עונשים כבדים למואשמים בעבירות בתחום הבלו והמע"מ

בבית המשפט העליון בירושלים לפני כב' השופט א' לוי

ניתן ביום -26.9.2006 המערערים: ג'ק כהן ואח' המשיבה: מדינת ישראל

העובדות

---------

המערערים ג'ק ומרדכי כהן (המערערים) פעלו בשוק הדלק באמצעות חברות אחדות. בכתב אישום שהוגש נגדם הואשמו, כי נמנעו מלשלם בלו על דלקים שמשכו מבתי הזיקוק לנפט [להלן - "בז"ן"], וכי עם יעקב פוליצר (המערער השלישי) עשו שימוש בחשבוניות פיקטיוויות.

בתקופת פעילותם חל צו הבלו על הדלק (הטלת בלו) משנת 1980, אשר בו הוגדר בנזין: "תזקיק פחממני שנקודת הרתיחה הסופית שלו אינה עולה על 205 מעלות צלזיוס".

מונח זה שונה בצו משנת 1990, והוא כלל כל בנזין שנעשה בו שימוש לרכב מנועי. תיקון זה הוחל מפרעית לשנת 1994. אשכול החברות שהפעילו המערערים רכש דלק מבז"ן בין השנים 1998-1994; אך הוא דיווח על כך ושילם בלו על הדלק אך ורק במשך 4 החודשים הראשונים לפעילות.

חרף זאת, המשיכו המערערים לגבות את הבלו מהלקוחות, אשר רכשו מהם דלקים. נוסף על זאת, המערערים פעלו באמצעות חברות ללא רישיון יצרן הדרוש על פי החוק. חובם של המערערים למע"מ הסתכם בסכום מדהים של 127,000,000 ש"ח(!).

באשר לחשבוניות הפיקטיוויות - הואשמו המערערים, כי שקיבלו מהמערער פוליצר, מחברה בבעלותו ומאדם ששמו פאול גולדנברג מאות חשבוניות, אשר העידו שהם רכשו מהם דלקים, כאשר בפועל לא היו עסקאות דלק כלל, והן נועדו לשמש מסווה להעלמתם של תשלומי המע"מ, אשר אותם חבו.

המערערים הורשעו בעבירות המפורטות בכתב האישום ונגזרו עליהם עונשים - כדלקמן: על ג'ק כהן, אשר היה האחראי העיקרי לביצוע העבירות, נגזרו: 12 שנות מאסר בפועל ותשלום קנס בסך 5 מיליוני ש"ח; על מרדכי כהן, אשר הואשם בביצוע העבירות בצוותא, נגזרו 5 שנות מאסר בפועל ותשלום קנס בסך מיליון וחצי ש"ח; על פוליצר נגזרו 4 שנות מאסר בפועל ותשלום קנס בסך 750,000 ש"ח.

המערערים ג'ק ומרדכי כהן ערערו הן על הרשעתם והן על חומרת העונש; והמערער פוליצר ערער על גובה הקנס שנגזר עליו, והמדינה ערערה בעניינו על קולת עונש המאסר.

כב' השופט א' לוי

-----------------

לעניין הבלו - טענו המערערים, כי הבנזין שרכשו מבז"ן היה פטור מבלו משום שנקודת הרתיחה שלו הייתה גבוהה מזו שנקבעה בצו משנת 1980, וכי התיקון לצו משנת 1990 הוא בעל תחולה מפרעית. בית המשפט העליון פסק, כי ממילא יש לפרש את הצו משנת 1980 ככולל גם בנזין שנקודת הרתיחה שלו היא גבוהה מזו שנקבעה; וזאת, מאחר שהחבות בבלו נגזרת ממכלול ההסדרים בתחום הבלו על הדלק והפרמטר של נקודת הרתיחה אינו פרמטר מכריע לעניין זה.

אין סיבה להניח, כי הצו משנת 1980 ביקש לסתור את תכליתו של חוק הבלו ואת צווי הפטור שהוצאו מכוחו ולפטור ממס דלקים, שלא נכללו בהסדרי הפטור המיוחדים שקבע המחוקק, בהסתמך על פרמטר כימי זניח ובלתי מדויק כנקודת רתיחה.

טענות נוספות, אשר לפיהן המערערים לא ידעו כי הם חבים בלו, סותרות הן את העובדה, שהמערערים גבו את הבלו מלקוחותיהם, והן את העובדה, כי במשך 4 החודשים הראשונים הם דיווחו על עסקאותיהם ושילמו בלו, בלי שדרשו אותו חזרה.

לעניין החשבוניות הפיקטיוויות - טענו המערערים, כי אפשר היה להבין מהעדויות שהמערער פוליצר הוא שקיזז חשבוניות פיקטיוויות, אך מכר דלקים בפועל למערערים. בית המשפט העליון פסק, כי מהעדויות הרבות עולה, שלא הייתה כל פעילות עסקית אמיתית בין פוליצר לבין המערערים. עדותו של עד המדינה יובל בר צור הייתה קוהרנטית ומפורטת ואליה התלוו ראיות מסייעות - כגון: עדויות, שעל פיהן כספים, שכביכול שילמו המערערים, חזרו אליהם באמצעות גלגול הכספים דרך חברות קש; או עדות, שעל פיה היו המערערים חייבים לפוליצר כספים רבים, אך פוליצר המשיך למכור להם דלקים, בניגוד לכל היגיון כלכלי; ועוד.

נוסף על זאת - נקבע, כי אפשר להרשיע אדם, הן בעבירת המרמה הכללית המופיעה בחוק העונשין, והן, במקביל, בעבירת מס מסוימת; שכן, כאשר מעשה פלוני הוא עבירה לפי חוקים שונים, ובכלל זה גם לפי חוק מיוחד מכאן ולפי חוק כללי מכאן, אפשר להרשיע את הנאשם בשל כל אחת מן העבירות, ובלבד שלא יוטל עליו עונש יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה.

כן נקבע, כי אפשר להרשיע את המערערים: הן על פי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], ובמקביל הן על פי סעיף 220(5) לפקודה; שכן, המערערים נקטו גם פעולה מסוימת של קיום חשבונות כוזבים, אך גם פעולות מרמה נוספות אשר נועדו להעלים מס.

עוד נקבע, כי היה מקום להרשיע את המערערים בביצוע 226 עבירות, כמספר החשבוניות, אשר בהן עשו שימוש, ולא על פי כמות הדוחות הכוזבים שהגישו לרשויות מס ערך מוסף (33). בסוגיה זו אימץ בית המשפט העליון את דעתו של עורך דין עמיר, ודחה את דעתו של פרופ' נמדר.

לעניין מידת העונש, לא מצא בית המשפט העליון מקום להתערב בחומרת העונש שהוטל על שני המערערים; וזאת - לנוכח חומרתן והיקפן של העבירות הכבדות שאותן עברו.

לעניין המערער פוליצר, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, אשר על פיו ייגזר עליו עונש מאסר בפועל של 5 שנות מאסר בפועל (במקום 4), ותשלום קנס של 500,000 ש"ח (במקום 750,000 ש"ח).

הערעורים של המערערים כהן נדחו.