השקיע 80 מיליון ש' בקבוצת רכישה, תבע את הבנק - ויצא בלי כלום

פרדריק מאיר סממה, איש עסקים יליד צרפת שעלה לישראל ב-2012, החליט להשקיע בגדול בשוק הנדל"ן הישראלי. ב-2017 הוא רכש עשר יחידות דיור בפרויקט בנייה שנועד להיבנות בפינת רחובות אבן גבירול ובן סרוק בתל אביב, הידוע בשם המסחרי אינפינטי או סומייל - ארבע מה באופן פרטי ושש באמצעות חברה שבבעלותו. כחודשיים לאחר מכן הוא הוסיף ורכש גם את קומת המסחר בפרויקט. הסכום הכולל: כ-80 מיליון שקל, בתמורה להנחה של 20% על הרכישה במזומן - הון עצמי מלא, ללא הלוואה.

הפרויקט קודם במסגרת קבוצת רכישה שארגנה קבוצת חג'ג'-סומייל (אך לא היתה חלק ממנה), ובנק מזרחי טפחות שימש הבנק המלווה. זמן קצר לאחר ביצוע הרכישות הבין סממה, כך לדבריו, שהעסקה לא כדאית לו כפי שחשב, וביקש לעבור ממסלול הון עצמי למסלול ליווי בנקאי, שיחזיר לו חלק גדול מהכסף ששילם מראש, תוך שהתשלומים הנותרים ישולמו בהתאם לקצב הבנייה.

פנייתו הראשונה בנושא לבנק היתה במרץ 2018. חשבון הליווי עצמו נפתח רק באפריל אותה שנה. הבנק הסביר שלא ניתן לבצע מעבר לפני שנפתח החשבון ולפני שהתובעים הפקידו את יתרת הסכום שעליו התחייבו - כ-37 מיליון שקל נוספים. במאי 2019 חודש הטיפול בבקשה, ולאחר חילופי מסמכים ממושכים אישר הבנק בנובמבר 2019 את המעבר לחברות של סממה, והשיב לחשבונן כ-23.3 מיליון שקל. אלא שבכל הנוגע לרכישותיו הפרטיות של סממה, הבנק ביצע את ההחזר רק בינואר 2024, ולאחר שהפרויקט עבר ממתכונת של קבוצת רכישה למתכונת יזמית.

בדצמבר 2020 הגיש סממה תביעה נגד הבנק. הוא טען שהבנק עיכב את הטיפול בבקשתו ממניעים פסולים. לדבריו, כספיו שימשו בסיס לאישור הליווי לפרויקט כולו, הם שימשו כבטוחה לבנק עצמו, ובוצע סבסוד צולב, כלומר כסף שלו מימן חברי קבוצה אחרים. על אלה הוא גם הוסיף טענות של רשלנות, הפרת חובת גילוי, הטעיה, ועשיית עושר שלא כדין. הוא עתר בדרישה לפיצוי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

"אין לי אלא להביע פליאה על טיעון זה"

השופטת רחל ברקאי, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ניתחה את המחלוקת בפסק הדין שפרסמה, ודחתה את התביעה מכל וכל בהכרעתה, שניתנה באחרונה. ראשית קבעה השופטת נקודה עקרונית חשובה: סממה עצמו הצהיר בדיון ובסיכומים שאין לו כל טענה כנגד הבנק בגין הבחירה הראשונית לרכוש בהון עצמי,ולכן השאלה הזו לא היתה שנויה במחלוקת כלל. לגבי העיכוב בחברות, קבעה השופטת שהוא נבע בעיקרו מאיחור בהמצאת מסמכים מצד התובעים עצמם: "רק לאחר שהשלימו החברות את המצאת כל המסמכים הנדרשים... רק אז השלים הבנק את המעבר של החברות למסלול אשראי".

לגבי הרכישות הפרטיות של סממה, הממצא היה ברור: בעוד שהחברות קידמו את המסמכים שלהן, סממה עצמו נטש את הטיפול בבקשתו לכמעט שנה תמימה. כשחידש אותה ביולי 2020, הפרויקט כבר היה בקשיים, קבוצת הרכישה היתה בהפרה יסודית מול הבנק, והיתר הבנייה עדיין לא הוצא. "הבנק לא היה מחויב להעמיד אשראי למי מיחידי הקבוצה בגין הפרויקט", כתבה השופטת, "והתנהלות זהירה מצדו חייבה אותו שלא להגדיל את חשיפתו הכספית".

את הטענה החמורה ביותר, שלפיה כספי סממה שימשו לסבסוד חברי קבוצה אחרים, הפריכה השופטת בעיקר דרך עדותו של רו"ח יניב עמר, חשב קבוצת חג'ג', שהעיד מטעם התובעים עצמם. עמר אמר בפה מלא בדיון: "אנחנו לא עושים, אסור לעשות מימון צולב לפי החוק. אין כזה דבר מימונים צולבים. מי שיעשה מימון צולב, הוא גם יישב בכלא על זה בסוף". גם טענת הסבסוד הצולב שהתבססה על דו"חות אפס של המפקח לא התקבלה. "טענות קשות אלו אל מול הבנק היה נכון לבסס בחוות דעת מומחה... התובעים לא הגישו כל חוות דעת מומחה בנדון", נכתב בהכרעת הדין. חוות הדעת היחידה שהגישו עסקה בכימות הנזקים בלבד, ולא בנושא מבנה המימון בקבוצות רכישה.

לגבי הטענה שמעבר הרכישות הפרטיות בוצע בסוף גם ללא הגשת מסמכים נוספים, השיבה השופטת בחריפות כי, "אין לי אלא להביע פליאה על טיעון זה שכל כולו חוטא לאמת... שהרי השינוי במסלול השקעותיו של התובע נעשה בעקבות מעבר הפרויקט ממתווה של קבוצת רכישה למתווה של פרויקט יזמי... ועל כן ורק בשל כך לא היה עוד צורך במסמכים!!!"

500 אלף שקל הוצאות

בשורה התחתונה, קבעה השופטת כי, "הבנק לא חטא בחוסר תום לב או בעשיית עושר שלא כדין וטענות התובעים בנדון נטענו ללא כל פירוט וביסוס עובדתי". נזקים כלשהם שנגרמו לתובעים, כתבה השופטת, "אינם אלא פרי הסיכון אותו לקחו התובעים, עת בחרו להצטרף לקבוצת הרכישה ולממן את רכישתם עם הון עצמי".

התביעה, שנקבעה על 21 מיליון שקל, נדחתה במלואה. על סממה ועל החברות שבשליטתו הוטל לשאת, ביחד ולחוד, בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עורך דינו בסכום כולל של 500 אלף שקל.