ה"חילוץ" של חלוץ - דולרים, שקלים - הכל היסטוריה?

דולרים, שקלים - מה זה חשוב. הידיעה של מעריב, על כך שהרמטכ"ל חלוץ מכר מניות ערב פרוץ המלחמה בניצוחו, הינה ידיעה מרתקת. עם זה אני לא אתווכח. אולם, האם יש בה משהו שמוכיח כי הרמטכ"ל לא בסדר? לי זה לא ממש ברור.

הסיפור של חלוץ יזכיר להרבה אנשים בימים הקרובים את 1977, ואת הדרך בה חשף העיתונאי דן מרגלית את העובדה כי למשפחת רבין - משפחתו של ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, היה בניגוד לחוק אז חשבון מטבע זר בבנק אמריקני. כתוצאה מהסיפור שפרסם מרגלית, רבין התפטר ובבחירות באותה השנה עלתה לראשונה מפלגת הליכוד לשלטון, תחת שרביטו של מנחם בגין.

גם העובדה שבגין זכה בבחירות 77' על הטיקט של האיש החברתי-כלכלי, לא הותירה צלקת בתדמיתו של רבין והוא הצליח לשוב לזירה הפוליטית שני עשורים אחר כך ולהפוך לראש ממשלה. השאר כבר זכור גם לבני הדור הצעיר.

נזכיר בקצרה, כי רבין עלה לשלטון לאחר התפוררות ממשלתה של גולדה מאיר, אשר נאלצה ללכת הביתה עם פרסום מסקנות ועדת אגרנט אשר חקרה את מחדל מלחמת יום-כיפור. אולם מה שנהוג לשכוח הוא, כי גם גולדה וגם רבין פעלו פה בתקופה מהקשות ביותר בתחום אי השוויון החברתי-כלכלי. אך אי שוויון מעולם לא הפיל פה ממשלה. לכן, הפך הסיפור של חשבון הדולרים לתירוץ ששלח את רבין מלשכת רה"מ הביתה.

בימי גולדה קמה פה תנועת "הפנתרים השחורים" של בני עדות המזרח מהדור השני לעלייה, אשר מחו ברחובות באלימות על אי השוויון וחלוקת משאבים לא הגיונית שעליה נבנתה הארץ הזו. גולדה - אשת דור המייסדים אמרה אז שהמפגינים "לא נחמדים" ונותרה כך בהיסטוריה, כגזענית.

רבין קיבל מגולדה מדינה של איי חורבות כלכליים, וכרה"מ צעיר ולא מנוסה במיוחד, הוא לא זיהה את רמת האנטגוניזם המטורפת, שהצטברה בציבור כאן נגד הממשלה שלו הממותגת "מפא"י". רבין הפך לסמל של כישלון כלכלי שקט. כזה שלא נעים לומר לו בפרצוף שיש בעיה שהוא לא מצליח לפתור.

הסיפור של חשבון הדולרים הפך אם כן, לסיפור הכיסוי של פירוק ממשלת רבין הראשונה, הותיר אותו לעד כמי שנחשב לישר וככזה ש"לא עושה חוכמות". מנגד, שכחנו כולנו שרבין ז"ל לא הצליח להקים מההריסות את הכלכלה הישראלית לאחר ממשלת גולדה.

החילוץ של חלוץ. ואם נחזור לחשיפת סיפור חשבון המניות של חלוץ - מצד אחד, חלוץ, שייזכר לעד כמי שהבטיח מלחמת בליץ אווירית שתגמר בזבנג וגמרנו - נכשל. אך מצד שני, אפשר לטעון כי הרמטכ"ל מתגלה כאן, כמי שהעריך מראש שהתקיפות בלבנון יהפכו למלחמה כוללת. אולי זו אפילו תעודות יושר מקצועית עבורו, כמי שהבין שמלחמה בפתח ויש להיערך לה כמו שמתכוננים למלחמה.

בשורה התחתונה - חלוץ שהבטיח להשיג את המטרות המדיניות-ביטחוניות שהוצגו לו על ידי הממשלה, ואף העריך בהופעות ציבוריות אין ספור כי ישיגן, ולא הצליח - צריך ללכת. אך מכאן, עד לדרישה הציבורית שנשמעת היום מכל פינה, כי יתפטר או לפחות יעמיד עצמו בפני וועדת חקירה בשל התנהלותו בנושא ההשקעות הפרטיות שלו, ניצב תהום של טיפשות ציבורית.

הרמטכ"ל "נהנה" כיום מהעובדה שאין קונצנזוס על כך שהוא נכשל צבאית. קונצנזוס עם חותמת של וועדת חקירה ממלכתית. יתכן שחלוץ לא יגיע לעולם להופעה של ממש בפני וועדה כזו. חשבון המניות שלו נראה כמי שיהפוך עם השנים למיתולוגיה ישראלית מצויה. החשבון הזה עשוי, באופן פרדוקסאלי, לשמר את חלוץ בזיכרון הציבורי שלנו כרמטכ"ל שיצא למלחמה, ניהל אותה באופן משביע רצון... ופוטר רק בגלל שמכר מניות ערב ההתקפה על לבנון.