ברוש: הייצור תעשייתי יצמח השנה ב-10%
מאז סיום המלחמה בצפון, הרוב הגדול של המפעלים עובד "במלוא הקיטור", כולל הוספת משמרות ושעות נוספות במידת הצורך. זאת, כדי להשלים את הפיגור ביצור שנוצר במהלך 33 ימי המלחמה. כך מסר שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים. ברוש מעריך, כי כתוצאה מכך ובשל החזרה של נמלי ישראל (נמל חיפה) לתפקוד מלא, יגדל היצוא התעשייתי ריאלית בשנת 2006 בכ-10% ויסתכם בכ-29 מיליארד דולר.
יצויין, כי מדובר בקצב גידול גבוה מזה של שנת 2005. (בשנת 2005 גדל היצוא התעשייתי ריאלית ב-5%).
בתוך כך, דורש נשיא התאחדות התעשיינים מהאוצר להחזיר למגזר העסקי כ-15 מליוני דולרים בגין תוספת עלות עבור היטל סיכוני מלחמה (שעלה בממוצע פי 10 - 15 עבור כל מכולה) וכן החזר של 20 מליון שקל בגין תוספת עלות הובלה יבשתית ליבוא וליצוא מנמל אשדוד ואליו, למפעלים הנמצאים בקו חיפה-עפולה-טבריה וצפונה.
מניתוח כלכלני התאחדות התעשיינים מתברר, כי בחודשים ינואר – יולי 2006 היתה הרמה החודשית הממוצעת של היצוא התעשייתי גבוהה ריאלית בכ-7% לעומת הרמה החודשית הממוצעת בשנת 2005. היצוא התעשייתי בשבעת החודשים הראשונים של השנה הסתכם בכ-16.4 מיליארד דולר.
כלכלני התאחדות התעשיינים מציינים, כי הגידול נגזר ברובו מעלייה ריאלית מהירה ביצוא ההיי-טק.
.../2
-2-
מהניתוח החודשי של התאחדות התעשיינים מתברר, כי בשבעת החודשים הראשונים של השנה יצוא קבוצת ענפי הטכנולוגיה העילית (מדובר בענפי רכיבים אלקטרוניים ומחשבים, ציוד תקשורת בקרה ופיקוח, כלי טיס ותרופות) גדל ריאלית ב-16% לעומת הרמה החודשית הממוצעת בשנת 2005.
יצוא קבוצת ענפי הטכנולוגיה המעורבת עילית גדל ריאלית בשבעת החודשים הראשונים של השנה ב-1% (מדובר בכימיקלים וזיקוק נפט (למעט תרופות), מכונות וציוד, מנועים וציוד חשמלי).
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
