שני הרוגים, רכב תקוע בצד הדרך - ובית המשפט העליון הכריע: מבטחת ההונדה לא תשלם

שעת לילה, ה-9 במאי 2014. מנוע ההונדה מתחמם, נהגת עוצרת בשולי דרך בין-עירונית. אין מים ברדיאטור. היא ונוסע שישב לצידה מנסים לסמן לרכבים חולפים לעצור. נהג מונית נחלץ לעזרתם, חונה בחלקו על נתיב הנסיעה הימני, ושלושתם ניגשים לתא המטען כדי להוציא בקבוקי מים. ברגע זה, רכב עולה על המדרכה ופוגע בשלושתם. נהג המונית והנהגת מוצאים את מותם. הנוסע שלצידה ניצל, אך נפגע קשות.

מי ישלם?

זו היתה השאלה שהגיעה עד לפסגה השיפוטית - לפני נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, השופטת יעל וילנר והשופטת גילה כנפי-שטייניץ. ועל הדרך, בפסיקה שניתנה ב-5 במרץ 2026, קבע העליון הלכה חדשה שצפויה לשנות את כללי המשחק בין חברות הביטוח.

"מי ישלם?" - שלוש חברות ביטוח ועורכי דין, שנים בבית המשפט

הנפגע הגיש תביעה נגד כולם: נהג הרכב הפוגע (דודו דנוך), מבטחת הרכב הפוגע (הראל), מבטחת המונית (הכשרה) - ומבטחת ההונדה התקועה, כלל חברה לביטוח.

שלוש המבטחות הגיעו בשלב הראשון להסכם פשרה: ישלמו לנפגע בחלקים שווים, ואת החלוקה הסופית ביניהן תקבע הכרעת בית המשפט. המחלוקת: האם ההונדה - שבשולי הדרך, עם מנוע חם ולא מים ברדיאטור - היתה "מעורבת בתאונה" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? אם כן, כלל משלמת. אם לא - הראל והכשרה בלבד.

בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ס' דומניץ סומך) קבעה: ההונדה לא מעורבת. הנפגע לא ביצע "תיקון-דרך" בהונדה, שכן בזמן התאונה הוא רק ניסה להשיג מים לצורך התיקון - לא התחיל בתיקון עצמו. ערעור לבית המשפט המחוזי - והתוצאה התהפכה: המחוזי קבע שהייתה "סמיכות מקום וזמן" מספיקה לתיקון הדרך, ולכן ההונדה מעורבת. כלל - תשלמי.

• עשיתם תאונה ולא ברור מי אשם? הנה "כלל האצבע" להשתתפות בעלויות
• איך סרטון קצר חשף את האמת - מאשם בתאונה, לפיצוי של 16 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כלל עירערה לעליון.

השאלה העקרונית: מה מגלמת חלופת "תיקון-דרך"?

השופטת וילנר, שכתבה את פסק הדין, הציבה בראש הדיון שאלה שהטרידה את בתי המשפט שנים: כאשר מישהו מבצע "תיקון-דרך" ברכבו ונפגע מרכב חולף - האם הרכב שבוצע בו התיקון "מעורב בתאונה"? ומה בכלל הסיכון שחלופת "תיקון-דרך" נועדה לכסות?

"חלופת 'תיקון דרך' לא נועדה לפצות על התממשות סיכון להיפגע מרכב חולף, אלא על התממשות סיכון להיפגע מפעולת התיקון עצמה", קבעה וילנר - ובכך שרטטה גבול שלא היה ברור עד כה בפסיקה.

ההיגיון שמאחורי ההכרעה: כאשר אדם נפגע מרכב חולף, הרכב הפוגע כבר "מעורב בתאונה" ומבטחתו חייבת לשלם - בין אם הנפגע עשה תיקון-דרך ובין אם לאו. אם גם הרכב המתוקן ייחשב "מעורב", תיווצר כפילות שלא משרתת איש. "קשה להניח כי חלופת 'תיקון דרך' נועדה לפצות על התממשות הסיכון האמור של פגיעה מרכב חולף", כתבה וילנר.

• "מעולה, בוא נתקדם": שלוש מילים של סוכן ביטוח עלו להכשרה ביטוח ב-33,000 שקלים
• "גזירה על דור העתיד": לשכת סוכני הביטוח במתקפה נגד רשות ניירות ערך
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

הלכת אלראהב - הלכה שנשתרשה בפסיקה ועכשיו הודחה

הסוגיה לא היתה ריקה מתקדים. בעיית ה"רכב שעצר לתיקון ונוסעיו נפגעו מרכב חולף" טופלה עשרות שנים על בסיס פסיקת עליון משנת 1991 - עניין אלראהב, שם נקבע כי "עצירת הרכב על אם הדרך על-מנת לבדוק תקלה שאירעה בו הייתה בגדר 'שימוש' בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך." מפסיקה זו ינקו בתי המשפט את הגישה שהרכב המתוקן מעורב בתאונה.

השופטת וילנר פסלה את ההישענות על הלכת אלראהב. "פסק הדין בעניין אלראהב ניתן על בסיס התשתית הנורמטיבית שקדמה לתיקון מס' 8", היא כתבה, ותיקון מס' 8 לחוק, שנחקק ב-1990, שינה את הגדרת "שימוש ברכב מנועי" מהיסוד. יתר על כן, ה"שימוש" שנדון בעניין אלראהב - "עצירת רכב על אם הדרך לבדיקת תקלה" - אינו קיים כלל בהגדרה העדכנית של החוק.

דיוני ועדת החוקה, 1990: "אם פגעה בו מכונית אחרת, אין ספק שזו תאונת דרכים"

הראיה החזקה ביותר שמביאה וילנר אינה לגאלית-אנליטית, אלא היסטורית: פרוטוקולי ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת מ-1990, כאשר דנה בהצעת תיקון מס' 8.

שם, בדיון מה-6 במרץ 1990, הסביר מנכ"ל קרנית דאז, עו"ד מ' צלטנר, על מה נועדה חלופת "תיקון-דרך": "מדובר בנזק כתוצאה מעצם פעולת התיקון, כגון שהיתה תקלה בזמן הנסיעה, הנהג עצר באמצע הדרך, פתח את הרדיאטור ומים התפרצו על פניו."

ועוד יותר מפורש - נציג משרד המשפטים, ע' אליצור, אמר בדיון הוועדה: "אם פגעה בו מכונית אחרת, אין ספק שזו תאונת דרכים" - ומכך נגזר שחלופת "תיקון-דרך" אינה נדרשת כלל כדי לכסות פגיעה מרכב חולף, כי היא מכוסה ממילא.

יו"ר הוועדה, ח"כ א' לין, הדגים: "אם עצר את הרכב כדי לתקנו וניתזו עליו מים חמים, לדעת הוועדה מקרה כזה צריך להיות במסגרת החוק, שכן במקרה כזה הרכב שימש למטרות תחבורה ואי אפשר לנתק את הקשר הסיבתי."

ח"כ חיים אורון נתן דוגמה אחרת: "אדם עצר בצד הדרך כדי לתקן תקר במכוניתו, הג'ק נפל והוא נפגע."

כל הדוגמאות שעלו בוועדה - כוויה ממים רותחים, ג'ק שנופל, ברגים שמתזים - הן פגיעה מפעולת התיקון עצמה. אף אחד לא דיבר על פגיעה מרכב חולף.

"הלכה שמייצרת הבחנות מלאכותיות ודקיקות"

לצד הנימוק ההיסטורי, מוסיפה וילנר נימוק תכליתי: ההגדרה הישנה יצרה סבך שיפוטי. "אנו למדים מהמקרה דנן על הכרעותיהן הסותרות של הערכאות הקודמות", כתבה. בעוד כלל טענה שנדרשת "סמיכות ממשית, אמיתית וברורה" לרכב, הראל והכשרה טענו שדי "בסמיכות מקום וזמן" - ושתי הגישות הובילו לתוצאות סותרות.

וילנר עצמה מביאה שני פסקי דין קודמים שבהם לגישתה ייתכן שניתנו תוצאות סותרות: בעניין סולימאן - נהג הלך לקנות סיגריות, חזר ונפגע מרכב חולף - ונקבע שרכבו מעורב. בעניין מוחמד - נהג ירד להניח משולש אזהרה ונפגע מרכב חולף - ונקבע שרכבו אינו מעורב. "ואני תוהה אם אין לפנינו פסיקות סותרות", כתבה בגלוי.

"הדיון בשאלת קיומה של חלופת 'תיקון-דרך' עלול להיגרר מטבעו להבחנות דקיקות ומלאכותיות", קבעה וילנר. "מבחינת מטרת החוק - להעניק פיצוי לנפגע בתאונת דרכים - חוק הפיצויים אדיש לשאלה אם הרכב שבוצע בו לכאורה תיקון-דרך מעורב בתאונה נוסף על הרכב הפוגע."

הנשיא עמית: "בסופו של יום, חברות הביטוח הן בעלות העניין"

נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית הצטרף לתוצאה, אך הוסיף זווית מעניינת. עמית הבהיר כי בסוגיות מסוג זה - כשהנפגע מובטח בכל מקרה - "בסופו של יום, חברות הביטוח וקרנית הן בעלות העניין העיקרי." ומכוח חוק המספרים הגדולים, "פעם תהא זו חברת ביטוח פלונית שתישא בנזק ופעם תהא זו חברת ביטוח אלמונית שתישא בנזק, כך שהנזק יתפזר באופן שווה או כמעט שווה בין חברות הביטוח."

בהערת אגב ביקורתית, הוסיף עמית: "יש להצר על כך שחברות הביטוח מביאות את תביעות השיבוב שלהן... אל בתי המשפט. תביעות אלה יוצרות עומס כבד על בתי המשפט, ויש להניח כי על פי חוק המספרים הגדולים, התביעות מתקזזות או כמעט מתקזזות זו כנגד זו. למצער, ניתן היה לקבוע מנגנון התחשבנות של 'מכה כנגד מכה' או ליצור מנגנון שיטפל בתביעות השיבוב מחוץ למערכת בתי המשפט."

מה קובע פסק הדין לעתיד

בסיכום פסק הדין כתבה וילנר נקודה נוספת: גם לגופה של השאלה - האם בכלל התקיים "תיקון-דרך" - דעתה שלא. "המשיב נפגע בדרכו לחפש מים, על מנת לנסות לתקן באמצעותם את התקלה ברכב. בנסיבות אלו, דעתי היא שגם אם הפגיעה הייתה מתרחשת שלא מרכב חולף, אלא - לדוגמא - מנפילה לבור בכביש, לא היה מקום לראות בה כפגיעה עקב 'תיקון-דרך'." פעולת התיקון עצמה של ההונדה לא החלה כלל - ולפיכך, הכריעה, מטעם כפול.

שלושת השופטים הכריעו פה אחד: ערעור כלל מתקבל. ההונדה אינה מעורבת בתאונה. הכשרה והראל - מבטחות המונית ורכב הפוגע - תישאנה באחריות לפיצוי הנפגע. ללא צו להוצאות, "בשים לב לשאלה המשפטית העקרונית שערעור זה מעלה."