לא חשבנו שנכתוב את המילים האלה אבל לפעמים המציאות מפתיעה לטובה - מגיע שאפו להסתדרות ולעומד בראשה ארנון בר דוד. יו"ר ההסתדרות אמר היום במהלך מסיבת העיתונאים על הסכם השכר "תמיד מבקרים אותנו על התוספת האחוזית שמעדיפה את הבכירים - הפעם התוספת היא שקלית וזה בא לטובת אלה שהשכר שלהם נמוך". 

במסגרת ההסכם חדש במגזר הציבורי השכר של העובדים יעלה ב-11% במספר פעימות לאורך 5 שנים. 170 אלף עובדים ייהנו מכך. סייעות במשרה מלאה יקבלו תוספת מינימלית של 13% וירוויחו שכר של עד 8,000 שקל ברוטו. אבל ההסכם הזה יעלה למשק 12.2 מיליארד שקל.

ארנון בר דוד צודק. ביקרנו את ההסתדרות לא אחת על כך, ובר דוד הפנים את הביקורת - וגם הקשיב. בהחלט בשורה טובה לציבור. מדובר על תוספת שקלית של 500 שקלים (כחצי מכל התוספת) תשפיע הרבה יותר לטובה על אלה שהשכר שלהם נמוך יותר. הנה ההסבר: בדרך כלל ועדי העובדים, וגם ההסתדרות לאורך ההיסטוריה של המדינה, מתעקשים לקבל תוספת לשכר באחוזים. המשמעות של תוספת שכזו היא שמי שהשכר שלו מראש גבוה יותר יקבל יותר כסף מאשר מי שהשכר שלו נמוך. למשל: אם מגיעים להסכם שכר של תוספת אחוזית של 6% לשכר, אז עובד במגזר הציבורי עם שכר של 25 אלף שקלים מקבל עוד 1,500 שקל למשכורת ואילו עובד שהשכר שלו 7,000 שקל מקבל תוספת של רק 420 שקל. זה מה שקרה בהסכמים הקודמים, וזו בעיה. הפעם - ההסתדרות הסכימה לכך שכחצי מהתוספת תהיה שקלית - לכולם אותו דבר. ולכן, אותו עובד שמרוויח הרבה התוספת של אותם 500 שקלים היא רק 2% תוספת לשכר, ואילו העובד מהמעמד הנמוך מקבל תוספת של 7% לשכר. 

הבעיה במודל השכר במגזר הציבורי - אין לעובדים תמריץ לעבודה קשה, וזה לא משתנה גם בהסכם החדש

ובכל זאת, אפשר בהחלט לשאול, מדוע אותם אלה שמקבלים שכר גבוה, בכלל צריכים לקבל את התוספת. האם היא מתקבלת בתמורה לשיפור בפריון העבודה שלהם? גם בהסכם השכר הנוכחי, התשובה לצערנו שלילית. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר שהעובדים בדרגות הבכירות לא יקבלו כלל את התוספת הזו (כי הם הרי לא באמת צריכים אותה) ומהבחינה הזו יש כאן אמירה חברתית חשובה, אבל עדיין - שינוי מהותי לא הגיע. יש אמנם במגזר הציבורי תוספות תמרוץ כלשהי אבל זה בקטנה, בשוליים, זה לא גורם לעובדים בשירות הציבורי לעבוד טוב יותר. אדם במגזר הפרטי שעובד טוב יותר יכול לקבל תוספת לשכר, יעלו לו את השכר אם הוא יעבוד קשה ויוכיח את עצמו. אבל במגזר הציבורי? זה לא משנה אם תהיה העובד המצטיין או העובד הכי גרוע - זה לא ישפיע כמעט, אם בכלל, על השכר. ולכן - אין לעובדים סיבה לעבוד קשה יותר. זו בעיה מהותית במגזר הציבורי וגם הפעם משרד האוצר לא הצליח להוביל שינוי משמעותי. הורחבה במעט היכולת של המדינה לצ'פר עובדים מצטיינים, אבל כאמור, זה בשוליים.

• בעקבות לחץ מהמשק: פיקוד העורף מעדכן הנחיות
• ההסתדרות תעניק מענק סיוע של 7000 שקל לחברי הסתדרות שפונו מבתיהם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אלו הישגים הן הצליח האוצר להשיג לטובת אזרחי ישראל?

מנגד, צריך לומר, משרד האוצר צריך שקט תעשייתי. מהומות, הפגנות, שביתות עובדים, זה דבר בעייתי. כל יום של שביתה פוגע במשק על פי ההערכות במיליארד שקל. גם בהסתדרות יודעים ומכירים את ה'שוט' החזק הזה כנגד המדינה והם לא מהססים להשתמש בו. לכן, האוצר צריך לבחור את המלחמות שלו והוא החליט לוותר בנקודה של תמריצים חיוביים לשכר (מן הסתם גם בגלל הרפורמה המשפטית ואי הוודאות כעת במשק). עוד נקודה חשובה נוספת של האוצר היא שלמעשה אסור להסתדרות לשבות עד שנת 2028, על כלום. "יש להם קופסא של כסף וכל סקטור שירצה משהו, ההסתדרות צריכה לתת לו את זה מתוך הקופסה" אומרים לביזפורטל גורמים באוצר.

האוצר כן הצליח להכניס שינויים מסוימים, שיפורים טכנולוגיים בהסכמת ההסתדרות ובלי שביתות, והתקווה היא שדברים כאלה ילכו וייכנסו יותר ויותר למגזר הציבורי. טכנולוגיה היא העתיד ולא ייתכן שמשרדים ממשלתיים יישארו 'תקועים בעבר' רק כדי לא להכעיס את העובדים. אז כן, מדובר על תהליך הרבה יותר איטי ממה שהיו רוצים לראות במשרד האוצר, אבל זה עדיף מכלום.

ומה לגבי פיטורי עובדים?

גם בנושא היכולת של הממשלה לפטר עובדים האוצר הצליח להכניס קצת שינויים. זה בקטנה, זה עוד לא מספיק בכלל, אבל זו התחלה. אף אחד כמובן לא רוצה לראות סתם פיטורים אבל אדם שעובד במגזר הפרטי יפוטר אם לא יעבוד - וזה תמריץ מאוד משמעותי לעבודה קשה. במגזר הציבורי יש הרבה מאוד "אבטלה סמויה" (וכל מי שעבד מול משרדי הממשלה והשלטון המקומי הרגיש זאת על בשרו). כי אי אפשר כמעט לפטר עובדים גרועים. 

• הישראלים אוהבים להמר: מעל 2 מיליארד שקל הכנסות במחצית הראשונה של 2025
• דיסקונט יתן לכם 25 שקל בחודש וירוץ לעשות קמפיין באיילון
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות

האוצר הצליח להגדיל בכמה אחוזים את ה"גמישות הניהולית" - כלומר את היכולת לפטר עובדים לא מתאימים. אפשר גם יהיה לנייד עובדים ממקום למקום ולשנות הגדרות "במקרה הצורך". מדובר אמנם על הגדרות מעט מעורפלות, אבל בכל מקרה זה שיפור לעומת מצב שבו כמעט אי אפשר לפטר את העובדים ולעשות שינויים, ובנקודה הזו למשרד האוצר יכול לסמן וי של הצלחה לטובת רוב הציבור בישראל - שצורך את השירותים של המגזר הציבורי וצריך שהם יהיו הרבה יותר טובים. זה אמור להיות מובן מאליו אבל נגיד את זה בכל זאת - עובדים במגזר הציבורי מטרתם לשרת את כל אזרחי המדינה. לא המדינה מטרתה לשרת את העובדים. המדינה היא לא ארגון משאבי אנוש גדול. היכן שיש ביזבוז - לא צריך להחזיק סתם עובדים בכח. אבל ארגוני העובדים הפכו את המשוואה. מבחינתם, העובדים היא המטרה והציבור הרחב לא חשוב. כאמור, כעת, יש כאן הישג חשוב לטובת שאר האזרחים (אלה שלא עובדים במגזר הציבורי).

למה מדובר על הסכם ל-10 שנים? הרי אמרו שזה הסכם ל-5 שנים

והנה אולי הנקודה שאותה מנסים באוצר לטשטש, כדי לא לתקוע אצבע להסתדרות בעין. ההסכם נחתם לתקופה של 5 השנים הבאות, אבל גם ב-5 השנים האחרונות לא היה הסכם שכר במגזר הציבורי. ולכן אם מסתכלים על אותה תוספת כוללת של 11% לשכר, מדובר בערך על 1% לשנה. זו תוספת נמוכה משמעותית ממה שבהסתדרות חלמו עליה, וטובה יותר ממה שהמדינה חלמה עליה בחלומות הטובים ביותר שלה. ומהבחינה הזו - משרד האוצר הצליח להביא הישג מכובד לטובת הציבור, שיעלה למשלם המסים פחות כסף.

מדובר על תוספת של כ-2.2 מיליארד שקל בשנה. לא מעט כסף כמובן אבל שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר היום במהלך מסיבת העיתונאים שהוא שוחח הבוקר עם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון והנגיד אמר לו שהתוספת התקציבית בהסכם נמוכה משמעותית ממה שהעריכו בבנק ישראל במסגרת התחזיות שלהם. ואם בנק ישראל חוזר ואומר שהתקציב אחראי ונמצא מספיק רחוק מיעד הגירעון - אז ניתן רק לומר, הלוואי שזה נכון, וכל הכבוד למשרד האוצר.