מטוס אל על
צילום: דוברות אל על

למרות תיקון החוק: חברות התעופה הזרות לא חוזרות

חברות התעופה הבינלאומיות לא חוזרות לישראל למרות תיקון "חוק טיבי" - מה החוק, מה התיקון שלו, למה החברות לא חוזרות, מתי הן יחזרו ומי המרוויחה מכך שהן עדיין לא חוזרות?

אדיר בן עמי | (4)


חברות התעופה הזרות עדיין לא מתקרבות לישראל. "חוק טיבי" אומנם תוקן, אך האתגרים הביטחוניים נמשכים והחברות דוחות את חזרתן. המרוויחות מכך הן החברות הישראליות, ובעיקר אל על שכבר שנה מאוד דומיננטית בקווים הרווחיים.



למרות השינויים בחוק והקלות לחברות, השמיים לישראל עדיין לא נפתחים מחדש


"חוק טיבי", שנחקק כדי להגן על זכויות הנוסעים במקרה של ביטולי טיסות ועיכובים, עבר לאחרונה תיקון משמעותי. החוק במתכונתו המקורית חייב את חברות התעופה לשלם פיצויים לנוסעים שנפגעו משיבושים בטיסות, אך התיקון החדש מאפשר גמישות גדולה יותר לחברות, בעיקר במקרים של עיכובים וביטולים שנגרמו ממצב ביטחוני. מדובר במהלך שאמור לעודד את חזרתן של החברות הזרות לפעילות בישראל, אבל בינתיים ההשפעה בשטח עדיין לא נראית.


התיקון מאפשר לחברות להימנע מתשלום פיצויים במקרה של שיבושים שמקורם בנסיבות ביטחוניות או רגולטוריות. לדוגמה, אם טיסה מתבטלת בעקבות התרעה ביטחונית, החברה תידרש להחזיר את עלות הכרטיס או להציע טיסה חלופית, אך לא תחויב בפיצוי נוסף. מטרת התיקון היא להקל על החברות מבחינה כלכלית ולצמצם את הסיכון בהפעלת טיסות לישראל, במיוחד בתקופות של מתיחות ביטחונית.


למרות התקווה שתיקון החוק יעודד את חזרת החברות, רוב חברות התעופה הזרות עדיין מהססות. חברות כדוגמת ריינאייר מדגישות כי המצב הביטחוני, לצד סוגיות תשתית כמו טרמינל 1 שטרם נפתח מחדש, ממשיכים להוות מכשול. ריינאייר, למשל, התנתה את חזרתה לפעילות בישראל בפתיחת הטרמינל, המתוכננת לחודש אפריל.


בעוד שלפני המלחמה פעלו בנמל התעופה בן גוריון קרוב ל-90 חברות תעופה זרות, כיום נותרו רק 27, וגם הן פועלות בהיקף מצומצם. אייר סיישל אומנם הודיעה על חזרתה, אך מדובר בפעילות מוגבלת שאינה משפיעה משמעותית על התחרות או המחירים. אייר פראנס, שהייתה מהמובילות בקידום התיקון לחוק, דווקא בחרה להאריך את השעיית טיסותיה לישראל.


המכשול העיקרי לחזרת החברות נותר המצב הביטחוני. איומי ירי טילים והתרעות ביטחוניות מקשים על חברות התעופה להחזיר את פעילותן לשגרה. לאחרונה, מטוס של חברת אג'יאן נאלץ להסיט את נתיב טיסתו ללרנקה במקום לנחות בישראל בשל אזעקות, מה שממחיש את האתגרים המעשיים.


בעוד שהתיקון לחוק נועד ליצור תמריץ לחברות לחדש את טיסותיהן לישראל, הצרכנים עלולים להיפגע מהשינוי. נוסעים שטיסותיהם יבוטלו מסיבות ביטחוניות לא יהיו זכאים לפיצוי כספי, ובהיעדר תחרות משמעותית בשוק, מחירי הטיסות צפויים להישאר גבוהים.

קיראו עוד ב"בארץ"


ככל שהזמן חולף, הפערים בתכנון טיסות לעונת הקיץ מתרחבים. חברות התעופה מתכננות את פעילותן חודשים מראש, וכל עוד המצב נותר עמום, הן מתקשות לשלב את ישראל בלוחות הזמנים. עונת הקיץ, המתחילה במרץ, היא קריטית לענף, ובהיעדר התקדמות מהירה, צפויים הנוסעים הישראלים להתמודד עם היצע מוגבל של טיסות ומחירים גבוהים במיוחד.




שאלות ותשובות


"חוק טיבי": מה הוא כולל?

החוק, שנחקק ב-2012, נועד להבטיח פיצוי לנוסעים במקרי עיכוב משמעותי, ביטול טיסה או סירוב העלאה למטוס. בדומה לחקיקה האירופית בתחום, החוק קובע כי חברות התעופה מחויבות לשלם פיצוי כספי לנוסעים שנפגעו, בהתאם למשך העיכוב ומרחק הטיסה.


לדוגמה:

  • נוסע שטיסתו התעכבה מעל 8 שעות בטיסה בינלאומית זכאי לפיצוי של עד 3,000 שקל.
  • במקרה של ביטול טיסה, הנוסעים זכאים להחזר כספי מלא או לטיסה חלופית, בנוסף לפיצוי כספי בהתאם לנסיבות.


מה כולל התיקון לחוק?

התיקון שאושר לאחרונה בוועדת הכלכלה מצמצם את אחריות חברות התעופה במקרים מסוימים. בין היתר, הוא פוטר אותן מתשלום פיצויים במקרי ביטול או עיכוב טיסות בשל נסיבות ביטחוניות, מגביל את חבותן במקרי שיבושים מערכתיים, ומאפשר להן גמישות רבה יותר בניהול פעילותן בישראל.


  1. ביטול או עיכוב טיסה בשל נסיבות ביטחוניות: במקרים של איום ביטחוני או סגירת המרחב האווירי, חברות תעופה לא יחויבו בפיצוי כספי לנוסעים, מעבר להחזר עלות הכרטיס או אספקת טיסה חלופית.
  2. הגבלת החבות: חברות תעופה זרות ייהנו מהקלות נוספות במקרים של שיבושים מערכתיים, למשל בשל מגבלות רגולטוריות או תשתיתיות במדינה.
  3. גמישות בהפעלת טיסות: במקרים מסוימים, תתאפשר לחברות הפסקת פעילות זמנית בישראל ללא תשלום פיצוי, בתנאי שיוכיחו כי מדובר בצעד הנובע מהמצב הביטחוני או מנסיבות חיצוניות שאינן בשליטתן.


למעשה, התיקון מאפשר לחברות תעופה להימנע מפיצויים במקרים של ביטול טיסה שנגרם ממצב ביטחוני או נסיבות חיצוניות, במטרה להקטין את הסיכון הכלכלי שלהן.


למה החברות עדיין לא חוזרות?

שילוב של מצב ביטחוני בלתי יציב, תשתיות שטרם הושלמו כמו טרמינל 1, וסוגיות רגולטוריות ממשיך להרתיע את החברות מחידוש פעילותן.


מה המשמעות לצרכנים?

הצרכנים צפויים להתמודד עם תחרות מצומצמת בשוק, מחירי טיסות גבוהים, וזכויות פיצוי מוגבלות יותר במקרי ביטולי טיסות.


מתי ייפתח טרמינל 1?

הטרמינל צפוי לחדש את פעילותו באפריל 2024, והוא מהווה תנאי מרכזי לחזרתן של חברות לואו-קוסט כדוגמת ריינאייר.


כמה חברות תעופה פועלות כיום בישראל?

כיום פועלות בישראל 27 חברות תעופה בלבד, לעומת כ-90 חברות שפעלו טרם המלחמה.


האם התיקון יוביל לחזרת החברות?

בעוד שהתיקון נועד לסייע בהחזרת החברות, המצב הביטחוני המתמשך והאתגרים בתשתיות ובתכנון עדיין מהווים חסם משמעותי לחזרתן.



תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אלון 06/01/2025 11:34
    הגב לתגובה זו
    ביטלה את הפיצוים עודדה פקקים לא נתנה ערבויות לחברות זרות כמו לישראליות משלמת הון לאבטחה של אלעל בשנים של רווח שיא. רב הודות לגברת רקב יריבה ראויה לשר איבוד האוצר.
  • 3.
    העיקר שטורקיש לא תחזור לא צריך את ארדואן אירליינס כאן (ל"ת)
    הקוץ 06/01/2025 09:48
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    החוק נתפר לצורכי אלעל והבעלים שלה (ל"ת)
    סוד העושק 06/01/2025 05:25
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מה השתנה עד עכשיו גם לא נתנו פיצוי (ל"ת)
    שי 05/01/2025 22:12
    הגב לתגובה זו
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.