עו"ד שכירה זכאית לתשלום בעד שעות נוספות
זיוה כץ עבדה כעורכת דין שכירה במשרדו של עו"ד שחק מנחם. עם סיום יחסי העבודה בניהם, הגישה כץ תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ותבעה, לצד רכיבים נוספים, גמול בעד שעות עבודה נוספות. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי היא עבדה באופן קבוע, 11 שעות ביום.
עו"ד שחק טען כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליה בשל "יחסי האמון המיוחדים" הנדרשים מתוקף תפקידה וכן בשל העובדה כי לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתה.
ב"כ התובעת, עו"ד אריה כרמלי, ביקש כי פסק דין זה יהווה פתח לתיקון העיוות הקיים בעבודתם של עורכי דין שכירים, העובדים לעיתים, בתנאי ניצול. בית הדין קבע כי אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עורכי דין שכירים באופן כללי, אלא יש להישאר בדלת אמותיו של המקרה בו עסקינן, ולבחון את הנסיבות הספציפיות. היינו, יש לבחון כל מקרה לגופו ולקבוע בהתאם לנסיבות העניין.
בית הדין, בהסתמך על העדויות שהוצגו בפניו, קבע כי תפקידה של התובעת לא היה מסוג התפקידים בהם נותן המעביד לעובד חופש פעולה מרבי. עו"ד שחק ניהל את משרדו באופן ריכוזי. לעורכי הדין השכירים לא הייתה סמכות החלטה עצמית בכל תחום משמעותי. התובעת לא הייתה חופשייה לנהל תיק עפ"י שיקול דעתה, לייצג בעצמה את הלקוח בכל ההליכים, להכין ולחתום על כתבי בי-הדין בהתאם לשיקול דעתה העצמאי. אין מחלוקת כי בין התובעת לנתבע התקיימו יחסי אמון אולם לא היו אלה יחסי אמון מיוחדים כנדרש בחריג לחוק, החורגים מיחסי האמון השוררים ממילא בין עובד למעביד.
עוד נקבע, כי עצם העובדה שהנתבע קבע לתובעת מסגרת עבודה של 11 שעות עבודה ביום, מעידה על כוונתו כי שעות העבודה שמעבר לשעות הקבועות הן שעות נוספות שהתשלום הכולל אינו חל עליהן.
בית הדין ציין כי אין בעובדה כי הנורמה המקובלת בענף עריכת הדין היא של תשלום שכר גלובלי, ללא תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות לפי החוק, כדי להשליך על ענייננו. העובדה שמדובר בנורמה מקובלת, מביאה לתוצאה מקפחת, שכן לעורכי דין שכירים שסיימו זה עתה את מבחני הלשכה והם חסרי ניסיון, אין כוח מיקוח מול המעביד בעניין תשלום תמורה בעד עבודה בשעות נוספות, ולמעשה ההסכמה לעבוד בשכר גלובלי, לעיתים בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, היא כורח המציאות.
עו"ד שחק חויב לשלם לעו"ד כץ 4,600 ש"ח עבור שעות עבודתה הנוספות. זאת בנוסף לרכיבים אחרים שנתבעו על ידה והוכרו ע"י בית הדין.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ב-2024 ניתנו כ-5,000 דרכונים כאלו, עם הכנסות של 1.2 מיליארד דולר למדינות המארחות. מדינות מובילות כוללות סנט קיטס ונוויס (מ-250 אלף דולר תרומה, זמן טיפול 4 חודשים), אנטיגואה וברבודה (מ-200 אלף דולר, כולל בני משפחה) וגרנדה (מ-150 אלף דולר, עם הסכם E-2 לארה"ב). מחוץ לקריביים, טורקיה מציעה אזרחות תמורת 400 אלף דולר בנדל"ן, ומצרים - תמורת 300 אלף דולר בהשקעה. אירופה סגרה רוב התוכניות: מלטה נסגרה ב-2025, וקפריסין ביטלה את הסמכות הנשיאותית להנפיק דרכונים כאלו.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
הכרטיס המוזהב של טראמפ
תוכנית ה-Gold Card האמריקאית,דורשת תשלום של 15 אלף דולר עמלת עיבוד נוספת מעל ל-1 מיליון דולר ומקנה סטטוס EB-1 או EB-2 מואץ - כולל זכות עבודה ומגורים בארה"ב ללא יצירת מקומות עבודה, בניגוד ל-EB-5 הקודם שדרש השקעה של 800 אלף דולר ו-10 מקומות תעסוקה. המטרה המוצהרת: למשוך כישרונות ומימון לתעשיות כמו טכנולוגיה וייצור. ה-Platinum Card, שתושק ב-2026, תפטור ממס הכנסות זרות, מה שיהפוך אותה לאטרקטיבית למשקיעים שמחפשים תכנון מס גלובלי.
