מפעלי-העל של תעשיית הרכב וידאו

מפעלי הרכב הכי מרשימים בעולם, אחראיים להרכבתן של מאות אלפי מכוניות, לתעסוקתם של עשרות אלפי איש באופן ישיר ומאות באופן עקיף ומתפרשים על שטחים עצומים
עמרי ספיר |

אני זה ההוא מסעיף 6יצרניות הרכב מייצרות עשרות מיליוני מכוניות מדי שנה. הגדולות שבהן מייצרות כמה מיליונים לבדן. בשביל לייצר מסה כזו של כלי רכב, נדרשים לעתים מפעלי-ענק המעסיקים אלפי ועשרות אלפי עובדים ופועלים ומביאים לעולם מאות אלפי מכוניות בשנה. רבים מאותם מפעלים שייכים ליצרניות הגדולות בעולם – טויוטה, ג'נרל מוטורס, פולקסווגן ושות' – שנוטות לבזר את פעילותן בין ארצות ואזורים שונים, אך לא תמיד. קבלו כמה מפעלים מרשימים במיוחד.

1. מטה פולקסווגן בוולפסבורג

פולקסווגן היא היצרנית השלישית בגודלה בעולם ולקונצרן, כפי שאתם בוודאי יודעים, ישנה פעילות ענפה ברחבי העולם מסין הודו מלאזיה, דרך דרום אפריקה ועד ברזיל וארגנטינה. אך המפעל הכי גדול שלה, שוכן לצד מטה פולקסווגן בעיר וולפסבורג שבגרמניה. פולקסווגן מצהירה שמדובר באחד המפעלים הכי גדולים בעולם, אך ממאנת לגבות את ההצהרה במספרים. ניתן להעריך שהמפעל פולט אל כבישי העולם בכל שנה, כחצי מיליון מדגמי פולקסווגן השונים. על כך אחראיים – שימו לב – 98,564 עובדים ופועלים. המתחם העצום מתאפיין במראה תעשייתי-מכוער-טיפוסי והוא מפורסם, בין השאר, במראה "המרנין" של 4 ארובות הענק שלו. אבל זה לא הכל – במתחם העצום תמצאו גם את 'עיר המכוניות' (או אוטושטאט – Autostadt) – מרכז המבקרים המרשים שכולל גם שני מגדלי חנייה אוטומטיים ומרשימים המשמשים לאחסון מכוניות.
 
 
מי צריך ביקור במפעל כשיש את יוטיוב

חוץ מהמטה בוולסבורג, פולקסווגן גם בונה מפעל חדש בסין שמתוכנן להציג כושר ייצור של 300,000 מכוניות בשנה. תוסיפו לזה כמה מפעלים ממש לא קטנים של אודי (במטה באינגולשטאט עובדים 35,368 איש), סקודה ופולקסווגן במדינות נוספות – ותקבלו הסבר הולם לכך שמדובר ביצרנית שרוצה להיות הכי גדולה בעולם, ומהר.

2. ג'נרל מוטורס
בשביל להיות יצרנית הרכב השנייה בגודלה בעולם (עד לא מכבר, הגדולה בעולם), מן הראוי שלג'נרל מוטורס יהיה מערך עצום של מפעלים. בשונה מהמוזכרות האחרות ברשימה, קונצרן הענק האמריקני מחלק את ייצור המכוניות לכמות נרחבת של מפעלים. שלא תבינו לא נכון – רבים מהמפעלים הללו זכאים לתואר 'עצום' בכל קנה מידה – למעט קנה המידה שלנו בכתבה הזו. למשל, מפעל של ג'נרל מוטורס בעיר ספרינג היל, טנסי, מייצר בין השאר קרוב ל-700,000 יחידות הנעה בשנה, ומשתרע על פני שטח של 8.5 קמ"ר – שטח הגדול יותר מהעיר בת-ים. בתחומי המפעל שלה בדטרויט נמצאים כ-67 דונמים של שמורת טבע.
 
 
העיר פלינט, מישיגן, בימים טובים יותר

אבל הפגיעה הקשה שספגה החברה ב-2009, עת הכריזה על פשיטת רגל, מורגשת גם כיום. רבים ממפעלי החברה נסגרו או שצומצמה פעילותם. בעיר פלינט, מישיגן, מקום הולדתה של ג'נרל מוטורס (ואחת הערים האומללות כלכלית בארה"ב כיום), מחזיקה החברה מספר מפעלים. אבל את המפעל הכי מפורסם בעיר, ואחד המפורסמים בצפון אמריקה – ביואיק סיטי – היא סגרה ופינתה לחלוטין. במפעל החברה במדינת אינדיאנה, למשל, מוצע למכירה קמ"ר של אדמה – כשליש מהשטח שבבעלותו. מפעל בעיר ג'יינסוויל שבוויסקונסין, שנחשב לאחד הגדולים של החברה בארצות הברית, נמצא כיום במצב "המתנה". והבעיה קיימת גם אצל חברות הבת – אופל, שכבר סגרה מפעל אחד בבלגיה והיא בדרך לסגירת מפעל נוסף בגרמניה.

3. תעשיית הרכב הסינית
לא הזכרנו זאת עד עכשיו, אבל את המספרים והנתונים הנדרשים ליצירת כתבה כמו זאת – קשה למצוא. המצב חמור פי כמה כשמגיעים לתעשיית הרכב הסינית, שמתאפיינת במספר רב של יצרניות שאף אחד לא ממש מכיר מעבר למסך הברזל, שרבות מהן מייצרות בכלל מכוניות של יצרניות מהעולם תחת הסכם שיתוף פעולה, ואחרות עושות זאת ללא הסכמה. ברחבי המדינה פזורים עשרות מפעלים המייצרים יחדיו קרוב ל-20 מיליון מכוניות בשנה. היצרניות הגדולות ביותר הן דונגפנג (Dongfeng), שבין השאר משתפת פעולה גם עם קיה, ניסאן ועם פיג'ו-סיטרואן. היא, וכן חברות כמו SAIC (בין השאר גם בעלת הבית של MG), גרייט וול, ג'ילי, צ'רי, BYD ועוד – מתהדרות בנתוני מכירות של למעלה ממיליון כלים האחת, בכל שנה.
 
 

4. טויוטה – זה לא מפעל, זו עיר
אתם יודעים שאתם מסתכלים על היצרנית הכי גדולה בעולם (לשנת 2012) כשאתם שומעים על טויוטה. לא, לא היצרנית – אנחנו מתכוונים לעיר בשם טויוטה שביפן. ככה זה כשמטה היצרנית ותריסר מפעלים שוכנים כולם באותה עיר – שעד לשנת 1959 נקראה בכלל קורומו (Koromo). אחד המפעלים, שלמען האמת שוכן בעיר שונה אך קרובה מאוד, מייצר 541,000 מכוניות בשנה ומעסיק 11,622 עובדים.
 
 
ככה מצליחים 7,500 פועלים לייצר 315,000 מכוניות בשנה (מפעל טויוטה בקנדה)

אבל היצרנית הכי גדולה בעולם לא מסתיימת כאן. למעשה, לטויוטה יש מספר לא מבוטל של מפעלי-ענק ברחבי העולם. ביניהם תמצאו את המפעל שלה בקנטאקי, ארצות הברית, שנחשב לגדול בצפון אמריקה ומייצר 315,000 מכוניות בשנה (אך מסוגל ללמעלה מחצי מיליון); המפעל של טויוטה בתאילנד מעסיק 16,792 פועלים שמייצרים ביחד 508,000 כלים; בסין, מפעל משותף עם FAW המקומית מייצר 499,000 מכוניות ומעסיק 12,828 עובדים.

5. מפעל אוטו-ואז בטוליאטי
העיר טוליאטי (Tolyatti, או Togliatti) שברוסיה קרויה בכלל על שמו של פוליטיקאי איטלקי שתיווך בין פיאט לחברת אוטו-ואז (AvtoVaz, בין השאר בעלת הבית של לאדה) להקמת מפעל משותף. לימים, שיתפו הרוסים פעולה (ועדיין משתפים, במפעל אחר באותה עיר) עם ג'נרל מוטורס וכיום שולטת שם שותפות רנו-ניסאן. זהו מפעל הרכב הגדול ברוסיה והוא נחשב לשני בגודלו בעולם. שטחו משתרע על 6 קמ"ר, מתוכם 4 מיליון מ"ר שטח בנוי. יש בו 300 ק"מ של מסועים ואורכו של פס ההרכבה הראשי הוא קילומטר וחצי. באלו מורכבות 545,450 מכוניות בשנה. המפעל מעסיק 74,800 פועלים ואחראי לפרנסתם (העקיפית) של כ-2 מיליון תושבים.
 
 

אגב פרנסה – המסים המגיעים מהמפעל אל הרשויות אחראים לכ-40% מתקציב העירייה (כשלצורך העניין, נאמר שהעיר מעט יותר מאוכלסת מתל אביב), ל-20% מתקציב המחוז בו היא שוכנת ול-1% מהתקציב של רוסיה בכלל. מרשים, כבר אמרנו?

6. מפעל יונדאי באולסן
כמו שכבר אמרנו, ברבים מהמקרים קשה להשיג מספרים הקשורים לתפוקה ולגודלם של המפעלים השונים. כל חברה סופרת את זה אחרת, ולא כולן רוצות לחלוק את כל המידע – לא בקלות, לפחות. אבל דבר אחד ברור לכולם – מפעל הרכב הגדול ביותר בעולם שייך ליונדאי, והוא ממוקם בבירת התעשייה הדרום קוריאנית, אולסן (Ulsan). המתחם משתרע על 5 קמ"ר צנועים (בהשוואה לרוסי שבסעיף הקודם) ומעסיק "רק" 34,000 עובדים. העובדה שיש למפעל נמל משלו, שמסוגל לאכלס 3 ספינות מסע בו זמנית, מסגירה את הנתון המרשים באמת. יכולת הייצור שלו עומדת על – שימו לב – למעלה ממיליון וחצי מכוניות בשנה. כלומר, כמעט פי 3 מהמקום השני. ואמרו וואו.
 
 
עזבו את זה שבחניון הייצוא במפעל של יונדאי יש כ-3,500 מקומות חנייה. נסו למצוא את המזח הזה בתמונה הראשית, ותבינו מה זה מפעל גדול באמת (רמז, הביטו בקצה העליון של התמונה)

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ביטוח לאומי
צילום: Shutterstock

ביטוח לאומי מסרב להיות אחראי על בדיקות תגי הנכים

המוסד לביטוח לאומי - "העומסים חריגים, הוועדות מטפלות ב-600 אלף תיקים בשנה"

רן קידר |

הצעה שמופיעה בטיוטות חוק ההסדרים לשנת 2026 מבקשת לבצע שינוי דרמטי בתהליך הנפקת תגי חניה לנכים: ביטול הבדיקות הרפואיות הישירות ברשות הרישוי של משרד התחבורה, והעברת הסמכות להחליט על הזכאות לגופים אחרים, בעיקר הביטוח הלאומי, משרד הביטחון ומשרד העבודה והרווחה. במקום בדיקה חדשה בכל בקשה, המערכת תסתמך על אישורים רפואיים קיימים שכבר ניתנו לאותם אנשים במסגרת קצבאות נכות או שיקום.

הביטוח הלאומי מתנגד נחרצות. המוסד טוען שהוועדות הרפואיות שלו מטפלות כיום בכ-600 אלף תיקים בשנה, מספר שיא שנובע בעיקר מהשלכות מלחמת “חרבות ברזל”, תביעות מילואימניקים, נפגעי פעולות איבה ומשפחות חטופים ונעדרים. הוספת מאות אלפי בקשות לתגי חניה תגרום לעיכובים של חודשים ארוכים, ודווקא האנשים שהתג נועד לסייע להם,  נכים קשים, חולים כרוניים וילדים עם מוגבלות – יישארו ללא פתרון ניידות מיידי.

תגים מזוייפים

בישראל חל זינוק חסר תקדים במספר תגי הנכה. ב-2020 עמד המספר על כ-90 אלף תגים פעילים; כעת הוא הגיע כ-660 אלף גידול של פי 7.5 בחמש שנים בלבד. חקירות משטרה ודוחות מבקר המדינה חשפו כי עשרות עד מאות אלפי תגים הונפקו במרמה, באמצעות מסמכים רפואיים מזויפים או “רופאים מומחים” שחתמו בתשלום. התוצאה בשטח: חניות נכים תפוסות על ידי מי שאינם זכאים, ונכים אמיתיים נאלצים לחפש חניה רחוק או לוותר על יציאה מהבית.

במהלך השנה פרסם משרד התחבורה נוהל חדש וקשוח יותר להנפקת תגים, שכלל דרישה למסמכים עדכניים וביטול חידושים אוטומטיים. אולם יישום הנוהל נדחה שוב ושוב, וההצעה הנוכחית בחוק ההסדרים נתפסת כניסיון לעקוף את הבעיה הבירוקרטית על ידי העברת האחריות לגוף אחר.

הביטוח הלאומי מדגיש שוב ושוב כי “תגי חניה לנכים אינם בסמכותנו ואינם חלק מהמשימות שלנו”. נציגי המוסד אמרו בדיונים בכנסת שהעומסים כבר כיום חריגים, וקליטת הנושא תפגע קודם כל באוכלוסיות המוחלשות ביותר. מנגד, משרד האוצר ומש משרד התחבורה טוענים שהשינוי יחסוך כסף ציבורי, יקטין משמעותית את הזיופים ויאפשר בדיקה מחודשת שיטתית של כל התגים שהונפקו בעשור האחרון. לפי הערכות פנימיות, שלילת התגים הלא-כשרים עשויה להחזיר לשוק מאות אלפי מקומות חניה ייעודיים. בחלק מגרסאות ההצעה נקבע גם שתושבי חוץ ומי שאינם זכאי קצבה מביטוח לאומי או ממשרד הביטחון ימשיכו להיבדק במשרד התחבורה – כדי למנוע ניצול נוסף של הפרצה.

בנימין נתניהובנימין נתניהו
פרשנות

האם נתניהו יקבל חנינה מהרצוג? תרחישים וסיכויים

הבורסה סבורה שתינתן חנינה - השוק בדר"כ צודק, אבל יש גם זוויות אחרות

מנדי הניג |

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש בקשה רשמית לחנינה מנשיא המדינה יצחק הרצוג. הבקשה, שהועברה דרך עו"ד עמית חדד, כוללת מכתב אישי ומסמך מפורט ונשלחה למחלקת החנינות במשרד המשפטים לקבלת חוות דעת. בבית הנשיא הדגישו כי מדובר בבקשה חריגה ביותר שתיבחן בכובד ראש. 

בבקשה, כתב נתניהו כי "האינטרס האישי הוא לנהל את המשפט, אך האינטרס הציבורי מורה אחרת". במכתב שצירף הוא הסביר: "בשנים האחרונות התגברו המתחים והמחלוקות... אני מודע לכך שההליך בענייני הפך למוקד להתנצחויות עזות". לדבריו, "על אף האינטרס האישי שלי לנהל את המשפט ולהוכיח את חפותי, אני סבור שהאינטרס הציבורי מורה אחרת". נתניהו חתם את בקשתו בכך שסיום ההליך יסייע להפחית את המתח הציבורי: "מול האתגרים הביטחוניים וההזדמנויות המדיניות... אני מחויב לעשות כל שביכולתי לאיחוי הקרעים ולהשבת האמון במערכות המדינה".

הרקע כולל לחץ בינלאומי כבד - בעיקר איגרת רשמית ששלח נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להרצוג, ופילוג פנימי עמוק שמלווה את המשפט כבר שמונה שנים. 

כיצד פועלת סמכות החנינה בישראל

סמכות החנינה מעוגנת בסעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה ומעניקה לנשיא סמכות בלעדית לחון, להפחית עונש, לקצוב מאסר או להמירו. מבחינה טכנית אפשר להעניק חנינה גם לפני גזר דין, אך מדיניות בית הנשיא קובעת באופן עקבי כי הבקשות נשקלות רק לאחר סיום כל ההליכים, כולל ערעורים. החריג הבולט היחיד בעשורים האחרונים היה חנינת בכירי השב"כ בפרשת קו 300 (1986), שהתבססה על שיקולי ביטחון המדינה והכללת הודאה חלקית והתפטרות.

במקרה של נתניהו הבקשה מוגשת לפני הכרעת דין, דבר שהופך אותה ליוצאת דופן במיוחד מבחינה נורמטיבית.

למה יש לחץ חזק על הרצוג דווקא עכשיו?  מדובר על לחץ מבפנים ומבחוץ. לחץ בינלאומי חסר תקדים שנובע מאיגרת טראמפ, שפורסמה במלואה, שטוענת כי בנימין נתניהו עובר "ציד מכשפות" וקוראת לחנינה מלאה כדי שניתן יהיה "להתמקד באיומים האמיתיים".  הרחבה: "טראמפ פנה להרצוג: הענק חנינה לנתניהו".