על כל 1,000 חשבונות בבנקים בישראל - 25 חסומים
לכל 1,000 תושבים בישראל 26 חשבונות מוגבלים בבנקים בממוצע. כך עולה ממחקר של קבוצת BDI-COFACE שדירג את שיעור הצ'קים החוזרים בערים המרכזיות בישראל בחודש אוגוסט 2006,
נציין, כי לקוח אשר לחשבונו חזרו כ-10 צ'קים ויותר בפרק זמן של בין 15 ימים לשנה מוגדר כחשבון מוגבל.
המשמעות היא שהלקוח אינו רשאי למשוך כסף מחשבון זה, לפתוח חשבון צ'קים או להצטרף כמיופה כוח או מורשה חתימה בחשבון של לקוח אחר. יתר על כן, כרטיסי האשראי בחשבון זה מבוטלים. שיעור גבוה של צ'קים חוזרים מהווה אינדיקאטור שלילי המעיד על קשיי נזילות קשים של עסק ועלול (בסבירות גבוהה) להוביל לסגירתו. במחקר זה נבדקו כ-85% חשבונות מוגבלים פרטיים וכ-15% חשבונות מוגבלים של בתי עסק.
תהילה ינאי, מנכ"ל משותף בקבוצת BDI-COFACE מציינת, כי מלבד נזקי המלחמה, הניכרים היטב במצבם של ישובי הצפון, תוצאות המחקר מדגישים שוב את הפער הגדול בין הישובים המבוססים מבחינה כלכלית לבין אלה החלשים. לשם המחשה, מהשוואת נתוני המדד עולה, כי הסיכוי להגבלת חשבון בנצרת, בה מספר החשבונות המוגבלים הוא הגבוה ביותר, גבוה פי 5 מהסיכוי להגבלת חשבון ברעננה, בה מספר החשבונות המוגבלים הוא הנמוך ביותר. משמעות הדבר היא כי על כל חשבון מוגבל ברעננה מוגבלים כ-5 חשבונות בנצרת.
ישובי הצפון בראש הדירוג עם שיעור גבוה של צ'קים חוזרים
מבדיקת קבוצת BDI עולה, כי ביישובי הצפון נמצא שיעור הגבוה ביותר של צ'קים חוזרים ולהם מספר החשבונות המוגבלים הגבוה בהרבה מהממוצע הארצי, העומד על 26 חשבונות מוגבלים (לכל 1,000 תושבים). על פי כלכלני BDI, שיעור החשבונות המוגבלים הגבוה ביישובי הצפון בחודש החולף נובע בעיקרו מהמלחמה שהחריפה את המצב הכלכלי באזור.
מבין הערים שנבדקו על ידי BDI-COFACE נמצאה נצרת כעיר עם מספר החשבונות המוגבלים הגבוה ביותר. לכל 1,000 תושבים בעיר נמצא מספר גבוה של 63 חשבונות מוגבלים- מספר הגבוה בשיעור ניכר של כ-140% מן הממוצע הארצי. אחריה מדורגות קריית שמונה עם 62 חשבונות מוגבלים, ראש פינה עם 58, עפולה עם 57 ובטבריה 53 חשבונות מוגבלים.
עוד עולה מהבדיקה, כי רעננה ממוקמת, בפער גדול, בתחתית הדירוג עם 13 חשבונות מוגבלים בלבד, המספר הנמוך ביותר של חשבונות מוגבלים מבין היישובים שנבחנו. מספר החשבונות המוגבלים ברעננה נמוך בשיעור משמעותי של כ- 50% מהממוצע הארצי. אחרי רעננה בדירוג: ראשון לציון וראש העין עם 16 חשבונות מוגבלים, רמת השרון עם 17 וקריית אונו עם ממוצע של 17.5 חשבונות מוגבלים.
למרות שאינה נמנית על ישובי הצפון ולא ניזוקה באופן ישיר מן המלחמה, הציגה ירושלים מספר גבוה של חשבונות מוגבלים ומדורגת יחד עם ישובי הצפון בראש הדירוג. מספר החשבונות המוגבלים בירושלים עומד על 45 חשבונות (לכל 1,000 תושבים), בדומה לצפת- מספר הגבוה מן הממוצע הארצי בשיעור ניכר של כ-73%.
בבחינת מספר החשבונות המוגבלים לפי אזורים נמצא, כי אזור השרון הוא הבטוח והטוב ביותר עם ממוצע של 20 חשבונות מוגבלים בלבד. אזור הצפון, כיום, הוא המסוכן ביותר ומחזיק בממוצע של כ- 52 חשבונות מוגבלים. כלכלני הקבוצה מציינים, כי למרות שבתל אביב גבוה מספר החשבונות המוגבלים מן הממוצע הארצי, ממוצע החשבונות המוגבלים באזור המרכז כולו נמוך מן הממוצע הארצי ועומד על 22 חשבונות מוגבלים בלבד (לכל 1,000 תושבים).
אזור הדרום מחזיק בממוצע של כ-33 חשבונות מוגבלים לכל 1,000 תושבים ובירושלים והסביבה עומד הממוצע על כ-26 בדומה לממוצע הארצי.
העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית
גילוי מרצון
לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים
מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה
הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.
ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.
כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:
תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- האם גילוי מרצון מכשיר העברות כספים חשודים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.
גילוי מרצון: הזדמנות להסדיר חובות - או מלכודת לנישומים?
רשות המסים השיקה מחדש את נוהל הגילוי מרצון במטרה להחזיר מיליארדים לקופת המדינה ולאפשר לנישומים להסדיר חובות עבר בלי הליך פלילי; טיעונים בעד ונגד, והאם ביטול האנונימיות הוא שגרם לתכנית הנוכחית להיות פחות אטרקטיבית?
גילוי מרצון חזר, והפעם עם פנים חדשות. רשות המסים הכריזה אמש על השקת הנוהל מחדש, שמאפשר לנישומים לדווח על הכנסות או נכסים שלא דווחו בעבר, לשלם את המס המתחייב ולקבל חסינות מהליך פלילי. להרחבה ראו כאן - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי. הרעיון הוא די פשוט: מי שיבוא מרצונו ויסדיר את חובו, לא יועמד לדין. אבל השאלה המתבקשת היא האם מדובר בהזדמנות אמיתית או בתוכנית שתרתיע יותר אנשים מאשר היא תעודד, בעיקר כי מדובר בבקשה שמית ולא אנונימית כפי שהיה בעבר.
הטענות בעד אומרות כי מדובר על כלי חיוני. מצד אחד, המדינה נמצאת בתקופה של הוצאות כבדות: מלחמה ארוכה, התחייבויות תקציביות ותשלומים הולכים ותופחים. גילוי מרצון נותן לממשלה דרך מהירה להכניס מיליארדים לקופת המדינה מבלי להטיל מיסים חדשים על כלל הציבור (כפי שעשתה עם המס על הרווחים הכלואים). מצד שני, גם לנישומים יש כאן רווח ברור: מי שמחזיק הכנסות לא מדווחות יכול להסדיר את מעמדו, לשלם את חוב המס ולדעת שהוא 'נקי' משפטית ולישון טוב בלילה. העובדה שבקשה שלא תאושר לא תשמש נגד הפונה בהליך אזרחי או פלילי מחזקת את הביטחון. כלומר, המידע שנמסר לא יכול לשמש לרעתו, אלא אם הגיע לרשות בדרכים אחרות.
בפועל, חשוב לזכור שהודעת הרשות עוד מציינת כי היא "תוכל לעשות שימוש בכל מידע הקשור לבקשה לגילוי מרצון שהגיע אליה בדרך אחרת, או במקרים שבהם לא שולם המס או שהבקשה לא נעשתה בתום לב, או הוסתר חלק מהמידע הרלוונטי". כלומר, היא לא תוכל לעשות שימוש במידע שנמסר אליה מאותו נישום במידה שהתהליך לא יאושר, אבל אם הוא יגיע אליה מצדדים שלישיים אז היא כן תוכל.
הטענות מנגד,אומרות כי הנוהל החדש פחות אטרקטיבי מהקודמים. הסיבה העיקרית היא ביטול האפשרות להליך אנונימי: בעבר נישומים יכלו לבדוק את מצבם בלי לחשוף זהות, ורק אחר כך להחליט אם להתקדם. כעת הכול גלוי מההתחלה - מה שעלול להרתיע רבים. מעבר לכך, הנוהל הנוכחי לא מבטל באופן אוטומטי קנסות, הצמדות וריביות. כך נוצר מצב שבו חוב ישן יכול לתפוח פי כמה. לדוגמה, נישום שלא דיווח על הכנסה של 100 אלף שקל ב־2015 היה משלם אז כ-35 אלף שקל מס. היום, במסגרת הנוהל, הוא עלול למצוא את עצמו מחויב ביותר מ-70 אלף שקל - אחרי ריבית, הצמדה וקנס גרעון. ומכאן עולה השאלה: העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהם בגילוי מרצון?
- העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?
- רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנוסף, הפעם הודגש כי ניתן להגיש בקשה גם בלי ליווי מקצועי, מה שעשוי להחליש את מעמד רואי החשבון ויועצי המס, אבל גם עלול להותיר נישומים לבד מול הרשות. לכך מצטרפת מגבלה נוספת – הוצאות שכר טרחת המייצג יוכרו לצורכי מס רק בחלקן, מה שיכול להקטין עוד יותר את התמריץ לפעול.
