחריה את כל השוק הישראלי" - מעלות בי, במקרה הטוב, גיחוך קל.

אז על מה כל המהומה בסך הכל?

ישנם משקיעים הסבורים שמנכ"ל מוכשר מוביל לשינוי קל בעלית מחיר המניה. עם זאת, רוב הפעילים הוותיקים איתם תדברו בשוק ההון שלנו תמימי דעים, ומאמינים כי מנכ"ל כושל מוביל לשינוי דרסטי במחיר המניה. במקרה של טבע - הרי מדובר במכונה משומנת הרחוקה מלהיות חברה של אדם אחד. שלמה ינאי, היורש, לא יחולל מהפיכות אלא ילך בדרך של ההנהלה הקיימת. זה לא שינאי לא יכול - זה פשוט מפני שאין לו ברירה. ינאי יפעל כאשר לצידו ימשיכו להוביל אלי הורוביץ, היו"ר שדרכו עובר הכל והמנכ"ל של טבע ארה"ב, ג'ורג בארט האיש שאחראי ליותר מ-50% מהרווח של טבע.

אם אתם שואלים אותי, האם יצליח לטבע עם המנכ"ל החדש? אז התשובה היא - אין לי מושג. אבל דבר אחד בטוח. לעיתונות הכלכלית חלק לא מבוטל בהעצמתם של מנהלי החברות. ברוב המקרים, בעיקר של חברות קטנות ובינוניות, אכן יש למנהלים השפעה ניכרת על התפתחות החברה. אך במקרים של חברות ענק עם מורכבות ארגונית בשילוב עם עמדות ומנהגים כל מנהל יתקשה לבצע שינוי מהותי בחברה.

שוב ושב אנחנו מקבלים הזדמנות לגלות כי מנהלים הם בובה על חוט - הנשלטת על ידי בעלי המניות. אבל יחד עם זאת, עד כמה שיהיו מוכשרים, משקלם בהצלחה או בכישלון הוא קטן. לפיכך, בולטת התגובה הלא רציונלית של המשקיעים סביב סוגיית כסא המנכ"ל. אם משווים את תגובת השוק לתוצאות הרבעון הראשון השני של טבע - לזו שבאה בעקבות הודעת העזיבה של מקוב, הרי שמגלים אבסורד - ברמת האמוציות שהושקעו בעניין השני.

ועוד עניין שכדי להבא לקחת בחשבון - מחיר מניית טבע, מתוקף היותה דואלית, נקבע בניו יורק, ואת הטון קובעים המשקיעים הזרים. במקביל לסערת הרוחות בת"א, קיבלו המשקיעים בניו יורק את עזיבת מקוב באיפוק רב יותר.

בארה"ב של עידן הפוסט backdating כבר מזמן לא מתרגשים מעזיבת מנכ"ל, ושם מתמקדים בתחזיות הביצועים של החברה ובאסטרטגיה העסקית שהיא נוקטת. דוגמא מובהקת לכך היתה HP לאחר שערוריית האופציות ופיטורי היו"ר, פטרישיה דאן. המניה עקפה את תחזיות האנליסטים לרבעון ה-3 ומחיר המניה למרות הכל ניצב בשיא של 6 שנים תוך שהיא מדיחה את מתחרתה הגדולה דל (סימול DELL) מהתואר יצרנית המחשבים האישיים (PC) הגדולה בעולם, לראשונה זה שלוש שנים.

עזבו את הנושא הפרסונאלי - הכלכלה, המשק, המוצר, כוח המכירה ומערך השיווק הם שקובעים עתידן של חברות. העניין האישי במנכ"לים הוא אינו יותר מ"רעש קל" בגרף המניה. ואם אתם רוצים ללמוד על עתידה של טבע - התמקדו בדוחות המפורסמים ב-7.11 בהם תציג החברה את ההכנסות והרווחים יחד עם תחזיות לעתיד, בשוק שהוא מהיותר תחרותיים שיש.

*מאת: אסף מליחי.